תקרת הכוכבים שלי – פרק 7

שי ממשיך לצעוד לעברנו .
אם יונתן לא היה מחזיק לי ביד חזק כל כך . הייתי בורחת .
אני מביטה לצדדים כחיה שנלכדה במלכודת , ולא כמו חיה כזו , אני גם יודעת מה הולך להיות גורלי .
יונתן מחטיף לעברי מבטים זהירים , ועם האגודל ביד שאוחזת בי , מלטף את גב כף ידי בהרגעה .
זה לא עובד , השרירים שלי מכווצים . ולאט לאט , כל הגוף שלי נהיה כמו שריר אחד , כמו מישהי שמתכוננת לקבל מכה .
שהוא נעצר מולנו , החיוך המזויף עדיין על הפרצוף שלו , אני לא יכולה אלא לפלוט צווחת פחד קטנה , למרות שאני מנסה בכל כוחי להראות חזקה .
הוא מביט ביונתן לכמה רגעים , ואחר כך עובר לידינו השלובות בחוזקה , משהו בחיוך שלו מתעוות . הוא ממהר להחזירו למצבו הקודם .
לבסוף עיניו מגיעות אליי , תופסות אותי . כמו מלקחיים חמות , בלי יכולת לברוח .
להבה כלשהי , שאני לא מצליחה להבין בדיוק מהי מזכירה לי , מתלבה בתוך עיניו ואני כמעט מרגישה את הלהבות נוגעות לי בפנים .חורכות לי את העור .
הוא שותק. אני שותקת . יונתן שותק .
הצלצול מעיר את שלושתנו מהתרדמת , ויונתן ממהר למשוך אותי אחריו לעבר הכיתה , בניסיון להציל אותי .
אבל עכשיו אני כבר מבינה שזה מאוחר מידי. כי פתאום אני מזהה את הלהבה . אותה להבה , שהייתה אצלו בחדר אז , רק פעם אחת , ועכשיו באה פעם אחת אחרונה לכלות את הכל , ואני יודעת שהפעם לא יהיו ניצולים .
אני משתדלת לא להביט לאחור לכיוון שי , ממש כמו אשת לוט , אבל העיניים שלי נמשכות לשם מאליהן, בוחנות את הטורף שלהם, כנראה שהם עדיין לא הבינו מה שהמוח שלי הבין ברגע שראה את עיניו . הוא עדיין מביט בי .
אין דרך לברוח .

*************************************************************************************************
" אני מתגעגע לבקרים שלנו " שי אומר לי בקול נמוך בטלפון בתחילת השיחה
אני שותקת .
"אני מצטער יפה שלי " הוא לוחש "באמת ! , פשוט ש…טוב הבן זונה התקרב אלייך קצת יותר מידי"
"הוא לא בן זונה. הוא החבר הכי טוב שלי שי . " אני אומרת בתוקפנות "אין לך שום זכות להגיד לו איך ומתי להתקרב אליי . אנחנו מכירים מגיל שלוש . " נימת כאב כנה מתגנבת לי לקול .
שי מכחכח בגרון בחוזקה
"טוב נו . את צודקת " אומר בהכנעה "את סולחת לי ? אני מתגעגע , כבר חמישה ימים שאת לא מדברת איתי …." הוא עוצר . אני שותקת .
" את לא חושבת שאת מגזימה ? " שואל פתאום בקול עצבני משו .
"מגזימה ! " אני מתפרצת " שי ! אתה דקרת אותו ! , אתה הפוך על כל הראש ? הוא בבית חולים עכשיו , והוא יכול למות . ואם הוא ימות שי ! תאמין לי שזה שאני לא אדבר איתך זה יהיה העונג הכי גדול אתה תקבל ! "
הוא שותק .
"איפה את ? אני אבוא לאסוף אותך …"
"אני לא רוצה שתבוא לאסוף אותי שי . מה לא ברור ?"
"איפה את נו ?" שואל בלחץ "רק איפה את מה הבעיה ?!"
"מה זה משנה ! " אני מתעצבנת "אני בבית חולים טוב ?! מה זה משנה לך עכשיו ?! "
שתיקה . "איתו ?" הוא שואל , נימה של אלימות מתגנבת לקולו .
"כן איתו. " אני אומרת ומנתקת .
אני מביטה על הקיר הלבן עם הציורים המכוערים של בית החולים , ורק אחרי חמש דקות , אני פתאום קולטת כמה הרגליים שלי רועדות .

*************************************************************************************************
אני נעצרת באמצע המסדרון .
"יונתן . אני רוצה להיות לבד . " אני אומרת בקול ברור .
הוא מביט בי בפליאה , עדיין לא מרפה מידי . "מה?"
"לבד. אני רוצה להיות לבד עכשיו . לך לשיעור . "
הוא מנענע בראשו בחוזקה כלא מאמין "את לא רצינית נכון?! שירה ? שי מסתובב פה בבית ספר ממש עכשיו . הוא אנס אותך . הוא מסוכן לך . את באמת מצפה שאני אשאיר אותך לבד ?! "
אני מהנהנת בשתיקה . הוא מביט בי דקה ארוכה . בוחן .
"תשכחי מזה . אני אבריז איתך , ללוות אותך הביתה אולי ?"
"לא " אני מנידה בראשי "לא . אני רוצה להיות לבד עכשיו . "
"אז תהיי לבד בבית ." הוא מביט בי בחדות "פה אני לא משאיר אותך " הוא מסכם .
"אבל יונתן-" אני זועקת
"לא " הוא אומר בשקט " ממש ממש לא שירה ." הוא מלטף את פניי בידו הפנויה .
כואב לי, אני מתענגת על הרגעים האחרונים ואז מתחילה .
"אולי די כבר יונתן !?! "אני מתפרצת , ליבי מתכווץ בתגובה להתכווצותו "אני רוצה להיות לבד !! לבד!! מה לא ברור ??! פשוט תלך !" אני מטיחה . "תלך כבר !!"
הוא לא הולך .
"נו ?!!"
הוא מביט בי . והלב שלי נקרע . הוא נראה כאילו הוא נשרף . אבל אני חייבת להמשיך .
" זה הייתה טעות יונתן . אני לא רוצה להיות איתך . לא להיות חברה שלך . לא ידידה שלך . לא כלום"
אני מודה לאמא על שיעורי המשחק במשך שלוש שנים .
"לא רוצה להיות לידך! לא קשור לשי בכלל . למען האמת אתה פשוט מגעיל אותי נורא " אני אומרת , מכסה על הכאב בנימה כמעט אמיתית של גועל .
יונתן נראה פצוע . אני פצועה מבפנים . אבל אני חייבת .
"אם זה מה שאת רוצה …. " הוא לוחש בכאב "אז טוב . אני רק רוצה שיהיה לך טוב . "
בתנועות איטיות הוא מרפה מידי , עדיין מביט בי , והולך אחורה לכיוון הכיתה , עד שהוא לא מסתובב לדלת עיניו עדיין נעוצות בי . אני נאבקת שלא לבכות . הגרון שלי שורף כל כך .
שהדלת נסגרת בחבטה רמה , מרעידה את כל קירות הבניין . אני צונחת על הרצפה .
אבל הדמעות מסרבות לצאת . והגוש חונק אותי . מפריע לי לנשום .
כל מה שאני רוצה בעולם מסתכם בשם אחד . יונתן .
אבל הוא גם הדבר היחיד שאני לא מסוגלת לקבל .
כי עכשיו מתחילה שריפה , ואני לא יכולה להרשות לעצמי שיונתן יפגע . אני אוהבת אותו יותר מידי .
פתאום ההבנה הזאת מכה בי . זה היה לי ברור אבל לא ברור .
אני אוהבת אותו .
אבל עכשיו זה כבר מאוחר מידי . ריח של עשן מתחיל לעלות . השריפה החלה .