תרפא אותי, פרופסור -פרק 2-

"אל!" פול מלמל לג'יין שהביט על איך ששון נכנס בעצבנות לבר הרועש.

"עדיף לא לדבר" הוא הוסיף במלמול שקט כשהתקרב, מנקר את שפתיו של הבלונדיני כשהבר מפריד בניהם לפני שהתיישב.

"התגעגעתי" הוא לחש וג'יין הסמיק, "סיימת לעבוד?" הצעיר ממנו שאל ופול הנהן, מקבל בתמורה כוס של שתייה חריפה.

האחראי נאנח כשהסתכל על שון נעמד לצידו מאחורי הבר בזמן שהוריד את תיקו ממנו ולקח את בקבוק השתייה חריפה, שותה ישירות ממנו.
–
"לא!" הבלונדיני אמר ברוגז, סוטר לישבנו של שון לפני שלקח ממנו את הבקבוק, לוקח כוס נקייה ומוזג לאסייתי, "זאת היחידה שתקבל כרגע אז תשתה אותה לאט" ג'יין אמר לפני שהגיש אותה לשון שנאנח, לוגם מעט מהחריפות.

"הזקן הזה! הכל בגללו" הוא אמר בבוז ופול גיחך, "הוא דואג לך" השרירי אמר, "אל תגן עליו מולי" שון ביקש והאחר הנהן, מבין את העמדה שלו.

"נו, מה קרה היום שחזרת ככה מוקדם?" ג'יין חשב להעביר נושא, לא יודע שזה רק ירגיז את האחר עוד יותר, "הגיע איזה מייקל אחד, כנראה פרופסור חדש או משהו כזה" שון אמר, והאחרים יכלו לשמוע את עצביו.

"הבן זונה הזה לא יודע את מקומו!" הוא אמר בכעס, מניח את הכוס בחוזקה על הבר, "לא לקלל פה ולא להגיב ככה, אתה נמצא פה ולא שם" הבלונדיני ביקש, "אתה לא שותה היום" הוא הוסיף ולקח את הכוס משון, שותה אותה במכה.

"מצטער" שחור העיניים נאנח ומלמל, "אתה לא צריך לשנות את עצמך למולי" ג'יין ביקש, מעציב אותו לראות ששון משתנה ככה בפניו, "טעות שלי" האסייתי הסתכל עליו בעיניים גדולות, חמוד כמו שהוא יודע, "יופי" מנהל הבר לחש, מחבק את שון.

"גייז" פול פלט, לוגם מהשתייה שלו, "ככה נולדנו" שון אמר בחיוך, ממשיך לחבק את ג'יין המרצה.
–
"הוללה" גבר שרירי וקירח אמר בחיוך משתובב, יושב על הבר, גורם לג'יין ולשון להאנח, "את הרגיל" ברנדון ביקש מג'יין והאחר ניתק את החיבוק, מוזג לו את השתייה שהוא אוהב.

"מתי תחבק אותי ככה בייבי בוי?" ברנדון הביט על שון בחיוך והאסייתי הביט עליו בבוז, "לעולם לא" הוא מלמל, "היי, אל תגיד את זה ככה" הקירח השתובב, "אני אהיה טוב אלייך" הוא הוסיף לוגם מהשתייה בזמן שעיניו בחנו את גופו של האסייתי שגלגל את עיניו, נגעל מהאחר.
–
"בוא תתן לי להיות טופ עלייך" ברנדון פלט, גורם לשון לצחקק, "כמו שאני תמיד עונה לך, זה לעולם לא יקרה" האסייתי נשען על הבר, מסתכל על האחר שהתקרב גם הוא קדימה.

"אבל אין לי בעיה להשתעשע עם התחת שלך" הוא לחש והאחר נאנח, נשען לאחור על כיסאו, "אתה עוד תתן לי לעשות אותך" הוא מלמל ושון התרחק לאחור גם כן, "לא יקרה" הוא מלמל שוב, רואה לקוח מתיישב על הבר, ניגש אליו.
–
"מה תרצה?" שון שאל בחיוך, חושף את הגומות שלו לפני הגבר שהיה נראה חדש, "אממ…מה שאתה אוהב?!" הצעיר מלמל, מסמיק מעט.

'או כן, הנה הסקס מגיע' שון חשב לעצמו שהסתכל על הגבר שהיה נראה כמו הטעם שלו, "אדאג לך" הוא לחש בחושניות לפני שבחר שתייה מתאימה, מוזג אותה לגבר האחר בזמן שחייך והביט עמוק בעיניו, מבחין באיך שהשני בוהה בו בזמן שלגם את השתייה.

"טעים" הזר מלמל בחושניות, נושך את פיו ומביט באחר, שון גיחך לפני שהתקדם, נשען על הבר ועם אצבע אחת הוא סימן לו להתקרב, והאחר עשה זאת, עומד קרוב אליו לפני ששון אחז בעורפו וניקר את פיו, "רוצה לבלות איתי את הצהריים?" הוא שאל, ממשיך ללטף את פיו של הלא מוכר ברצון, "אשמח" האחר מלמל, מושך את שון אליו ומצרפת אותו, הבר מפריד בניהם.
–
"אוי באמת" ברנדון מלמל, מסתכל על ההתמזמזות של שון עם הגבר ההוא, "אם אתה כל כך מקנא, תהיה הבוטום" ג'יין מלמל בהתגרות, "תאמין לי שזה כיף" הוא הוסיף וקרץ לו לפני שהביט על פול וציחקק ביחד איתו.

"אני עוד אצליח לזיין אותו" ברנדון אמר במלוא האמונה, גורם לג'יין ולפול לצחקק עליו, הם יודעים שזה בלתי אפשרי שזה יקרה
——
"סיימת?" הבלונדיני שאל אחרי ששון חזר לבר מהפגישה הקטנה שהייתה לו בחדר השינה עם הצעיר שהלך משם סמוק כולו.

"כמו שאתה יכול להבין" שון מלמל בהשתובבות, "פול הלך?" הוא הוסיף ושאל כשלא ראה את פול יושב על הבר, "הוא ישן בחדר" הבלונדיני מלמל, מצביע אחורנית לכיוון חדרי השינה שלהם שבבר, "בטח אבא שלי מעייף אותו" היפני אמר, מסתכל בגועל על ברנדון שהיה נראה שיכור ורקד עם כל גבר אפשרי בבר, "אידיוט" הוא לחש וג'יין צחקק, "הוא באמת בטוח שהוא יעשה אותך" הגדול אמר והאסייתי ציחקק בבוז, "כמו שאמרתי, אידיוט" שון אמר ושניהם צחקו.

"אתה באמת לא רוצה לחזור לעולם שלנו?" ג'יין שאל, "לעולם שלנו?" שון שאל בהרמת גבה, "נו, אתה יודע, לחזור להיות בוטום" הבלונדיני לחש ושון נאנח, "אתה יודע שאני לא מסוגל" הוא הסביר וג'יין נעצב, יודע למה, "אבל אני בטוח שאתה תהנה מזה אם תנסה" מנהל הבר אמר בכנות, "אני מעדיף להישאר איפה שאני עכשיו, טופ זה אחלה" הוא אמר בבטחון, לא מתכוון לתת למישהו לחדור אליו, לעולם לא, במיוחד לא אחרי מה שעבר עם סטיבן.

"תינוק קטן" ג'יין מלמל בלחש לפני שחיבק את שון, "אני רוצה להגן עלייך מכל העולם" הוא הוסיף והאחר שוב חשף את גומותיו עם חיוך גדול, מחבק את ג'יין בחזרה.
—

"שתית" היא לא שאלה, מציבה עובדה, "עלית עליי" הוא ציחקק בהשתובבות והיא נאנחה, "קח" ברטה הגישה לו סוכריית תות והוא חייך, לוקח ממנה את הסוכרייה ומכניס לפיו.
–
הוא ישב למול הפסיכולוגית שלו, מנהל איתה שיחה רגילה, הם כבר מכירים 6 שנים והם כבר הפכו להיות קצת יותר מפסיכולוגית ומטופל.

"אני מקווה שלא באת עם האופנוע" היא אמרה ברצינות והוא הביט בה בהשתובבות, רוצה להציק לה, "שון פוג'יי!" היא אמרה בטון זועף והוא הניע את ידו בגועל, מרעיד את גופו, "רק שון! בלי שם משפחה בבקשה" הוא אמר והיא ציחקקה, "נסעתי במונית" הוא ענה על שאלתה והיא הנהנה ברצון, שמחה שהוא לא עשה דבר טיפשי.
–
"קרה משהו מיוחד היום?" המבוגרת בעל השיער הסגול-חציל שאלה אותו, מחברת בידה והיא מוכנה לכתוב את שיגיד לה.

"הגיע פרופסור חדש לאוניברסיטה" הוא התחיל עם הדבר המרגיז ביותר והיא הסתכלה עליו, רואה איך שהוא נרגז, "הוא לא מוצא חן בעיניך" היא שוב הציבה עובדה והוא הנהן, "בדיוק!" הוא אמר לה עם עיניים פעורות, שמח שהיא מבינה אותו, "הוא מדבר איתי" הוא אמר והיא ציחקקה, "גם אני מדברת איתך" היא השיבה, "לא ככה" הוא נאנח ונשען לאחור בכורסא, מניח את רגלו הימנית מעל השמאלית ומניע אותה מעט.

"הוא עונה למה שאני אומר, הוא שחצן והוא נלחם איתי כאילו שהוא לא מפחד ממני" הוא ענה, "סוף סוף" היא מלמלה והוא ציחקק והביט בה בכעס משועשע, "את שמחה שיש מישהו שמפריע לי?" הוא שאל בחיוך והיא חייכה אליו, "יהיה לי לפחות דברים מעניינים לשמוע" היא השתובבה, מרשה לעצמה לא להיות תמיד מקצועית.

היא יודעת שככה שון יכול להיפתח אליה, למעשה היא פעלה בדרך לא מקצועית, אבל זאת הייתה הדרך הכי מקצועית שיש בשביל לפנות אל המטופל שלה.

"אני מקווה שלא יהיו לי עוד פעמים לדבר עליו" הוא מלמל בשקט, אבל היא שמעה את זה, ממשיכה לכתוב נקודות על מצבו.

"הוא עשה משהו שגרם לך להגיב בצורה שונה מכעס?" היא שאלה והוא חשב, מניע את ראשו לשלילה, "אם את מתכוונת להתקף או משהו כזה אז לא, פשוט הוא קצת הפתיע אותי עם התגובות הנוקשות שלו, משהו שאני בדרך כלל לא קורה" הוא הסביר והיא הנהנה בהבנה.

"היה לך התקף היום?" היא שאלה והוא נאנח, מהנהן, "מה קרה?" היא שאלה בסקרנות, רוצה לדעת.

"יצא שרבתי עם מישהו והייתי עם סיגריה ביד והוא נכווה" הוא מלמל, "ואז?" היא ידעה שיש עוד, רוצה לשמוע את הכל.

"ואז הרגשתי מנותק, נזכרתי במה שההוא עשה לי עם הסיגריות" הוא לחש, לא מזכיר את שמו של האחר, אבל היא הבינה, ממשיכה לכתוב את דבריו על המחברת.

"נפצעת?" היא שאלה והוא חייך אליה, "הוא נתן לי מכה, אבל לא נפצעתי ממנה" הוא הסביר והיא המשיכה להקשיב.

"מיר היה שם באותו הזמן" הוא המשיך והיא הרימה את גבותיה בשאלה, "הוא עדיין ממשיך להצטער?" היא שאלה והוא הנהן, "בגלל זה התחיל כל המריבה?" היא שאלה שוב, מתחילה להבין מה היה הטריגר של היפני להתחיל ריב, "בינגו" הוא ענה לה והיא נאנחה.

"הוא רצה שנדבר על זה, פתטי שכמותו" הוא אמר ברוגז, מנער את הרגל הימנית שלו מהר יותר וברטה חקרה את תגובתו, בודקת כל פרט ופרט בעדינות, לא רוצה להיות שקופה ולגרום לו להירתע.

"ומתי קרה ההתקף?" בעלת שיער החציל רצתה להגיע לעיקר, "אחרי שראיתי את הכוויה למעשה" היפני האמין שמשם הכל התחיל, "קפאתי ונזכרתי במה שקרה, זה שרבתי איתו החטיף לי בוקס וכנראה שנפלתי, אני לא זוכר מה בדיוק קרה, אבל כשהבנתי מה הולך מצאתי את עצמי שוכב על הריצפה ושמיר מחזיק לי את הראש ונותן לי מים" שון הסביר את הכל והיא הבינה, מחברת את כל הפרטים.

"אני מבינה", היא מלמלה, "ממזמן לא היה לך התקף" היא הוסיפה והוא הנהן, "יכול להיות שהעצבים מהפרופסור התערבבו עם העצבים למיר וככה הלאה עד שזה הגיע לגוף שלך לקרוס" היא מלמלה לעצמה, חושבת על דבר אפשרי, והוא חשב גם כן, מסובב את כף רגלו.

"אתה עדיין ישן בתנוחת עובר?" הוא ציחקק לאחר שאלתה, "כמו שאני תמיד עונה לך אחרי כל מפגש שיש, כן, אני עדיין ישן מחובק בתוך עצמי" הוא אמר בחיוך מבואס, "אבל היי, הפרטנרים שלי חושבים שזה חמוד" הוא קרץ לה בשעשוע והיא הניע את ראשה מצד לצד בייאוש בזמן שהיא ציקצקה, "ברטה את לא יכולה להגיב ככה" הוא אמר בשעשוע והיא נאנחה, "אתה לא מחפש קשר מחייב?" המבוגרת שאלה והוא הוריד את רגלו הימנית בחזרה למטה, נשען עוד יותר על הכורסא, "נופ, אני לא רוצה יותר זוגיות" הוא אמר לה והיא הבינה עד כמה שהטראומה חזקה אצלו, "וכשאתה שוכב איתם, אתה ממשיך להיות האקטיבי?" היא שאלה ברצינות, לא מתרגשת לשאול אותו על מיניות, יודעת שזה גורם עיקרי להתנהגות שלו.

"כן, אקטיבי כמו תמיד" הוא חייך, "אתה לא מתעניין בלחזור להיות פסיבי יותר?" היא המשיכה לשאול, והוא ציקצק בפעם האחת לשלילה, "בחיים לא" הוא ענה ברצינות.

"ג'יין ופול ממשיכים לעזור לך?" היא הוסיפה לשאול וחיוכו התרחב, היא כתבה גם את זה, הוא התיישר בכיסא והנהן, "מאוד" הוא ענה בחיוך תמים, חוזר להיות מעט הילד שהכירה בהתחלה, פחות מפוחד אבל תמים ומתוק כמו פעם.

"אני שמחה שיש לך אותם" היא הוסיפה מעצמה, ללא דעה מקצועית והוא הסכים איתה עם עיניו, גם הוא שמח.

"על אבא אתה רוצה לדבר?" היא שאלה בסקרנות והוא הניע את ראשו לשלילה, לא מעוניין לדבר עליו כמעט באותה המידה שהוא לא מעוניין לדבר על סטיבן.
–
"ועל אמא?" היא שאלה, "אמא שלי מתה כשנולדתי" הוא מלמל והיא נאנחה, "אתה יודע למה אני מתכוונת" היא אמרה, "אישתו של אבא שלי" הוא תיקן אותה, "ההיא שגידלה אותך מגיל אפס" היא תיקנה אותו, "ההיא שהייתה הפילגש של אבא שלי כשאמא שלי הייתה חולה" הוא תיקן אותה והיא השתתקה, מוצצת את פנים לחייה פנימה.

"אני לא בקשר איתה בכלל, אין לה את האומץ לדבר איתי" הוא השיב לשאלתה.
"ברנדון?" היא שאלה והוא גלגל את עיניו, "עדיין מציע את עצמו" הוא השיב לה והיא שבה לחייך, "אני מניחה לעצמי שאתה לא מעוניין", "לחלוטין לא" הוא מלמל, "הוא לא יודע מה קרה, נכון?" היא שאלה, רוצה לוודא שהיא מעודכנת, "הוא לא יודע עליי כלום" הוא השיב והיא הנהנה בהבנה.

"אז היחידים שיודעים הם אני, פול, ג'יין, ההורים שלך, סטיבן ומיר?" היא שאלה וגופו מעט הצטמרר ממשמע שמו של סטיבן, הוא הנהן, "או רגע!" הוא אמר לה, גורם לה להסתכל עליו, "יש עוד מישהו?" היא שאלה בסקרנות והוא הנהן, "מי?" ברטה המשיכה לשאול, "אני!" הוא אמר בהשתובבות גורם לה להאנח, "והאסירים שכנראה איתו והשופטים כמובן" הוא הוסיף ברצינות והיא הנהנה.

"אתה עדיין לא מנגן בפסנתר?" סגולת השיער שאלה, משחקת עם העט באצבעותיה, "עדיין לא, אין לי פסנתר זמין ואני לא רוצה לנגן עוד" היא מלמל בשקט והיה אפשר להגיד שהוא לא באמת שלם עם מה שאמר, היא הבינה זאת, אבל לא העירה.

"יש לך בדירה שלך" היא פלטה והוא הביט עליה, "את יודעת שלשם לא נכנסתי מאז כל מה שקרה, אני אפילו לא יודע מה עשו שם בתוך, אולי כבר העיפו את הכל" שון אמר, "הבנתי ששיפצו בפנים, אבא שלך לא רצה להשאיר זכר למקור" היא מלמלה, "את בקשר איתו?" הוא שאל בהרמת גבה, "יוצא לנו לדבר" היא אמרה, לא מפרטת.

"את מספרת לו את מה שקורה פה?" הוא שאל בחשש והיא במהרה הניעה את ראשה לשלילה, "לחלוטין לא!" היא הייתה כנה, "אתה יודע שתפקידי לא מאפשר לי לחשוף פרטים" היא אמרה לו והוא הסתכל עליה לכמה שניות, בוחן אותה ונאנח כשהאמין לה, "את יודעת שאם אבין שאת מספרת א מה שהולך כאן יחסינו נגמרים?" הוא ווידא והיא הנהנה בהבנה, יודעת טוב מאוד שאסור לה לשבור לו את האמון.
—-

"להתראות" היא אמרה כשחיבקה אותו, עומדת איתו מחוץ לביתן שלה, "עבודה טובה" הוא אמר לה כשהתרחק, "ניפגש בשבוע הבא" היא אמרה לו והוא הנהן אליה, מנופף לה כשהמונית הגיע, הולך לרכב ומברך לשלום את הנהגת, מזמין בכוונה נהגת ולא נהג.
—
הוא נכנס לבר הרועש, רואה שג'יין עדיין עובד, לצידו עוד ברמנים שעוזרים לו להשקות אנשים באלכוהול.

"שלום יפיוף" גבר שרירי ניגש אליו כשהיה בדרכו לבר, רוקד מסביבו ושון נאנח, "אני פחות בקטע" הוא מלמל, מנסה לעקוף את הגבר, אבל האחר נצמד אליו, שולח את ידו לישבנו ואז שון נדלק בכעס והוא תפס את ידו של האחר בחוזקה, מזיז אותה מגופו, "תתרחק" הוא מלמל באיום.

"והוו מה קורה כאן?" ג'יין צעק מרחוק כשראה את הסיטואציה, "תתרחק ממנו חתיכת אפס!" הבלונדיני רץ אליהם, מזיז את שון למאחוריו בזמן שהביט על הלקוח שלו, "אל תעז לגעת בו, אם תמשיך ככה אתה תעוף מכאן ולא יהיה לך אישור לחזור!" מנהל הבר צעק והאחר נאנח והרים את ידיו מעלה בזמן שהלך לאחור.

"יופי" האבהי אמר, מסתובב לשון, "אתה בסדר?" הוא שאל והאסייתי חייך אליו קלות, "אני בסדר" הוא השיב, הולך איתו למאחורי הבר.
–

"איך היה?" ג'יין שאל, "כרגיל" שון הביט בעיניו הכחולות והסקרנויות של ג'יין, "החמאתי לך" היפני אמר והבלונדיני חייך בשמחה, "אהובי שלי" הוא מלמל בהתרגשות, נושק ללחי המחויכת של שון.
—–

מייקל ישב למול הפסנתר בביתו, עוצם את עיניו ומניע את אצבעותיו הארוכות על הקלידים, נהנה מהמוזיקה השקטה של הכלי הגדול והשחור, נרגע מהיום העמוס והראשון שלו באוניברסיטה.

ידיו לחצו בחוזקה בקלידים כשחשב על התלמיד ההוא, "שון" הוא פקח את עיניו החומות, מביט לאוויר בכעס, "אתה לא מוצא חן בעיניי" הוא הוסיף לפני שנאנח, "להירגע" הוא מלמל, עוצם את עיניו וממשיך לנגן.
–
פעמון הדלת צפצף ארוכות והוא נאנח בחוזקה לפני שהתרומם, פותח את הדלת ורואה את האקס שלו, את הבן זוג הנוכחי של האקס ואת כלבם הגדול מסוג רועה שוויצרי לבן שקשקש בשמחה בזנבו כשראה את הגבר המוכר.

"איך שאני שמח שעברת לאותה השכונה שלי" הנמוך אמר בחיוך, נושק ללחיו של מייקל לפני שנכנס, "שלום גם לך קמרון" מייקל מלמל בייאוש לחברו הטוב, שהוא גם האקס שלו, קורה.
"היי" הוא מלמל לפרנק, נותן לו להיכנס עם לאקי המאושר.

"איך היה היום הראשון?" פרנק שאל, מלטף את לאקי ביד אחת ואת קמרון ביד השנייה, מייקל מצא את זה משעשע, "מעניין" הפרופסור אמר, מניח לפניהם כוס קפה, "טנקס" קמרון אמר בחיוך מאושר, שותה את הקפה.

"יש שם גברים מעניינים?" האקס שאל בסקרנות, "פחות" מייקל אמר בגועל, "הם לא יודעים שם שאתה גיי, נכון?" הקטן המשיך לשאול ומייקל הנהן, "אני מעדיף לא לצאת בפניהם, אני לא רוצה קשר חברי עם אף אחד מהעובדים" הוא אמר בכנות, "טוב, אחרי שאבא שלך העיף אותך מהבית בגלל שיצאת מהארון, אתה עושה בחוכמה" האקס אמר בעוקצנות ומייקל גלגל את עיניו.

"יש שם מישהו שמעצבן אותך שם נכון? אתה נראה עצבני קצת" המתולתל אמר, מכיר את האקס שלו, אחרי הכל הם חברים טובים מגיל קטן, "יש שם מישהו" מייקל מלמל, לוגם מהקפה שלו, "נו?" פרנק שאל בסקרנות, "יש בניכם משהו?" קמרון שאל, "נו באמת, ישר אתה קופץ לזה" חום השיער מלמל בייאוש והזוג ציחקק, "הוא תלמיד" הוא אמר, "או" פרנק אמר, מנפץ את תקוותיו שאולי הוא ימצא סוף סוף בן זוג.

"הוא סתם חצוף קטן שמסתתר מאחורי האבא העשיר שלו" הפרופסור ירק ברוגז, "מישהו שמצליח לעצבן אותך, זה ייחודי" פרנק אמר, אחרי הכל מייקל לא מתעצבן בכזאת קלות, כנראה משהו בתלמיד הזה באמת מרגיז.

"הוא מעצבן את כולם" הוא פלט והאחרים ציחקקו, "אבל הם פוחדים ממנו, זאת הסיבה שהם כנראה לא מגיבים לו גם כשהוא מתנהג כמו זבל" הוא הוסיף, "בואו נשכח מזה" הוא אמר כשניער את ידיו, לא בא לו להמשיך לדבר על שון הזה, הוא סתם יתעצבן עוד יותר.
–
"מתי תתאהב במישהו? נמאס לי לראות אותך רווק" קמרון פלט לפתע, גורם למייקל להביט עליו ולפרנק להסתכל עליו בשאלה, "אף פעם לא היית מאוהב, לא?" האקס שאל, יודע את התשובה.

"אחרי הכל יצאנו ביחד לכמה ימים ואפילו לא התנשקנו כמו שצריך" המתולתל מלמל, "זה כי שנינו נגעלנו מזה, היית הראשון שיצאתי בפניו מהארון וכמו שאתה יודע, החלטנו לתת לזה ניסיון בשביל לראות איך אני מגיב" מייקל אמר בכנות וקמרון הנהן, יודע למה הוא מתכוון, "זאת הסיבה שאני לא מקנא" פרנק אמר, גם הוא כנה, הוא יודע שאין בניהם רגש מעבר לחברות.
"אני מעדיף פשוט לשכב כרגע עם מי שימשוך אותי, למרות שעדיין לא מצאתי מישהו שמוצא חן בעיניי בשביל לשכב איתו כאן" חום העיניים מלמל, מחייך כשלאקי התקרב אליו, רוצה ליטופים והוא ליטף אותו.

"יש בר שאני הולך אליו, כשתמצא מישהו מעניין תלך איתו לשם" האקס אמר, פותח את הארנק ומחפש את כרטיס הביקור, "הנה" הוא לחש כשמצא, "קח את זה, הטלפון כבר שמור לי אז אני לא באמת צריך" הוא הוסיף והושיט לו את הכרטיס, "זה בר של גייז?" מייקל שאל כשראה את דגל הגאווה על הכרטיס וקמרון הנהן בשמחה, "ומה שיותר טוב, זה של גברים בלבד" הוא מחא כפיים, אוהב את הבר הזה.

"הברמנים נחמדים, הם זוכרים את רוב הלקוחות הקבועים שלהם אז זה טוב, אני כבר קבוע אז הם זוכרים אותי ולפעמים מפנקים במשקה מתנה" הוא מלמל בחיוך.

"ג'יין והחברים" מייקל קרא את השם, "ג'יין זה מישהו שקשור לבר?" הוא שאל, "הוא המנהל, הוא אחד מהברמנים, הוא ממש יפה, הטעם שלך" קמרון קרץ, גורם לאחר לכחכח בגרונו ולחשוב, "אין לי טעם מיוחד" הפרופסור אמר בכנות, הוא שכב עם הרבה סוגים אחרי הכל, "הוא גם ככה תפוס" קמרון ענה בחיוך משתובב, משועשע כשמייקל הביט בו בייאוש.

"יש שם עוד ברמן ראשי, אבל הוא טופ אז זה פחות" הוא מלמל לעצמו ומייקל הנהן, "פחות, אני האקטיבי אחרי הכל" הוא אמר בחיוך, "איך אתה יודע שהוא טופ?" פרנק שאל בחשד, "לא ידעת? כולם יודעים, הוא פופולארי" הוא אמר בחיוך, "רגע? אתה מקנא?" הוא הוסיף וציחקק בביישנות, מחבק את פרנק, "אל תדאג, אני שלך לעד" הוא אמר באושר ומייקל ציחקק עליהם, שמח שהם מאושרים.
–
"אני אנסה ללכת לשם כשאפגוש מישהו מעניין" הוא אמר בחיוך והאקס היה מרוצה, "אתה לא תתאכזב" הקטן הבטיח, מקווה שהוא ימצא שם מישהו שיהיה מעבר לסקס, אולי חבר ילדותו סוף סוף יבין מה זאת התאהבות, גם כשהוא כבר בן 27.