תתמודד עם מה שבחרת- פרק ראשון

תתמודד עם מה שבחרת- פרק ראשון

התעוררתי לרעש הצעקות של אימי, אכן הגיע היום שבו אני "חוגגת" יום הולדת 20 ונשלחת לאדון המיוחל.
קמתי ממיטתי והרגשתי קור חודר לעצמותי ומעבירה צמרמורת קלה בגופי. הלכתי לכיוון החלון לראות אם יורד גשם בחוץ ואכן צדקתי יורד גשם בחוץ.
סגרתי את פתח החלון הקטן וגם את הוילונות בחדרי והלכתי לכיוון חדר האמבטיה, שם עשיתי את אירגוני הבוקר שלי ויצאתי לחדרי בכדי להתלבש לכבוד האדון. הוצאתי מהארון סוודר חמים ונעים בצבע בז, מכנס גינס עם קרע אחד בברך והתחלתי להלביש את הבגדים על גופי. סיימתי להתלבש וניגשתי למראה הגדולה שנצבת ליד השידה שלי והתחלתי לאפר את פניי במייקאפ, סומק ורדרד ועדין, רימל שהאריך את ריסיי וצבעתי את שפתי באודם מאט בצבע חום חלש לאחר מכן לקחתי את הפן המונח על השולחן והתחלתי לעשות פן לשערי הארוך וגם לפוני שלי, נגשתי לארון הנעלים, בחרתי לי מגפיים גבוהות עם עקב בצבע שחור וירדתי למטה, למטבח לאכול ארוחת בוקר.
הגעתי למטבח ולשם שינוי אימא הכינה פנקקים טעימים, בדרך כלל האדון לא מסכים לתת לי לאכול דברים משמינים אבל בגלל שזה הוא יום הולדתי אפשר לחרוג מכלל אחד. התיישבתי בשולחן ואימא הגישה לי את צלחת הפנקקים ואמרה, "בוקר טוב ילדתי ויום הולדת שמח, תאכלי את כל הפנקקים ותתכונני בשעה 11 האדון מגיע" העלתי על שפתיי חיוך מזוייף לא בגלל שאני לא אוהבת את אימי, אני אוהבת אותה ומאוד אלא בגלל שהיא הזכירה לי שעוד שעה החופש שגם ככה אין לי הולך להגמר אחת ולתמיד בידי האדון המרושע שאת שמו אני אפילו לא יודעת! בקיצור אמרתי לאימא תודה והיא עלתה לחדרה להתארגן לכבוד האדון ולכבוד הכסף שהיא הולכת לקבל. בנתיים אני סיימתי לי את הפנקקים שלי, שטפתי את הכלים, הכנתי לי בספל תה חם והלכתי להתיישב במרפסת הסגורה שלנו, להתענג על הרגעים האחרונים שלי כאן, תוך כדי שאני מחזיקה בספל התה הרותח ומקרבת אותו לשפתיי ראשי אחל להתמלא בשאלות על האדון. מי הוא? איך הוא נראה? האם הוא התנהג אליי כאשתו או כאל שפחה? והאם הוא יכה אותי כשהתנגד לו או התייחס אליי ברוח? אוף זה מעצבן שאני לא יודעת עליו כלום והוא יודע עליי הכל, זה פשוט מחרפן, שקלתי כבר להתאבד אבל לא הוא לא שווה את זה אסתדר איך שהוא, אעשה לו חיים קשים שיבין עם מי יש לו עסק והוא יצטרך להתמודד עם מה שהוא בחר וחייכתי חיוך טיפה ערמומי, לפתע מבלי ששמתי לב השעה הייתה חמישה לאחת עשרה עוד חמש דקות האדון מגיע אימאלה אני מפחדת. קמתי מהר ממקומי, שטפתי את הספל שבו שתיתי תה, רצתי לחדרי, חיזקתי את האודם, סידרתי את השיער, השפרצתי בושם על צווארי, ירדתי למטה ונעמדתי ליד אימי. לאחר כמה דקות נשמעה דפיקה על הדלת ואימי הלכה לפתוח את הדלת. נכנסו לביתי שני גברים ואשה אחת.
אחד מהגברים מבוגר הנראה בשנות ה-50 לחייו והשני צעיר הנראה בגילי והאשה נראת בגילו של הגבר המבוגר. העלתי על שפתי חיוך מזוייף ונשקתי ללחייו של הגבר המבוגר שככול הנראה הוא חמי לעתיד וגם ללחייה של האשה שהיא חמתי לעתיד כמו שהבנתי מהתגובה של אימי ובנוסף נשקתי ללחייו של האדון שהוא לצערי בעלי לעתיד אויי אני לא מאמינה שאני אצטרך לקרוא לו ככה! רשמית פרס פתטית השנה מוענק לגברת אליזבת וולפסון. אבל אודה באשמה האדון המדובר נראה טוב יחסית לדימויים שנתתי לו.
לאחר טקס החיבוקים והנשיקות שלא מרגשים אף אחד התיישבנו בסלון ביתי ואז הגבר המבוגר התחיל לדבר…