תפנימי,אני אוהב אותך! *פרק 3*

התפללתי שהוא לא יזהה אותי..

"זה בסדר" הוא צחק.הורדתי את הראש ואחרי הרבה תפילות הוא אמר לי.. "היי את ממש מוכרת לי..את יודעת?" "וואלה?!" צחקתי חיוך מזוייף ומשכתי את אחותי."את לא נורמאלית!" לחשתי לה. "את לקחת אותי מההופעה שלוו עכשיו כשאני מנסה להשיג חתימה את לא נותנת לי?"רבקה אמרה עם פרצוף הרחמים שלה..
"ידעתי שאת מוכרת לי."פתאום ראיתי את גסטין מאחורי."את לא רצית לעלות לבמה אתמול!! ,למה לא עלית?"הוא עיקם אליי פרצוף.אוקיי אני יודעת שאני משוגעת!! אבל אני פשוט חושבת שהוא סנוב!זכותי (כמובן שחשבתי על זה בלב כי אם הייתי אומרת את זה בקול הייתי מוצאת את עצמי קבורה בתוך ערימה של בנות שמשגעות עליו.)"אממ.."אמרתי.. "אמממ?"הוא שאל. "אממ..אני חייבת ללכת עכשיו.אני צריכה ללוות את אחותי לשדה תעופה.."אמרתי לו ורצתי עם רבקה ביד כמו טיל.פתאום נתקעתי בלא אחרת מאשר ליאן כמובן רק זה מה שהיה חסר לי..תאמת לא היה לי כוח בשבילה אז המשכתי לרוץ כשהסתכלתי אחורה גיליתי שגם ליאן וגם גסטין רצים אחרי (כמובן שלשנייהם היו סיבות שנות לגמרי לרוץ אחרי..}ליאן צעקה לי "ימטומטמת מה ניראלך שאת ניתקעת בי?"אבל אחרי שנייה היא קלטה את גסטין וניסתה לעשות פוזה עליו אבל היא נפלה..חח כמעט נחנקתי. אבל אחר כך שמעתי את גסטין צועק לי "תעצרי שנייה תני לפחות לאחותך חתימה.." עצרתי! מה אני יעשה לפחות שאחותי לא תצא מבועסת. הוא הסתכל עליי בחיוך. "מה?"שאלתי אותו בתוקפנות. "כלום,את פשוט ממש ממש מהירה.תקשיבי אני לא יציק לך יותר עם הקטע של הבמה אבל אל תברחי ממני..בבקשה אני מתחנן"הוא עשה פרצוף מתחנן."טוב אבל תתן לה חתימה תצטלמו וזהו"אמרתי באי נוחות. אחותי כ"כ התלהבה.חייכתי לעברה והיא חייכה אליי בחזרה מאושרת מתמיד."זהו" אמר גסטין "ביי רבקה טיסה נעימה.."הוא אמר לרבקה המאושרת שנראלי שמרוב שהיא הייתה שמחה הא בכלל לא שמה לב אליו.
יום למחרת בשעה שש בבוקר נשמעה דפיקה חזקה על הדלת של הדירה שלי..קמתי בחצי ישנוניות פתחתי את הדלת וראיתי את בעל הדירה הקודם מחוץ לדלת "את יודעת שעוד לא שילמת לי על הדירה."הוא אמר לי. "מה??" הייתי בשוק אבל "שילמנו לך את זה בדואר עוד כשהיינו בניו יורק"אמרתי לו. "אני מצטער,שום כסף לא הגיע אליי" הוא אמר לי. לא האמנתי למשמע אוזניי..הייתי בהלם מוחלט לא היה לי הרבה מה לעשות! אפילו כסף לעורך דין לא היה לי. "תקשיבי אני מצטער אבל עד סוף היום את תצטרכי לעזוב את הדירה" הוא אמר לי. "טוב תודה אדוני" אמרתי וסגרתי את הדלת.
הלכתי לבי"ס אין מה לעשות חובות זה חובות בכל זאת הולכים לבית ספר.בקיצור הלכתי עם עיניים נפוחות ואדומות(בכיתי בדירה שכבר לא שלי תודות לדואר המטומטם).רצתי לאיזה חדר מוזיקה כי ידעתי שאף אחד לא לומד שם ופשוט התחלתי לבכות! בכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי.התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה את כל מה שקרה למרות שלא כ"כ היה לה מה לעשות עם המידע הזה כי היא כבר הגיע לניו יורק..היא רק ניחמה אותי.
מרוב שבכיתי לא שמתי לב שדווקא גסטין ביבר ניכנס בדיוק לחדר..