תשעה חודשים- פרק ראשון
טוב אז ככה…אני חושבת מאיפה להתחיל ?…
אני אתחיל מגיל 15 וחצי היום בו הכרתי אותו. הייתה לי תקופה מבאסת…בדיוק עזבתי בחור שבגד בי … הרגשתי בודדה ועצובה ..וחיפשתי נחמה… חיפשתי קרבה …ככה זה אחרי פרידה קשה לך להסתגל לפעמים ואת רוצה קרבה.
באותו הזמן גרתי בקיבוץ עם הוריי,יצאתי החוצה לטייל קצת שקועה במחשבות של עצמי . השעה הייתה שש בערב ,חודש אוקטובר ,קריר ומתחיל להחשיך. דמעות חמות זולוגות על הלחי שלי ,דמעות של געגוע אל החבר שרק מלפניי שבועיים נפרדנו .
ישבתי ליד חדר האוכל בקיבוץ על הדשא שומעת מוזיקה עצובה ובוכה . מרגישה צורך רב לפרוק את כאביי הנפשיים וגם הפייזים שהוא השאיר לי.בחור בן 18 שהוא מכה אותי ובוגד בי ואני נשארתי למרות הכל איתו רק כי אהבתי אותו ועדיין אוהבת ,אבל למה לי לאהוב אנשים המזיקים לי? זה לא בסדר אני יודעת…בזמן הבכי הממורמר שלי אני מרגישה נגיעה חמה בכתף ,מסתובבת אחורה ומורידה את האוזניות.
"למה את בוכה?"הוא שואל ומתיישב ליידי
"לא בוכה …נכנס לי משהו לעין "ניסיתי לשקר
"את לא שומעת את עצמך כי את עם אוזניות אבל בכית בקול"נאנח
"אני מצטערת…"נאנחתי גם אני
"אז מה קרה לך?"
"לא משנה…אני לא רוצה לדבר על זה "אמרתי לו בזמן שאני מנסה לפענח את הדמות היושבת לידי ולא מצליחה כל כך בגלל החושך
"מה שמך?"שאל
"קוראים לי איילה ,ואיך קוראים לך?"
"אלירן נעים להכיר,אני מהמכינה הקדם צבאית."
"היי אלירן…איך לך פה?"
"מעולה האמת…"הוא עונה וקם מהדשא
"יופי…"אני מחייכת קצת
"טוב לראות את חיוכך,אני צריך בדיוק לזוז חזרה למכינה ,אני מניח שאראה אותך שוב אם את גרה פה"
"כן כן גרה פה"
"טוב בסדר אז אשמח אם נתראה "הוא קרץ לי והלך
לא הספקתי להגיד לו שלום ,רק הבטתי בדמותו שהולכת ומתרחקת ולפתע מרגישה פרפרים בבטן. מה היה פה? האם הכרתי בחור חדש?האם אני נדלקתי? ופתאום אני מרגישה משוחררת…ואין לי רצון יותר לבכות על הבחור הקודם…הוא שחרר אותי?או שאני ממהרת?
חזרתי הביתה עם המון סימני שאלה ומחשבות.המשך יבוא.
תגובות (1)
נשמע מעניין תמשיכי