תעקוב אחרי לחשיכה – פרק ראשון

פרק 1 – הבוס שלי

כפות רגליי החשופות נגעו ברצפה הקרירה והרעידו אותי לרגע.
משכתי את הסדין מהמיטה ועטפתי אותו סביב גופי העירום,
גבר לא מוכר ישן במיטה שנמצאה בחדר לא מוכר, שנמצא בבית לא מוכר. נאנחתי בשקט והלכתי לכיוון תיקי. הוצאתי את חפיסת הגלולות שלי ובלעתי אחת. זהו, אני בסדר.
לבשתי את בגדיי שהיו מפוזרים על הרצפה וברחתי מהדירה הרעועה.
***
נכנסתי לביתי, סוגרת אחרי את הדלת בשקט.
לפתע הרגשתי גוש פרווה נצמד אלי. צחקקתי בשקט וכרעתי ברך אחת, מלטפת את לונה, החתולה שלי.
"לונצ'ה, את לא מבינה עם איזה גבר התעוררתי במיטה," צחקקתי והרמתי אותה על ידיי.
לונה גרגרה וליקקה את כף ידי.
"הוא אפילו לא היה חתיך," גלגלתי את עיניי והתיישבתי על הספה. הנחתי לרגע את לונה לצידי וחלצתי את נעליי העקב שלי,
"והוא גמר תוך… שתי דקות, אני חושבת." צחקתי ופיזרתי את שיערי ומהקוקו הגבוה שהוא היה כבול בו.
לונה קיפצה על ברכיי ונשכבה על גבה, עיניה הכחולות הביטו בי בהתחננות. היא רצתה שאני אלטף אותה בבטן.
צחקתי והנדתי בראשי,
"לונצ'ה, את חתולה כל כך מפונקת." אמרתי וליטפתי את פרוותה הלבנה.
לאחר עוד כמה דקות של התפנקות מצד לונה ודיבורים מצידי, קמתי מהספה, נשקתי לפרוותה של לונה והלכתי לחדרי. החלפתי לבגדיי שינה וקרסתי במיטה.
***
פקחתי את עיניי באיטיות, ידי מגששת אחר השעון המעורר אשר צלצל בחוזקה. גנחתי בעצבים לאחר שלא מצאתי את השעון הארור והתיישבתי במיטה, דפקתי את ידי על השעון ואז שיפשפתי את עיניי. אף פעם לא הייתי טיפוס של בוקר.
לונה שכבה לצידי על המיטה, אז ליטפתי אותה ליטוף קטן וקיפצתי מהמיטה. אני לא רוצה לאחר ליום הראשון בעבודה החדשה שלי.
לאחר כרבע שעה בה צחצחתי את שיניי, התלבשתי וסירקתי את שיערי, עמדתי מול המראה.
שיערי החום גלש על כתפיי בגלים רכים ותחת עיניי השחורות היו עיגולים שחורים. נאנחתי ומרחתי מעט קונסילר, בשביל לטשטש את העייפות שבי.
מרחתי את שפתיי באודם אדום, הברשתי את לחיי בסומק ורדרד ושירטטתי פס איילנר דק על עפעפיי.
העברתי את מבטי שוב על לבושי. לבשתי חולצה מכופתרת לבנה שנדחפה לתוך חצאית עיפרון שחורה. נעלתי נעליי עקב שחורות ואלגנטיות, והייתי נראת בהחלט רשמית.
הבטתי בשיערי.
אולי כדאי שאאסוף אותו.
אספתי את שיערי לזנב סוס גבוה ומתוח, ויכולתי להגיד בבטיחות שאני מוכנה.
הלכתי למטבח והכנתי לעצמי קפה שחור, הרי במילא אני צריכה לצאת רק עוד עשר דקות.
ישבתי בפינת האוכל ושתיתי את הקפה באיטיות, לוגמת את המשקה המר והרותח.
לאחר כחמש דקות פיניתי את הכוס הריקה לכיור ויצאתי מהבית. נכנסתי לרכב שלי ונסעתי לכיוון מקום העבודה החדש שלי.
***
עמדתי מול הבניין המאיים. הבניין הזה הולך להיות מקום העבודה שלי, מהיום.
אני הולכת לעבוד בחברת עורכי דין, אני אמורה להיות העוזרת של המנהל. יש שמועות שהוא לא נחמד לעובדים שלו, אבל לא כל כך אכפת לי, העיקר שהוא משלם לי כסף שבסופו של דבר הולך היישר אל כיסו של בעל הדירה בה אני גרה.
משכתי את הדלת ומשב רוח קריר נכנס מתוך לובי הבניין. נכנסתי אל הלובי ובחנתי אותו. הלובי היה ענקי, מרשים בהחלט.
היו שלוש פקידות בקבלה, ושלושתן היו יפייפיות. טוב, אני חושבת שכדי לעבוד כאן את צריכה להיות דוגמנית, גם אם האיי-קיו שלך שואף לאפס.
התקדמתי לכיוון אחת הפקידות,
"היי, אני קים אהרון, אני אמורה להתחיל לעבוד פה היום בתור העוזרת האישית של אדון רוזנברג." אני מחייכת חיוך קטן והיא אפילו לא פונה להביט בי,
"כן, בהצלחה. קומה רביעית." אמרה במהירות והתחילה לדבר עם אחת הפקידות.
הפנתי את גבי אליה,
"כלבה…" מלמלתי ולחצתי על כפתור זימון המעלית.
למעלית לקח לפחות שתי דקות להגיע, יצאו ממנה כמה גברים לבושים בחליפות, ואז נכנסתי לתוכה ולחצתי על הכפתור אשר יוביל אותי אל הקומה הרביעית.
ללא עיקובים מיותרים, הגעתי לקומה רביעית. עמדתי מול מסגרון ארוך, דלתות משני צדדיו.
איזו פקידה פוסטמה, יופי שהמשרד שלו בקומה רביעית, אבל איפה?
לאחר כמה דקות של חיפושים שיכולתי לחסוך לעצמי אם הייתי שואלת פקידה אחרת, מצאתי את המשרד שלו.
דפקתי על הדלת.
"הכנס," שמעתי קול גברי ועמוק אשר קרא לי להכנס למשרד.
פתחתי את הדלת ופסעתי אל המשרד. כשהבחנתי בגבר, פי נפער במעט. הוא היה… צעיר. אני חושבת שאולי בן עשרים ושבע. שיערו היה שחור ומבולגן על ראשו, מה שהפך אותו לנערי במעט, בניגוד לחליפה המחוייטת אשר הפכה אותו לגבר.
עיניו היו ירוקות וגדולות, ושפתיו אדמדמות. הוא ישב בכיסא המסתובב שלו, כך שלא יכולתי לראות את גופו, אך יכולתי להתערב שהוא לוהט.
סגרתי את פי וניערתי את ראשי מעט,
"אה, כן. אני קים, העוזרת החדשה שלך." חייכתי חיוך קטן והתיישבתי מול אדון רוזנברג.
"אוקיי, קים. אני אלאור, הבוס שלך, אז את לא תקראי לי אלאור, אלא אדון רוזנברג, מובן?" הוא אמר, מביט בעיניי. אני חייבת להודות, הוא באמת לא נחמד.
הנהנתי באיטיות.
"בואי נעבור על החוקים שלי," הוא אמר, בוחן אותי לשניה ואחר כך מוציא דף מהמגירה.
"חוק ראשון, כשאת מכינה לי קפה, הוא חייב להיות תוך ארבע דקות תמימות על השולחן שלי. עברה שניה יותר? את זורקת את הקפה ומכינה חדש." הוא אמר, מציץ לשניה בדף ומחזיר את מבטו אלי.
"סליחה? אתה לא תשתה קפה אם הוא לא יהיה על השולחן שלך תוך ארבע דקות?" אני מדברת בקול גבוה. הוא לא חושב שהוא קצת… לא יודעת, הגזים?
"קולטת מהר." הוא מבזיק לעברי חיוך, גלגלתי את עיניי,
"תמשיך." הורתי.
"חוק מספר שתים, את לא אומרת לי מה לעשות." קולו הופך אפילו מאיים יותר.
"יש עוד הרבה?" נאנחתי ושמטתי את ראשי אחורה.
"כן, אז תקשיבי טוב-טוב." אמר, והמשכנו לעבור על החוקים.
לאחר כחמש דקות שאני ניסיתי לעצור את עצמי מלחבוט בו, סיימנו לעבור על החוקים והוא נתן לי ניירת לטפל בה.
ברחתי מהמשרד שלו במהירות.
אלוהים, לא יכולתי ללכת למלצר?
***
היי (: אז זה הפרק הראשון, אני מקווה שאהבתם.
בכל מקרה, אני לא בטוחה במאה אחוז שאני אמשיך את הסיפור הזה, אבל בנתיים אני חיובית לגביו.
אוהבת 3>