תקרת הכוכבים שלי פרק 4

הדבר הראשון שאני רואה שאני פותחת את העיניים , זה את העיניים של אמא.
כחולות. מודאגות .
אני מרגישה איך היד שלה , שרועדת מעט מחליקה מתחת לגב שלי , תומכת . ובתוך שניות מעטות אני ישובה נטויה על המיטה .
המבט הדואג שלה מתחלף פתאום במבט החוקר שלה. ואני יודעת שאני כבר לא יכולה להסתיר את זה יותר .
"שי חזר " אני אומרת בלחש " לחפש אותי "
אמא ממצמצת כמה פעמים במהירות , אני ממש יכולה להרגיש את הפחד יוצא מהעיניים שלה ,
"איזה שי ?" היא שואלת כמעט בפאניקה "שי ..ש…" היא מנסה להגיד ,
אני מהנהנת בראשי בכבדות , הראש שלי מרגיש כמו כדור עופרת.
אמא מחייך חיוך קטן והיסטרי , "לחפש אותך ?" היא שואלת בקול עכברי וגבוהה מפחד ,
"מזאת אומרת לחפש אותך ?"
אני מרגישה עייפה כל כך , כאילו שאבו לי את כל הכח מהגוף , ולכן אני לא חושבת על כמה זה יפגע בה שאני אומרת את המשפט הבא
"בידיוק מה שזה אומר אמא . אל תשחקי אותה מטומטמת . הוא בא לחפש אותי . כדי שאני יהיה איתו שוב , מה כבר לא ברור ?! "
אמא שותקת , פנייה פצועות כל כך , אבל אני לא מתחרטת , אני פשוט רוצה שהיא תעזוב אותי כבר .
היא קמה במהירות ופונה לדלת .
"טוב " היא אומרת בקול סתמי "היום תשארי בבית . מחר כבר.. נסדר את זה איכשהו " וכמו מפחדת שאני אתפרץ עלייה עוד פעם היא סוגרת את הדלת במהירות , משאירה אותי לבד .
אני מניחה את הראש על הכרית , מתכסה בשמיכה בכח , כאילו היא יכולה להגן עליי , ונותנת לעצמי לשקוע שוב לתת מודע שלי . זה בטוח יותר טוב מהמציאות .

**************************************************************************************************

מכה חלושה שאני מקבלת ישר בראש היא שמעירה אותי משנתי .
אני פוקחת עיניים ,רק בישביל לראות עוד אבן קטנה נכנסת מבעד לחלון הפתוח שלי ,
אני קמה בכבדות ופונה לכיוון החלון , מציצה בזהירות למטה .
זה יונתן . ממש יופי .
אני מביטה עליו , שניות אחדות , ושאני רואה שהוא מתכוון להרים עוד אבן אני צועקת לעברו
"מה אתה עושה פה ??! " לווה את צעקתי במבט נוקב " תפסיק כבר לזרוק אבנים אידיוט !"
הוא מביט בי כמה שניות ועל פניו מתפשטת הבעת הקלה ,
"באתי להביא לך שיעורים , " הוא מגחך בסנוביות המעצבנת שלו "אולי תרדי למטה?"
"אני מעדיפה שלא " אני אומרת בקול "אולי תלך ??"
"נו די להיות מפונקת נסיכה ! בואי למטה ותסבירי לי הכל . עכשיו ."
אני נאנחת בכבדות מבינה שהוא לא יעזוב אותי " טוב חכה שתי דקות , אני באה "
אני מעיפה מבט קצר במראה ,על העיניים האדומות שלי , ועל השיער הנפוח , ואז מחליטה שלא אכפת לי , ויורדת למטה .
אמא שואלת אותי לאן אני יוצאת , אני עונה שלשאוף קצת אוויר ,
ובידיוק שאני סוגרת את הדלת מאחורי ומתקדמת לעבר המדרגות שמובילות לרחוב , אני שומעת קול מוכר אומר " יפה שלי .. אני חושב שאנחנו צריכים לדבר "
אני מסתובבת במהירות ומביטה בפניו המאיימות של שי . האקס שלי לכאורה.
אני מהנהנת במהירות , מביטה בו כמו עכבר שנלכד במלכודת .
"אבל אולי לא עכשיו ?" אני שואלת באיימה.
הוא חופן את פניי בידיו . " עכשיו יפה שלי . עכשיו ."
מרחוק אני יכולה לשמוע יונתן קורא לי . כנראה שגם שי שומע .
"מי זה ?" הוא שואל בתקיפות
"יונתן .." אני לוחשת בפחד, כשפניו מתעוותות בזעם אני מבינה שהייתה להם היתקלות לא נעימה .
"חכי פה רגע יפה. " הוא אומר בקול עצור "אני אטפל בזה "
שאני מביטה בגבו המתרחק אני לא יכולה לזוז .
תחושת חוסר האונים כובלת אותי . כמו חבל.
"רק שהוא לא יפגע בו" אני מתפללת " בבקשה . רק שלא יפגע בו "