תראו מה שכלבה יכולה לעשות

פרק 1:
"טוב אבא אמרת את זה בפעם האלף"
מה הקטע שאני זאת שצריכה לקום מהמיטה בשמונה וחצי בבוקר ולהוריד את הכלבה שלי למטה זה לא פייר.
"נו, מאיה תתקדמי עם זה"
טוב חשבתי לעצמי עכשיו אני באמת חייבת לקום כבר….
קמתי מהפוך שלי בשיא העצבים לקחתי את הכלבה שלי בלי רצועה אפילו וירדתי איתה לגינה שמתחת לבית שלי.
"קייטי נו יאללה פיפי" ככה זה כל בוקר אני מורידה אותה עם הפיג'מה שלי לגינה ואחרי 50 ריחרוחים ו 90 סיבובים היא עדיין לא עושה פיפי וכל זה קורה מתי שהשכנה שהגינה שייכת לה פותחת את הדלת שלה וכמובן זאת השכנה הכי מגעילה שתמצאו בכל גבעתיים….
"אני מקווה שהיא לא עושה כאן פיפי כל יום" אמרה השכנה
"לא מה פתאום, נראה לך היא רק משתעשעת"
וכמובן שהייתי צריכה לצאת איתה לחפש מקום אחר שהיא תעשה בו פיפי.
עכשיו אמרתי לעצמי מה אני אעלה לקחת את הרצועה שלה לא, זה ארוך (אני גרה בקומה שישית בלי מעלית!) "טוב מה כבר יכול לקרות".
פתחתי את השער כדי לצאת מהבניין ונחשו מה אני רואה שאני יוצאת
גבר חלומותיי שיער ארוך עם פוני לצד בצבע חום בהיר עיניים חומות כהות ופנים של מלאך מי היה מאמין שהמפגש הזה יהיה שאני לבושה בבוקסר עם נמרים וחולצת דובי והוא לבוש עם אברקומבי "זה יכול להיות רק המזל שלי".
אהה ושכחתי מהכלבה שלי שהיא הכלבה הכי לא ממושמעת שיש!
"קייטי בואי נווו בואיי כבר"
וכמובן שהיא לא מקשיבה וממשיכה לגינה הגדולה שבסוף הרחוב….
ופתאום אני שומעת שריקות קטנות ומהירות מאחורי
אין מצב הוא שורק לכלבה איזה אידיוט!
"מה נראה לך שאתה עושה????"
"אני מנסה לעזור לך"
"וואו תודה, איזו עזרה לא כל יום אני מקבלת כזאת עזרה"
"זה בציניות?"
"כן למה אתה חושב שאני רוצה שמישהו שאני לא מכירה יקרא לכלבה שלי שהיא תצטרך לחצות כביש סואן לבדה כדי להגיע אליו"
"אפשר לשנות את העניין של ה"לא מכירה" אני מקווה"
כמובן שהסמקתי איך אפשר שלא…
"אתה ממשיך לקרוא לה תגיד אתה בסדר?"
"את מתעלמת מהשאלה שלי" ….

תגידו אם אתן לא אוהבות את התחלת הסיפור אז אני לא אמשיך אותו =) תודה!