~תצילי אותי מעצמי~ פרק שני

נ.מ לילך
כוס עמאק עם השיעורים האילו. מה הם מנסים שלא יהיה לנו אנרגיה יותר?
אני שוכבת על המיטה עטופה בסמיכה,כולי מרוכזת במשוואה המזויינת הזאת שאני צריכה לפתור.
כבר שתיים עשרה בלילה ואני לא כמו שאר הילדים בגילי, אני אוהבת את השינה שלי.
אני קופצת מהמיטה בהתרגשות,שמחה לעזוב את המתמטיקה מאחורי.
תמיד אהבתי לקחת מקלחות ארוכות,שם אני מרגישה ששקט,אני יכולה לאסוף את מחשובתי ביחד. לחשוב רציונלי.
אני פותחת את הארון ולוקחת רק מגבת.
הרי עכשיו שתיים עשרה כולם כבר ישנים מתים.
לפחות אני מקווה.
אני מורידה את בגדי ועוטפת את המגבת סביבי.
אפילו בחמש שנים שהייתי בבית ספר הזה לא ניסיתי את זה עדיין.
ללכת פשוט עם מגבת בלי בגדים בלי כלום.
אני מוציאה רגל מחוץ לדלת ודופקת ספרינט למקלחות.
כשאני מגיעה לדלת ומנסה לפתוח אותה,אני נזכרת ששחכתי את המפתח החרא.
פאק. זה הולך להיות מביך.
אני רצה מהר בחזרה לחדר ומנסה למצוא את המפתח המעצבן הזה.
״לא ידעתי שהבנות פה אוהבות להסתובב רק במגבות.״ אני שומעת קול צרוד ויפה.
קול מוכר מדי.
אני מהר מסתובבת ורואה את הילד הזה שם.
הילד המושך.
״מה הבעיות שלך! מה אתה סתם פורץ לחדרים על בסיס קבוע?!״ אני מוצאת את עצמי מחזיקה את המגבת על חזי שלא תיפול,אפילו אם הוא כל כך יפה..הוא לא הולך לראות ציצים הערב.
לפחות ממני לא.
״הדלת שלך הייתה פתוחה לילך.״ הוא אומר בקול ההכי רגוע שיש. כאילו שלא הדבר היחיד שמסתיר את גופי זה מגבת דקה וורדה שלא עושה עבודה טובה בלחסות את חזי.
״איך אתה יודע את השם שלי בכלל?!״ אני צועקת. באמת,אפילו אם הוא חדש,מה הקטע שלו?
״הוא היה כתוב על הדלת..״ פתאום אני לוקחת את זמן להעריך את המראה שלו.
הוא תימני אני מנחשת,עם העור החום המבריק הזה.
ישלו שיער שחור עד לכתפיים וגוף רחב,אבל לא יותר מדי.
הרגליים שלו ארוכות ויפות,האמת גם הכפות רגליים שלו יפות…
אני חוזרת לעיניו-שבוהות לי בקפדנות בציצי.
פאק.
״אממ..עיניים לפה״ אני לוחשת כמעט. העיניים שלו דוקרות דרכי אש ואני חייבת להודות שזה מדליק.
״אני תמיר.״ הוא אומר בקלילות ומושיט יד.
אני לא הולכת ליפול לזה.
״נראלי אני אשאיר את ידי איפה שהן.״ הוא מהנהן.
״נראלי שזה רעיון טוב.״ הוא מחייך ואני תופסת את זה שיש לו גומות.
״אז תמיר…אולי תלך ותתן לי להיתקלח?״ אני מצחקקת טיפה,אבל זה בכלל לא עניין מצחיק.
אני מרגישה כאילו הוא רואה דרך המגבת הדקה הזאת וזה עושה לי הרגשות לא טובות.
״גם אני הולך להיתקלח,אני אלווה אותך.״ הכי נחמד שהוא אומר את זה כאילו זה דבר ההכי טבעי בעולם.
״לא נראלי תמירי.״ אני מתקרבת אליו ושמה יד על הדלת.
״למה לא?״
״אני אוהבת להתקלח ביחיד.״
״גם אני.״ הוא מוציא את הלשון החוצה. עושה פרצוף מצחיק.
לפני שאני חושבת על זה אני מלקקת את הלשון הזה עם הלשון שלי ומשם..
בואו נגיד שהמגבת לא נשארה עלי.