תרפא אותי, פרופסור -פרק 3-

שון חייך בתמימות לג'יין כשהבלונדיני העיר אותו, שוב ישן בצורת עובר וגבר זר ישן איתו, ערומים.
–

"תעוף למקלחת" ג'יין אמר ברוגז והאחר פרש את ידיו מעלה, כחול העיניים הביט בחיוך הגדול ובגומות שקישטו אותו בשתי הקצוות, לא יכול להתרגז עליו והוא רכן למטה, מחבק את האסייתי.

"עכשיו ברצינות" הוא אמר והתרומם מעט, מביט על שון, "תעוף למקלחת" הוא אמר, גורם לשון לצחקק ולהתרומם, "טוב טוב, אבל תעיר אותו" היפני הסתכל על הגבר הזר, וג'יין נאנח וסילק אותו עם ידו, מקבל חיוך תמים מהאחר לפני שהלך.
–
"קום!" ג'יין אמר בכעס לגבר הישן שהביט עליו בהלם, "מ-מה?" השוכב שאל בבלבול, משפשף את עיניו, "קדימה, לקום, להתלבש וללכת מפה" ג'יין אמר, ידיו מכופלות על מותניו, נראה כמו אמא עצבנית.

"א-אבל שון" הוא המשיך למלמל, "שון מתקלח כרגע והוא הולך ללמוד, אז קדימה" מנהל הבר שלח את ידו לצד, מסמן לאחר את הדרך לדלת, "אבל…", "אין אבל קום!" ג'יין צעק את גרונו, אין לו סבלנות לשיט הזה על הבוקר, מקפיץ את הגבר ואפילו את שון מהמקלחת שצחק מתחת לזרם המים, "אסור לעצבן אותו" שחור השיער מלמל, עוצם את עיניו ונהנה מהמים הנקיים.
—

"אתה יכול לשכב עם מי שבא לך, אבל לא עם מטומטמים שחושבים שיש להם איזה סיכוי איתך" הבלונדיני נזף כששון יצא מהמקלחת, מגבת למותניו, "אזכור זאת" שון אמר בשעשוע, מוריד את המגבת ומתלבש, "יופי" מנהל הבר מלמל בזמן שנשף בכעס, לא באמת אכפת לו מלראות את שון ערום, הוא ראה את גופו מאות פעמים, זה לא משהו שירגש אותו.

"יש קפה מוכן" הבלונדיני אמר, מקבל נשיקת בוקר על לחיו מהגבר שבו הוא מטפל, "תודה יפיופי" האסייתי אמר, מקבל חיוך מרוצה מהאחר לפני שהוא שילב את זרועותיהם, יוצאים מהחדר והולכים במסדרון למטבחון הקטן של האיזור האקוסטי, שותים ביחד קפה.
–

"לא בא לי ללכת" שון אמר בכעס, נוגס בעוגייה הרכה ואחריה לגם את הקפה, מערבב אותם ביחד בפיו ונהנה מהשילוב, עושה זאת שוב וג'יין ציחקק כשראה איך הוא מזיז את פיו.
"אם הייתי יכול הייתי נוזף באבא שלך ואומר לו שיעזוב אותך לנפשך" הבלונדיני אמר בזמן שאסף את שיערו לקוקו קצר, נשען על השיש לצידו של האחר ושותה את הקפה, מסרב לחצי יפני שהציע לו עוגייה, מעדיף רק לשתות את הקפה.

"הזקן הזה, לא בא לו להפסיק למרר לי את החיים" שון מלמל, נוגס בחוזקה בעוגייה ולועס אותה בחוזקה, מדמיין שזה אביו או משהו בסגנון.

"ועכשיו הגיע עוד מישהו מעצבן לחייך" ג'יין השתעשע, מזכיר לאחר את מייקל, "מייקל הזה" הוא נשף בכעס, "או מייקל זה שם יפה" הבלונדיני המשיך להשתעשע, מלטף את זרועו של שון עם אצבע אחת בחושניות, "או מייקל" הוא גנח, "כן מייקל" הוא המשיך לגנוח נואשות, מעביר צמרמורת גועל בגופו של שון שהתרחק ממנו מעט, "איכסססס" הוא קרא, מזועזע רק מלחשוב על זה.

הבלונדיני צחק בקול, שמח לראות את האחר משתובב ביחד איתו, "אולי תוריד את הקשיחות שלך שם?" האחר הציע ברצינות, מפחד שזה בסוף רק יפגע באחר, "אני מעדיף להישאר ככה, לא בא לי להתחבר לבני אדם יותר" הוא אמר בכנות, "ומה אני, עז?" הנמוך שאל, מצחקק ביחד עם שחור העיניים, "אולי" שון השתובב, מקבל סטירה על כתפו מהאחר, "אבל עז יפה" שון קרץ מתרחק מג'יין שלגם את כל הקפה שלו במכה, מבין שהבלונדיני לא הולך לרחם עליו.
—
"תנהג בזהירות" ג'יין אמר, נושק ללחיו של האחר שנשק לו גם כן את הלחי, "אל תדאג, אני לא אמות רק בשביל לא לראות את הפרצוף הבוכה שלך" שון ליטף את פניו של האחר שהביט בו בדאגה, "אל תגיד דבר כזה!" האחראי אמר, מפחד מלשמוע משהו שקשור למוות, "אל תדאג" שחור העיניים לחש, נושק למצחו, "הלכתי" הוא הוסיף לפני שעלה על האופנוע שלו, מתרחק מג'יין שהביט בו נוסע עד שנעלם מהאופק.
—-
הוא הביט בשעשוע על השומר שהביט בו בייאוש בזמן שהדליק סיגריה, נשען על השער כהרגלו, מסתכל על איך שהעשן שיצא מפיו טייל באיטיות באוויר עד שהתפזר והפך להיות שקוף בעיניו, הוא עשה את זה שוב כשמצא את זה מסקרן, מחייך חיוך קטן וצדדי כשזה מצא חן בעיניו, בור קטן ולא עמוק נוצר קצת על לחיו השמאלית כשחייך מעט לצד.
–
חיוכו נבל כשהוא ראה את מייקל יורד מרכבו, רואה איך שהוא מחייך לתלמידים שבירכו אותו לשלום-הם בטח מתחנפים, זה לפחות מה ששון חשב.

"מתאקלם פה, יפה לו" הוא לחש לעצמו, מזלזל באחר וממשיך להביט עליו בסקרנות.

עיניו השחורות בוחנות את גופו של חום השיער, את הדרך שבא הלך, את הדרך שבא אחז בתיק המזוודה בידו, את הדרך שבא צחק ודיבר עם אחרים.

"מגעיל" הוא לחש לבסוף, ממשיך לעשן ומחליט להתרכז בדבר חשוב יותר- העשן.
–
"יש עוד מעט שיעור" הוא שמע מצידו והוא הזיז את מבטו, רואה את מייקל שעון גם כן על הגדר, "תתחפף" שון אמר בכעס ומייקל ציחקק, "קשוח על הבוקר, אה?" חום העיניים אמר בשעשוע, מסתכל על האחר שהחליט להזיז ממנו את מבטו ולהמשיך לעשן, שון חשב שזאת הדרך הכי טובה להעיף את הדפוק הזה ממנו.

"זה לא בריא לעשן" מייקל מלמל ושון נעצר, לוקח שאכטה עמוקה לפני שסובב את פניו ונשף את העשן על פניו של הפרופסור, מחייך ברעשות כשמייקל עצם את עיניו ונאנח בזמן שהזיז את העשן מפניו עם כף ידו שנפנפה את העשן מקרבתו.

"בוא נראה" הגדול מלמל, מתקדם יותר לשון לפני שחטף מידו את הסיגריה, "מה נראה לך שאת…" התלמיד נעצר כשראה איך מייקל מכניס את הסיגריה לפיו, מעשן אותה ומשתעל מעט, גופו רועד מגועל, "ממזמן לא עישנתי" הוא לחש, לוקח את ידו של הגבר המופתע ומחזיר את הסיגריה לבין אצבעותיו של שון, "אל תאחר הפעם" מייקל הוסיף לפני שנכנס פנימה, מברך לשלום את השומר ועוד תלמידים אחרים.
–
שון הביט עליו לכמה שניות ואז על כף ידו, "בע!" הוא אמר בגועל, מנער את ידו ומעיף את הסיגריה ממנו, לא רוצה לגעת בגועל הזה.

"הרס לי את הבוקר האידיוט הזה" הוא לחש לעצמו, נכנס לשער האוניברסיטה, מצדיע לשומר בבוז לפני שהקדם לכיתה.
–
והנה שוב הוא מצא את עצמו מתלבט אם להיכנס לכיתה או לא, הגג קרא לו, אבל אם עוד פעם הזקן יאיים עליו? זה לא טוב.

הוא נשף ארוכות, נושך את שפתיו, "תיכנס" הוא שמע מאחוריו והוא הטה את ראשו מעט הצידה, רואה את ורוד השיער הולך לצידו, "תיכנס" הוא אמר שוב, עיניו הירוקות מביטות בו בזמן שחייך, "אל תפנה אליי" שון אמר בכעס, שולח את ידו לצווארו של מיר ואוחז בו בעדינות, רק רוצה לאיים, "אני לא אעצור את עצמי כמו אתמול אם תמשיך להיכנס לחיי שלי" הוא הוסיף, מוריד את ידו מצווארו של האחר, "אז אל, כי אני אמשיך" מיר אמר לפני שנכנס לשיעור.

"בן זונה" שון מלמל, מכניס את ידיו לכיסיו ונכנס לכיתה, רואה שמייקל מארגן דברים על שולחנו ולא מביט בו, הוא היה מרוצה מזה לפחות, לא בא לו לקבל מבטים מנצחים מהאחר.

האסייתי עשה את דרכו לכיסא האחורי, מתיישב עליו ומניח את ראשו וגופו העליון על השולחן, רוצה לישון.
–
"קום" הוא שמע לחישה באוזנו שגרמה לו לפעור את עיניו בבהלה, הוא לא היה מוכן לזה.
שון הרים מעט את ראשו והזיז אותו באיטיות לצד השני, פוגש את עיניו החומות והקרובות של הפרופסור שהתכופף אליו, צמוד לפניו יותר משהו רוצה שהוא יהיה.

"לא ישנים בשיעור" מייקל אמר בחיוך משועשע, לא היה נראה שבאמת אכפת לו מהקרבה שלו לאחר, "תתרחק" שון מלמל בנעילת שיניים נרגזת, מחזיק את עצמו מלהגיב באלימות, "תקום ואז" מייקל התעקש ושון הבין שהאחר אוהב להשתעשע, אז הוא החליט לזרום, כי למה לא בעצם? שמשהו משעשע יצא מהאוניברסיטה הזאת אחרי הכל.
–
"אתה לא יכול להתרחק ממני?" שון שאל, משעין את ראשו על ידו המקופלת מעלה על השולחן, "אתה מעוניין בי?" הוא המשיך לשאול בחיוך, חושף את גומותיו לפני הגבר האחר שקצת הופתע מהמראה שלו, הוא לא ציפה שלתלמיד החצוף הזה יהיו גומות כאלו עמוקות וחיוך די חמוד מאחורי ההתנהגות המזעזעת שלו.

אבל הפרופסור לא באמת התרגש ממעשיו או ממילותיו, הוא פשוט המשיך להביט באחר, "תתחיל לקחת את עצמך בידיים ותתחיל ללמוד" הוא חייך, דוחף את ראשו של שון עם אצבע אחת לפני שהזדקף, מסתכל בחיוך על הכיתה המופתעת.

"סליחה" הוא מלמל, משפשף את עורפו לפני שחזר לקידמת הכיתה, ממשיך להתעלם ממבטו המלא בשנאה של שון שלבסוף חזר להניח את ראשו על השולחן, גורם למייקל להיאנח בכבדות ולהמשיך בשיעור.
—-

"תקשיב לי ותקשיב לי טוב" שון דפק על שולחנו של מייקל אחרי שהשיעור הסתיים, "תתרחק ממני ואל תתקרב אליי" הוא הוסיף בכעס, "או שמה? תלך לבכות לאבא שלך שיציל אותך עם סכום מכובד של כסף?" מייקל עקץ, מרגיז בכוונה את התלמיד האחר.

"אני יכול להסתדר לבד" שון ירק, מביט על המשועשע שהכניס את ספריו לתיקו, "אני מבין" הפרופסור מלמל, ציניות נשפכת מטונו, "בגלל זה משאירים אותך פה גם אחרי שאתה מתנהג כמו חרא של בן אדם, בגללך ולא בגלל האבא הזה שלך" חום העיניים הוסיף בגיחוך, מביט בעיניו השחורות והמלוכסנות של האחר, מבין שהוא כועס.

"מה? אתה כועס?" מייקל התקרב אליו, חיוך משועשע על פניו, "אוי, רק לא זה" הוא המשיך, אוחז בסנטרו של שון שהעיף במהירות את פניו מידו, "אתה באמת ממשיך להתנהג ככה?" שון אמר והחזיר את פניו למייקל, מביט בו ברוגז בזמן שהאחר הרים גבה בהשתובבות, ממשיך להביט עליו בשעשוע גם כששון הדביק אותו ללוח הכיתה.

"זה הקטע שלך כאילו? לדחוף אנשים על קירות?" מייקל ציחקק, מביט על זרועו של האחר שהייתה מונחת מתחת לצווארו לפני שהחזיר את מבטו לעיניו של שון, אין שום פחד בעיניו שהאסייתי יכל לראות.

"אמרתי לך להתרחק ממני" שון איים, "אתה זה שקצת קרוב" מייקל עקץ, גורם לשון להזיז את פרצופו הצידה ולעצום את עיניו לכמה שניות, נושף ארוכות לפני ששב להביט באחר, "אני לא יודע מה הקטע שלך, אבל זה פחות מוצא חן בעיניי", "הדדי" מייקל לחש בחיוך, "אז תעוף לי מהמרחב הפרטי ותיתן לי לעשות את מה שאני תמיד עושה" שון אמר לפני שהלך אחור, דוחף את מייקל הצידה והולך לכיוון היציאה.

"נתראה בשיעור הבא, מקווה שאליו כן תגיע, לא כמו אתמול שקיבלת גיבוי מאבא שלך לא להיות בשיעור" חום השיער מלמל ושון נאנח בכעס, מחליט להתעלם.
גג, הוא רוצה ללכת לגג.
—–
הוא ישב על קצה הגג, רגליו באוויר, גורם לחלק מהאנשים להביט עליו מלמטה בשאלה.

הוא עישן את הסיגריה, מניע את רגליו ומסתכל מעלה לשמיים, רואה את העננים הלבנים על השמיים הכחולים, זה היה לחלוטין מראה יפה בעיניו וזה נתן לו תחושת חופש.
–
"ש-שון!" קול מבוהל נשמע מאחור והוא יכל להבין שזה מיר עוד לפני שהסתובב, "תעוף מפה מטומטם" הוא אמר בכעס, ממשיך להסתכל על השמיים.

"שון, אל תעשה את זה" קולו של מייקל גם נשמע, הוא לחוץ או ששון מדמיין? ומה לעזאזל הוא לא יעשה? יעשן?

"אני מצטער על מה שאמרתי" הוא המשיך, גורם לשון להרים גבה בסקרנות, מה קרה שהוא פתאום מצטער?

"בבקשה שון" מיר ייבב, צועד קדימה יותר, "תרד" הוא התחנן, "למה לי?" שון שאל בנוקשות, 'מה יש להם אלה?' הוא חשב לעצמו, ממשיך להזיז את רגליו ולעשן.
–

פתאום הכל השתתק והוא לא שמע כלום מאחוריו, גבותיו התכווצו בסקרנות והוא התכוון לסובב את עצמו ולהביט לאחור, אבל אז גוף אנושי חיבק אותו בחוזקה לפני שדחף והפיל אותו לרצפת הגג.
–
"איה" שון מלמל בכאב, מסתכל מטה ורואה איך שמייקל מחבק אותו בחוזקה.
"מה יש לך?" שון צעק בבהלה, דוחף את הפרופסור ממנו לפני שהתרומם, מסתכל על מיר שבכה והיה נראה כאילו והוא מחזיק את עצמו מלגעת בו.

"השתגעתם?" הוא צעק עליהם בכעס, מנקה את עצמו ומביט במייקל שהתרומם והלך אליו כשור שרואה בד אדום.

"להתאבד? זה מה שאתה מחליט לעשות? להתאבד?" המבוגר אמר, אוחז בצווארון חולצתו של שון בכעס, "מה חשבת לעצמך? למות?" הוא המשיך לצעוק, עיניו מלאות בכעס ודאגה.
"ל-להתאבד?" שון מלמל באי הבנה, מסתכל על מייקל לפני שדחף אותו ממנו, "מי רצה להתאבד חתיכת אידיוטים?" הוא צעק עליהם, רואה את מבטם השואל.

"א-אז?" מיר שאל, מנגב את עיניו, "פשוט ישבתי שם לעשן" הוא ענה בכעס, מביט על שניהם כאחוזי שיגעון ולאחר מכן הוא התרכז במייקל, "ואתה" הוא הצביע עם אצבע רועדת בכעס לפני שהתקרב למייקל, "אם תגע בי שוב, זה הסוף שלך" הוא איים ואיגרף את ידו הימנית בכעס, רוצה כל כך ללמד את חום העיניים לקח אחד ולתמיד.

"רק להרוס לי את היום שניכם יודעים" שון זעף על שני האחרים לפני שהלך משם, יורד מהגג ופוגש בעיניהם המודאגות של התלמידים.

'עד כדי כך נראיתי כאילו שאני הולך להתאבד?' הוא שאל את עצמו, מגלגל את עיניו, פתטיים.
–
"לאן אתה חושב שאתה הולך?" מייקל ירד מהר במדרגות, אוחז בזרועו של שון והוא הפעם סובב את האחר והדביק אותו לקיר, ידיו לוחצות את כתפיו של האחר לקיר, "לעולם אל תשב שם יותר" מייקל אמר בכעס, מתנשם בכבדות, "אמרתי לך לא לגעת בי" שון הזדעזע מהעובדה שמייקל באמת לא מקשיב למילותיו, "זה מסוכן! מה נראה לך שחשבת לעצמך שאתה יושב על הפאקינג קצה של הגג?" הוא צעק לאחר, ידיו לוחצות את כתפיו של שון חזק יותר לקיר, "תעוף ממני" שון אמר, מנסה להזיז את מייקל ממנו אבל הוא לא הצליח, מרגיש את המחנק מציף את גרונו, לעזאזל, ההתקף מתקרב.

"תתרחק!" הוא צעק שוב, מפחד שהוא יאבד את עצמו למול כולם, "בבקשה" הוא מלמל כשגרונו בגד בו ומנע ממנו לנשום כראוי, עיניו מתחילות לעקצץ מהדמעות שנוצרו.

הגדול הביט בו בשאלה, רואה איך שהאחר מתנשם מהירות ואיך שעיניו דומעות, מתחננות לעזרה.

"תעוף ממנו" ורוד השיער ראה את המתרחש אחרי שהוא גם ירד מהמדרגות, רץ אליהם ודוחף בחוזקה את מייקל, גורם לפרופסור המבולבל לאבד שיווי משקל וליפול על הריצפה.

חום העיניים המשיך להביט על שון, מבין שמשהו לא בסדר איתו, במיוחד כשמיר לקח את ידו של האסייתי ונכנס איתו לכיתה הקרובה והריקה לפני שסגר במהירות את הדלת.
–
"שיט" מיר מלמל כשהכדורים התפזרו בתיקו של האחר כשהוא רעד בזמן שפתח את הקופסה.
הוא הסתכל על שון שישב על הריצפה לידו ואחז בגרונו בזמן שעצם את עיניו בחוזקה, מתקשה לנשום, ורוד השיער לקח כדור והכניס אותו לפיו של האחר, נותן לו לשתות מים לאחר מכן, מביט בו ורואה שהוא מתחיל לנשום לאט לאט, חוזר לעצמו.

"תזוז" שון מלמל, מנגב את דמעותיו לפני שדחף מעט את מיר והתרומם, לוקח את התיק וכשהוא התכוון לצאת מהחדר הדלת נפתחה במהירות ומייקל עמד לפניו, הפרופסור הביט בו בהלם ולאחר מכן על מיר שהתרומם, הולך לפני שון, "אמרתי לך לא להציק לו" הקטן אמר בכעס, מביט על חום השיער שהמשיך להביט על המלכוסן, "תעוף" שון מלמל, לא מביט במייקל ודוחף את מיר ממנו לפני שיצא מהכיתה, הולך לכיתה שלו ומיישב על השולחן הריק שלו, מניח את ראשו.
—
"בוא!" הוא שמע לאחר עשר דקות את קולו של פול, מרים את עיניו מעלה.

"מה אתה עושה כאן?", "אתה לא ממשיך ללמוד היום וזה ציווי" חברו הטוב אמר בכעס, מושך את שון לעמידה, "אתה יודע עד כמה כולם דואגים לך כרגע?" פול נזף באחר שהביט בו בחיוך יודע שהגדול חושש.

"אתה דואג?" האסייתי שאל, מחבק את השרירי שנאנח בהקלה, "מיר עוד פעם הלשין?" הוא שאל לחיבוק ופול טפח על גבו של האחר, "כן" שומר הראש מלמל, עוצם את עיניו ונרגע.

"בוא נלך" הוא אמר, לוקח את תיקו של האחר ואוחז בפרק כף ידו, לוקח אותו למחוץ הכיתה והאוניברסיטה, נותן לתלמידים ולמורים להביט על המתרחש בשאלה.
–
מייקל נאנח לעצמו כשהביט עליהם מתרחקים באופנוע, מסוקרן יותר מתמיד לדעת מה פשר התגובה של שון ומי זה הגבר ההוא שמופיע ולוקח אותו.
–
"אמרתי לך לא להציק לו, למה אתה לא מקשיב לעזאזל? יש בך משהו משובש?" מיר נעמד למולו, "למה? יש משהו שאני צריך לדעת?" הוא שאל בסקרנות ומיר נאנח וכחכח בגרונו, "ז-זה לא זה" ורוד השיער גמגם, "אל תציק לכל התלמידים שלך!" הוא צעק, נוגס בשפתו התחתונה לפני שהלך משם, משאיר את מייקל לחשוב.
—-
"הוא מוזר" מייקל מלמל, שותה בירה בביתו, "גם אתה מוזר" קמרון אמר בכנות, מלטף את לאקי בזמן שלגם גם בירה, "אחרי הכל אתה בקשר עם האקס שלך" פרנק הוסיף גם בכנות.

"הוא באמת מוזר" הפרופסור המשיך למלמל, חושב על מה שקרה, מכרסם את הציפורן באגודלו, "יש שם משהו" הוא לחש לעצמו בביטחון, "אבל מה?" הוא המשיך לדבר לעצמו, גורם לזוג להביט עליו בזעזוע.

"הוא השתגע" פרנק מלמל למתולתל והוא הנהן, "הוא תמיד היה משוגע" הקטן מלמל, מצחקק עם בן זוגו על המארח.

"לא משנה" מייקל מר בקול, מקפיץ את האחרים, "בואו נפסיק לחשוב על האידיוט הזה" הוא אמר, "אתה היחידי שחושב עליו" השרירי אמר בחיוך, גורם למייקל להיאנח ולחייך גם כן, "אני אפסיק" הוא השיב, לוגם שוב מהבירה.
–
"נו מצאת מישהו מעניין או שהתלמיד הזה שלך תפס את תשומת ליבך?" קמרון אמר בהתגרות ומייקל הביט עליו בגועל, "רומן בין פרופסור לתלמיד, כמה מרענן" הוא המשיך להתגרות ומייקל התרומם, חוסם את פיו.

"זה לעולם לא יקרה!" חום העיניים אמר בחדות, "שלא לדבר על זה שהוא הטרוסקסואל" הוא מלמל, חוזר לשבת אחרי ששחרר את אחיזתו מפיו של האחר, "מאיפה לך?" פרנק שאל, "לא יודע, רוב הסיכויים" האיש מקצוע אמר, מניח לעצמו שזה האפשרות הכי מקובלת לחשוב עליה.
–
"טוב, אני מקווה שמצא מישהו בכל מקרה" המתולתל אמר, "עכשיו תנגן משהו נעים" הוא ציווה על האקס שלו שגיחך למשמע האסרטיביות של האחר לפני שהתרומם, לוקח את הבירה איתו ומתיישב למול הפסנתר השחור, מניח את הבקבוק על הפסנתר.

מייקל סידר את אצבעותיו על הפסנתר, מתחיל ללחוץ על הקלידים ולהציף את הבית שלו במנגינה נעימה, גורם לקמרון להישען על פרנק ולהסתכל על חבר ילדותו מנגן על הכלי בעל ארבעת הרגליים.
—-

פול פתח לאט את דלת החדר של שון, רואה אותו ישן בצורת עובר לצד בן זוגו שלו שישב וטפח על גבו בעדינות.

"אני אשן איתו היום" ג'יין לחש לשרירי שהנהן בהבנה, "לילה טוב" פול לחש, מקבל נשיקה באוויר מהבלונדיני לפני שסגר את הדלת, נותן לג'יין להרגיע את הגבר הישן מהיומיים הלא קלים שעבר.

"שששש" ג'יין לחש, נושק למצחו של האחר שמלמל משהו מתוך שינה, הבלונדיני לבסוף לשכב על המיטה, מחבק את שון, "מסכן שלי" הוא מלמל, ממשיך לטפוח על גבו של האחר.