תשוקה מסוכנת – פרק שמונה

"הלו" הוא ענה בקולו העבה והעמוק ושמעתי ברקע דיבורים, בטח כל המורים יושבים איתו עכשיו.
"היי…אני מצטערת שלא עניתי מקודם", אמרתי ומשכתי את אפי מעלה.
"מוניקה את בכית?", הוא שאל וכבר לא שמעתי שום דיבורים, הוא הלך הצידה כנראה.
"לא", שיקרתי.
"בואי למשרד שלי", הוא אמר והתחרטתי לרגע שהתקשרתי.
"אני בסדר באמ…" "בואי עכשיו למשרד שלי", הוא חזר על זה שוב אבל הפעם כפקודה. נאנחתי וגלגלתי את עיני.
"בסדר", אמרתי וניתקתי את השיחה.
מה הוא רוצה ממני עכשיו?מה הוא יגיד לי?מה אני אגיד לו?אוח!החיים יכולים להיות כל כך מסובכים לפעמים, במיוחד במקום הזה, אני מרגישה כלואה.
דפקתי על דלת המשרד של אבידור אך לא היה מענה.
"אני פה", הוא אמר והסתובבתי אחורה. הוא נעמד מול הדלת ותחב את המפתח אל תוך המנעול. סובב שני סיבובים ופתח את הדלת ונתן לי לעבור. נכנסתי והוא סגר אחריו את הדלת.
התיישבתי על הכיסא והוא התיישב על ידי.
"למה בכית?", הוא שבר את השתיקה המביכה, כל כך לא רציתי להיכנס לשיחה הזאת. אני לא אוהבת לדבר על חיי הפרטיים. עם אף אחד חוץ מאנטוניו, אחי.
"סתם…הרגשתי צורך להתפרק", מלמלתי איזה משהו שהיה בעצם נכון.
"תסתכלי עליי, תפסיקי לחשוב שאני יאכל אותך או משהו. אני המורה שלך אבל אני גם בן-אדם. אני מבין שלכל אחד יש חיים ולכולם הם לא קלים", הוא אמר והרמתי את מבטי שהיה די מופתע וחיוך קטן עלה על שפתיי. פתאום הרגשתי שיש בו משהו מרגיע. הוא הביט בעיניי עמוק והמבט קיבל משמעות, לא מובנת.
"סליחה אני…אני במקום אחר לגמרי וגם…אני מצטערת שהתחצפתי אליך ככה, תבין אני באתי ממקום ששם לא היו לי גבולות ולא היה מי שיעניש אותי, אחת הסיבות שאני נמצאת כאן זה בגלל זה. אבל…שתדע, עצם העובדה שהתחלתי ללמוד זאת כבר התקדמות", אמרתי ונשמתי עמוק, פתאום קלטתי באמת איך השתנתי מבלי לרצות אפילו.
"כל הכבוד מוניקה, זאת גאווה, תתגאי בעצמך והכי חשוב תאמיני. את גם…אחת התלמידות הטובות בכיתה מבחינת החומר", הוא אמר משהו מפתיע. בחיים לא אמרו לי דבר כזה. למה אני נהייתי כזו רגשנית. הדמעה החליקה על מורד לחיי והשאירה שביל רטוב.
"היי", הוא אמר והרים את ראשי המושפל מטה עם אצבעותיו. הוא ניגב עם אגודלו את הדמעה והרגשתי איך הצמרמורת מחליקה דרך עמוד השידרה שלי מהמגע שלו.
"אל תבכי, הכל בסדר", הוא אמר בחיוך שהרגיע אותי במעט.
"תודה", הודתי לו ומשכתי את אפי מעלה כשאני מביטה על אצבעותיי ואז מרימה לאט את המבט אל עיניו השחורות.
המבט החודר שלו הקפיא אותי, ממש גרם לי להתעמק בעיניו היפות.
"טוב…", הוא אמר והוריד את ידו מפניי וקם מהכיסא במן מהירות כזאת כאילו עשה משהו רע.
"כן", אמרתי וקמתי גם אני.
"תודה, גרמת לי להרגיש יותר טוב", הודתי לו בכנות והוא חייך חיוך צדדי והנהן פעם אחת בראשו.
"לילה טוב המורה", אמרתי בשקט.
"לילה טוב תלמידה", הוא אמר ויצאתי מהמשרד בחיוך ענק והרגשה משוחררת. בלי המועקה שהגעתי איתה לכאן.
נשארתי קצת בחוץ, עישנתי סיגריה תחת האוויר הנפלא והקריר שחלף על פניי בנעימות.
לאחר שסיימתי לעשן הלכתי לחדרה של קים שגם מהשיחות שלה התעלמתי. היא בטח מודאגת.
דפקתי על דלתה והיא פתחה במהירות את הדלת ונשפה אוויר החוצה.
"את ממש הדאגת אותי", היא אמרה והכניסה אותי פנימה אל חדרה. היא לבשה את הפיג'מה שלה כבר ושיערה היה פזור.
"טוב…איפה היית?", היא שאלה לאחר שהתיישבנו על המיטה שלה.
"סתם…אבידור תפס אותי בוכה ולקח אותי לשיחה ואני בסדר", הבהרתי לה לפניי שתתחיל עם השאלות. "סתם רגע של פורקן", הוספתי. היא הביטה בי במבט עם רגש של הזדהות. חייכתי לעברה והיא רק התקדמה ועטפה אותי בחיבוק מנחם. חיבקתי אותה בחזרה, אני חושבת שהיא יודעת מה בן אדם זקוק במצב הזה.
"תודה", אמרתי לה והתנתקנו מהחיבוק. היא הביטה בי וחייכה.
"רוצה לישון איתי?", היא הציעה ונדתי את ראשי לשלילה.
"אני בסדר אחותי, אל תדאגי. נלך לישון עכשיו ומחר נקום ליום חדש, ליום יותר טוב", אמרתי, היא הנהנה וקמתי מהמיטה.
"לילה טוב קימוש"
"לילה טוב מאמי, תבואי אלי לחדר כשתקומי", היא אמרה והנהנתי.
יצאתי מהחדר שלה והלכתי לשלי. התקלחתי ונכנסתי למיטה, לישון סוף סוף.
***
קים התעכבה קצת בחדר, אני בינתיים נכנסתי לחדר אוכל וניגשתי לעמדת השתייה החמה.
אבידור עמד שם, מפהק בזמן שהוא מערבב את הכוס קפה שלו.
"בוקר טוב המורה", בירכתי אותו בחיוך קטן, הוא הפנה את מבטו העייף לכיווני וחייך חיוך קטן גם הוא. "בוקר טוב תלמידה", הוא אמר וגרם לי לצחקק. הוא קורה לי תלמידה.
"מה מצחיק אותך על הבוקר?", הוא שאל בהתעניינות.
"סתם…שאתה קורא לי תלמידה", אמרתי והוצאתי כוס אחת מתוך הערמה הגדולה והנחתי אותה.
"את באמת התלמידה שלי, לא?", הוא שאל והנהנתי בראשי, מאשרת את דבריו.
שפכתי שתי כפיות של נס וכפית סוכר אחת. לאחר מכן שפכתי מים חמים אל תוך הכוס שהתמזג עם הנס והסוכר ועירבבתי את הכוס עם הכפית.
"יום טוב תלמידה", הוא לחש באוזני מה שצימרר אותי עד טירוף.
"יום טוב המורה", סובבתי אליו את ראשי והיינו ממש קורבים אחד לשניה. גמעתי את רוקי באיטיות והוא הביט בי ברצינות.
סובבתי בחזרה את ראשי וחשבתי לעצמי…זה היה מביך.
יצאתי החוצה ובן ישב בפרגולה. הצטרפתי אליו והתיישבתי מולו.
"בוקר טוב", בירכתי אותו.
"בוקר טוב",הוא ענה וקם ממקומו והתיישב על ידי.
"למה זה?", שאלתי, לא הבנתי למה התיישב על ידי פתאום.
"סתם…התחשק לי", הוא אמר "יותר נוח פה", הוא הוסיף וגלגלתי את עיני, הוא מתחיל להיות הבן של פעם.
"מה איתך?", הוא שאל לאחר שתיקה קצרה ומתוחה.
"אני בסדר,מה איתך?", שאלתי בחזרה.
"גם…משתדל להשתלב כאן", הוא אמר ונשם עמוק.
"כן, גם אני", הוא אחז שילב את ידו בידי והבטתי בו מופתעת.
"מה אתה עושה?", שאלתי כשאני עדיין בהלם מהצעד האמיץ הזה.
"דברים שאני לא שולט עליהם", הוא ענה והידק את אחיזתו בידי.
"בן…" "בן", לפתע שמעתי את קולו של אבידור והוא עמד מולנו עם ידיים משולבות ומבט קשוח.
העפתי את ידי משלו והבנתי שנכנסתי לצרות…לעזאזל איתך בן.