תקרת הכוכבים שלי -פרק 8

לוקח לי זמן לאסוף את עצמי בידיים ולקום מרצפת המסדרון , כמעט חצי שעה .
אבל שאני סוף סוף קמה , דממה שלמה מציפה אותי , ואני לא מרגישה כלום .
אני פוסעת לעבר הכיתה ושוקלת אם להיכנס , נדמה לי שזה לא יכאב , נדמה לי ששום דבר כבר לא יכאב לי יותר לעולם , המחשבה קצת מכאיבה .
ט3 , כמה זמן עבר , כמה דברים השתנו , ועברו רק 4 חודשים .
הייתי צריכה לדעת שזה לא סוף הסיפור , מה הוא מתכנן לעשות עכשיו , מה הוא מצפה ממני , ויותר מהכל , חשוב מהכל , איך אני יכולה להגן על יונתן ?
אני פותחת את הדלת ונכנסת לשיעור, מתיישבת לידו , הריח שלו מוכר כל כך , טוב כל כך .
אני מתאפקת לא לשלוח יד .
"רק שתדעי " הוא לוחש "שאני יודע שאת לא באמת מתכוונת למה שאמרת, וזה לא נגמר בינינו , וגם אם את כן מתכוונת , אני לא הולך להשאיר אותך איתו לבד . את יכולה לשכוח מזה ."
אני מביטה בו מזווית העין , שוקלת אם לענות .
"יונתן "אני לוחשת "תאמין לי שעדיף ככה , אתה לא מבין בכלל"
"אז תסבירי לי ." גם הוא לוחש בקול תקיף "תסבירי לי ואני אבין, אני לא מפגר "
"אם תישאר איתי תוכיח אחרת ."
הוא מחזיק לי את היד בתנועה פתאומית . וזה נעים כל כך שבא לבכות .
בדיוק ברגע שאני מסובבת אליו את הראש המורה שמה לב .
"שירה ויונתן , אם אתם לא רוצים שאני אפריד בינכם , כדאי שתרגעו ותקשיבו , שמעתם מה שאמרתי על העוזר החדש ?" אני נדרכת .
"עוזר?" אני שואלת בקול רועד "איזה עוזר ?"
"את רואה שלא הקשבת ? בסדר , אהבה ראשונה , נסלח לכם הפעם , מצטרף אליי עוזר הוראה חדש , קוראים לו שי בכארי , לדעתי הוא בא במקור מחיפה" היא מחייכת חיוך מופתע "גם את מחיפה לא ?"
בדיוק באותה השנייה הדלת נפתחת , אני עוצמת את העיניים, יודעת מה אני אראה מיד כשאפתח אותן .
"אני שי " קולו של שי אומר "אני אעזור לאלו שצריכים את העזרה , בין אם הם יודעים ובין אם לא , אל תסתכלו עליי ככה , אני לא חנון , אני רק שלוש שנים מעל , סיימתי בית ספר מוקדם ועכשיו אני עושה שנת שירות , אל תפחדו לפנות אליי , וגם אם לא תפנו , אל דאגה " הוא עוצר, אני פותחת את העיניים ורואה שהוא מסתכל בדיוק אלי, בחדות .
"אני לא אחד שמוותר בקלות ."