תפנימי,אני אוהב אותך! *פרק 4*

מרוב שבכיתי לא שמתי לב שבדיוק גסטין ניכנס לחדר.דווקא הוא?! מכל הילדים בב"ס דווקא הוא?!
אוףףף.. ניגבתי את הדמעות..באתי לקום כמה שיותר מהר ולעשות כאילו כלום לא קרה.

"שבי!"הוא אמר לי ברצינות.לא יודעת למה הקשתי לו אבל משהו אמר לי להקשיב לו,ולשבת.
התיישבתי.הוא התיישב ליידי (על הרצפה).הוא אפילו לא שאל מה קרה וכבר התחלתי לשפוך הכל!אני לא מאמינה. לבנאדם שאני הכי שונאת בבי"ס סיפרתי את הסוד שאפילו לחברה הכי טובה שלי עדיין לא סיפרתי.
פשוט מצאתי את עצמי שמה ראש על הכתף שלו ומספרת לו הכל פשוט התפרקתי לפניו..
הוא חייך אליי."מה עשיתי" אמרתי לעצמי.קמתי מהר! "אני מצטערת" אמרתי לו. "את לא הולכת?"הוא שאל.
"אמרנו שאת לא בורחת ממני!"…
"כן..אבל.."גמגמתי. "אבל את חוזרת לשבת ליידי."הוא אמר."לא" אמרתי פתאום."תקשיב אני לא יודעת מה קרה לי,אני מצטערת.."אמרתי.רציתי לרוץ אבל לא הצלחתי הרגליים גרמו לי רק ללכת.יצאתי מהחדר.וכמובן שהוא רץ אחרי.הוא משך אותי ביד והחזיר אותי לחדר."תקשיבי אני יודע שאת לא ממש אוהבת אותי אבל כל עוד סיפרת לי שאין לך איפה לגור אני לא יתן לך לזוז צעד אחד ממני!תאמיני לי אני עושה את זה מכל הלב..אני לא מסוגל להמשיך לחיות כרגיל כשאני יודע שאת מסתובבת ברחוב"הוא אמר והעיינים שלו נצצו.
"אז מה תעשה?!תעקוב אחרי כל היום ותראה לאן אני הולכת?"שאלתי בתקווה שהוא יעזוב לי כבר את היד..כי הוא החזיק בה ממש חזק.
"לא" לפתע הוא ענה. וכן הוא גם עזב לי את היד. "מהיום את עוברת לגור איתי!" הוא אמר את זה כ"כ ברצינות שלא העזתי להגיד לו לא. אבל אמרתי..כי ממילא אני צריכה לסבול אותו בבי"ס אז אני צריכה לראות אותו כל היום.?! "למה נראלך?!"אמרתי לו. "חח..רוצה לשחק מלוכלך?אז נשחק מלוכלך!!" פתאום הוא אמר. "מה ז"א?" שאלתי אותו. התחלתי לפחד! "ז"א שאם את לא עוברת לגור איתי אז אני אומר למנהל את כל מה שאמרת לי עכשיו ואני לא אחסיר אף פרט". אוף למה הוא חייב להיות כזה חכם,נימאס לי כבר מהבי"ס הוא מלמד יותר מדיי טוב! "טוב" אמרתי והורדתי את הראש. איני לא מאמינה שנכנעתי לו.
הוא עשה פרצוף מרוצה ואמר "מצוין! עכשיו בואי איתי.." "לאן" שאלתי אותו.הוא החזיק לי את היד ומשך אותי.יצאנו מביה"ס .. "לאן אנחנו הולכים?" שאלתי.הוא לא ענה לי..פתאום ראיתי ביית ענק!!!
"כאן אני גר"הוא אמר. "כ..א..ן?" שאלתי. "כן" הוא ענה. "עכשיו חכי שנייה." הוא התקשר למישהו.ואני עדיין הייתי המומה מהבית העצום הזה.. פתאום בא רכב שחור וגדול. הוא ניכנס וסימן לי להיכנס.."עכשיו..איפה הדירה שלך?"הוא שאל אותי..
כיוונתי אותם לדירה וכשהגענו לדירה הוא עזר לי לארוז את כל מה שהייתי צריכה (הכל כמעט היה כבר ארוז כי לא הספקתי לפרק את הכל).ואז חזרנו ל"ארמון" שבמקרה זה גם הבית שלו.