תקרת הכוכבים שלי

הצלצול הצורם שנשמע בכל רחבת בית הספר החדש שלי , גורם לי לפלוט נשימת הקלה ארוכה .
אני אוספת את הספרים החדשים שלי , מסניפה אותם רק לרגע , להריח את הריח של הדף החדש והלבן , ואז דוחסת אותם לתיק הישן והמלוכלך שלי .
אני ממהרת לפסוע הרחק מהכיתה , אמנם אני ניצחתי בקרב נגד הכיתה המשוגעת הזאת ( כולל המורה כן ?) אבל המועקה שהייתה שם חנקה אותי למוות , אני ממש מאושרת להשתחרר .
אני מכוונת את צעדי לעבר ספסל חום קטן מוסתר ומוצל , ובדיוק שאני מתכוונת לשבת אני שומעת את הקול המגעיל שלו קורא לי .
" היי … את !" הוא אומר
אני מסתובבת בחדות , ברור לי לגמרי מי זה ,אין לי שום ספקות , קול הצחוק המהדהד שלו , נשמע כאילו הוא צוחק לידי ממש עכשיו .
אני מתבוננת בו בעיניים רושפות " מה אתה רוצה ?" אני שואלת בזעם
"כלום " הוא עונה ומחייך חיוך לבן שיניים ,
"אז לך " אני מסננת, החיוך שלו יפה מאוד , אבל אני לא נותנת לזה להשתלט עליי . הוא יראה מי זו שירה פארפר .
"ואם לא ?" הוא שואל " מה תעשי לי ?, תרביצי לי?"
הקול המלגלג שלו מרתיח אותי אז אני עונה בכעס לא מרוסן " תיזהר . כדאי שתרגע ומהר כי אני עדיין עלולה לעשות את זה !"
הוא מחייך שוב " נו ." הוא אומר " נראה אותך ."
אני מחליטה להתעלם , אני מסתובבת לכיוון השני ומתבוננת בעץ שמעל הראש שלי .
"אני מצטער ." הוא אומר פתאום " אנחנו עושים את זה לכל החדשים . לא ידענו שאת כל כך רגישה."
אני לא עונה
" נו … , תני לפצות אותך לפחות " אומר בקול מוזר ,
" זה מאוד יפצה אותי אם תלך . אני מבטיחה . "
הוא צוחק בשקט , אז אני מסתובבת בכעס " אמרתי משהו מצחיק ?"
הוא ממשיך לצחוק , ואז אומר בין נעירת צחוק מגעילה לאחרת " לא . את פשוט כל כך .. כל כך מתגוננת …"
עכשיו אני כבר באמת מוכנה להחטיף לו אגרוף " אם אתה לא זוכר, לפני שנייה וחצי אתה כל הכיתה שלך כולל המורה המטורללת שלך, ניסיתם להשפיל אותי . ביום הראשון שלי בבית ספר הזה ! , אז אל תגיד לי שאני מתגוננת . אידיוט . "
הוא שותק כמה זמן ואז אומר "אני באמת מצטער , אני מקווה שתצליחי לעבור את זה איכשהו , אחרי הכל אנחנו כן הולכים לשבת ביחד כל השנה …"
אני זועמת אז אני מסובבת את גבי אליו עוד פעם
"אה .. וכמעט שכחתי , אני יונתן .יונתן נאור נסיכה "
אני כמעט מתנפלת עליו באגרופים שלופים אבל מצליחה איכשהו לרסן את עצמי ,
" חשבתי שסיכמנו משהו " אני לוחשת באיום
" אה כן נכון . בלי נסיכה כן ?"
אני מהנהנת בנוקשות ואז בפתאומיות הוא מתקרב אליי מאחור ולוחש לי באוזן ,
"ורק שתדעי . נסיכה . שאם בא לך להיפגש מתישהו לאיזה סרט … אני כאן ."
אני עוד לא מספיקה להגיב למפגן האוידיוטיות המוזר שלו שפתאום אני שומעת קול מוכר .
מוכר להחריד .
" מי זה שירה ? ומה את עושה איתו ?" הוא שואל בכעס ונועץ מבט אכזרי ביונתן.
אני מתנשפת בפאניקה
" שי ? שי מה אתה עושה פה ?" אני כמעט צורחת באימה .
" כלום " הוא מתחמק , " מה את עושה פה ? איתו ?"
" אנחנו רק דיברנו שי "יונתן מתערב בפליטת פה חסרת טקט לחלוטין
שי פונה אליו עכשיו , הוא מחייך חיוך אכזרי ביותר ואומר " הייתי מציע לך בחום לב לשתוק אם אתה לא רוצה שהמעיים שלך יהיו פרוסים על מגרש הספורט המלוכלך שלכם …"
" שי. תפסיק עם זה " אני לוחשת
הוא מתקרב אליי ומקרב את פניי אל פניו , " בטח יפיפייה שלי .. כמה שאני התגעגעתי , הכל בשבילך ."
עכשיו הוא כבר ממש מתכוון להצמיד אותי אליו , אני מנסה להתחמק , אבל הוא ממשיך בשלו , אני כבר רועדת מפחד , מתפללת שמשהו יעצור אותו .
" אתה לא רואה שהיא לא רוצה ?" יונתן צועק עליו
שי לא נראה מוטרד במיוחד , הוא מתייחס אל יונתן כאל יבחוש מטריד, ובאמת ככה הוא נראה ליד גופו האימתני של שי , הגוף המאיים שלו .
" לא רוצה מה ?" הוא שואל בחביבות .
"לנשק אותך. אידיוט " יונתן אומר באידיוטיות ,
הוא מחייך אליו חיוך מאיים , ואז פונה אליי "את לא רוצה לנשק אותי יפה שלי ?" לוחש סנטימטרים ספורים מפני , אני מרכינה את ראשי ומסמנת "לא" עם הראש .
הוא מתתרחק ממני לאט ואז אומר לאט לאט ככה שממש אפשר לשמוע כל הברה ,
" טוב . לא חייבים עכשיו . את עוד תרצי מתישהו ."
אני מהנהנת רק בכדי להיפטר ממנו ואז אומרת בקול הכי יציב שאני מצליחה להשיג ,
"מה אתה עושה פה שי?"
" באתי לראות אותך יפה שלי " הוא מחייך "אה וכמובן להחזיר אותך הביתה " הוא אומר בזחיחות מטרידה ,
" הביתה ?" אני שואלת בפחד
"אליי .יפה שלי . חזרה אליי "
האוויר נפלט מהפה שלי בנשיפה , אני מרגישה את מסכת ההלם מתפשטת לי על הפנים , ושאני מפנה את הפנים ליונתן אני רואה שהבעתו זהה לשלי , וכאילו כדי להעצים את האימה , שי מתכופף
ולוחש לי ישר באוזן
"את לא זוכרת יפה שלי ? אני שלך ואת שלי . לתמיד ."