~תצילי אותי מעצמי~ פרק שלישי!

נ.מ תמיר
~כעבור שבוע~
אני יושב בכיתה ומתבונן עליה,רק עליה.
היום היא עם גולגול. השיערות הקטנות שיוצאת ממנו רק מוסיפות למראה שלה.
״נגמר השיעור צאו!״ מלי המורה צועקת.
אני קם עם חן,חברי החדש.
״כל כך רואים שזיינת אותה.״ הוא אומר בקול רם.
מה?
״על מה אתה מדבר?״ אני אומר בקלילות. אבל תאמינו לי שזה הדבר האחרון מקליל.
״זיינת את לילך,אבל היא לא הסכימה לזרוק את רומי אז נהייתם יזיזים.״ הוא מסכם את מחשבותיו.
״למה נראה לך שבכלל נגעתי בה?״ אני אומר לה בזמן שאנחנו מתקדמים לעבר היציאה מן הכיתה. מזווית העין שלי אני רואה שהיא מחבקת את רומי. מעצבנת אחת.
״כי אתה מסתכל עליה כאילו היא פאקינג סטייק.״ חן אומר עם חיוך ענק על הפרצוף.
״אני שמח שזה מבדר אותך,אבל לא לצערי לא שכבנו.״
כשאני אומר את זה, אני באמת לא משקר.
לא שכבנו.
רק עשינו דברים אחרים
…
שכללו לרדת עליה.
קיצר.
״שקר בתחת.״ חן אומר ואנחנו יוצאים מהכיתה.
הלוואי שהיינו שוכבים.
מאז היום הזה,היא הדבר היליד שאני חושב על.
ביום הזה שהיא נפתחה עלי (גם פיזית אהם אהם) ואמרה כמה חרא רומי אליה,רציתי להראות לה איך מגיעה לה באמת שיגעו בה.
אבל לפני שבאנו לעשות את המלוכלך,היא עצרה אותי ואמרה שלא מתאים לה כרגע.
היא אפילו לא אמרה שאני צריך לישמור את זה בסוד,אבל איכשהו אני מסרב לומר את זה למישהו אחר פה.
אנחנו נכנסים לחדר הקפיטריה ואני מיד תופס את מבטה.
כפי שהעיניים שלי מחפשות אותה,גם עיניה מחפשות אותי.
אני שם לב לגבר שמנשק לה את הפאקינג צוואר,רומי.
אין לו פאקינג בושה? זה חברה שלו בסוף היום,דברים כאילו שומרים לחדר נעול.
אבל אני רואה שהיא אפילו לא מתייחסת למגע שלו,עיניה רק עלי.
שנינו יודעים שאני היחיד שבאמת יכול לעשות לה את זה.
רק חבל שהשיחה היחידה שלנו בשבוע הזה הייתה שלחשתי לה שהפיטמה שלה בולטת החוצה מהמגבת,ביום שלישי.
אוף החיים קשים.