תסתכלי לי בעיניים תראי מה עשית ללב של גבר -30-

הנדתי בראשי לשלילה ….
היא ליטפה אותי …חיבקה אותי

הסתכלתי לה בעיינים ואמרתי לה …
"מאוחר מידי …"
______________________________
מנקודת מבטה של מיכאלה :
יש רגעים שאני רוצה לקחת את ספיר,ופשוט לנער אותה….להעיר אותה מהחלום הזה שהיא נמצאת בו..
אח שלי היה ויהיה הדבר הכי טוב שקרה לה והיא פשוט ויתרה עליו,שברה אותו בבום בלי רחמים…
זה אחד מהדברים שפחדתי מהם כששמעתי שהם ביחד,ידעתי שיהיה להם רגעים של פרידה …
תמיד פחדתי איך זה יישפע עלינו …על החברות שלי עם ספיר ועל הקשר שלי עם אושר …
מה אני עושה עכשו ?…
מדברת איתה,תומכת בה על זה שמצאה אהבה חדשה ?..
שמחה מזה שאושר לא ייפגע בה עצובה מזה שהיא פגעה באושר …
מזמינה אותה אליי בידיעה שאושר כלכך פגוע ממנה וזה יכול לגרום לו הרגשה רעה ?..
איך ממשיכים מכאן ?..
איך החברות שלנו מתפתחת מהמקום הזה ?..
קמתי מהמיטה והתלבשתי בג'ינס סקיני בצבע ירוק זית חולצה לבנה של בצפר וכפכפים זהובות של הוייאנס .
צחצחתי שיינים,שמתי רימל וגלוס שקוף ..על ידי הנחתי את הגורמט של מתן ושעון זהב
לקחתי סוודר לבן ואת התיק צד בצבע "ניוד" ויצאתי מהחדר …
עברתי דרך החדר של אושר …
הוא היה ריק זה כבר שבוע שלישי שהוא בצבא ומחר הוא אמור לחזור הביתה ..
הוא כמעט ולא מתקשר …וכשהוא מתקשר זה לשאול מה שלום כולנו,וזהו ..
אני כבר לא יודעת איך לעזור לו …
ספיר המשיכה הלאה …אני יודעת שהחבר הזה שלה זה עוד תירוץ זול לשכוח את אושר ,הרי היא לא אוהבת אותו …. אני לא מבינה אותה …זה טעות היא עושה טעות…
היא מוותרת על מישהו שהיא חמצן בשבילו …אבל היא לא מבינה שיום אחד היא תתעורר והוא לא יחכה לה …
נכנסתי לבצפר …
ראיתי את ספיר עם החבר שלה והלכתי לכיוון המחששה לחפש את מתן …
הכל ניהיה מוזר בזמן האחרון ,הוא שקט …אני יודעת שהוא מסתיר משהו אני מרגישה את זה ,הוא מנסה להראות שהכול בסדר ..אני רואה לו בעיניים שמשהו מפריע ומטריד לו את המחשבה …
אני מנסה לשאול…הוא שותק..

נכנסתי למחששה והיא הייתה ריקה פתחתי את האייפון והלכתי לכיוון הכיתה …
אל :האהוב שלי
"איפה אתה ??"
"אני לא בא היום …"
"מה זה לא בא היום?! מתן זה העתיד שלך …אתה זורק הכול לפח זה כבר שבוע שאתה מבריז …"
"אני לא יכול…אני לא יכול לבוא היום …"
"תסביר לי מה קרה …אתה לא מדבר איתי וזה מתחיל להלחיץ אותי …"
"אל תידאגי …הכול בסדר …"
"בבקשה…תדבר איתי מה עובר עלייך…אני לא מסוגלת שאתה מסתיר ממני .."
"אני לא מסתיר ולא כלום …אני בסדר אני חייב ללכת …"
הוא התנתק …
זהו החלטתי שאחרי הבצפר אני באה אליו בלי שהוא יידע ככה ….הוא לא ייברח וימצא תרוצים .
הלכתי לעבר הכיתה …והתישבתי במקומי ..
_________________________________________________
מנקודת מבטו של מתן :
איך אפשר להסביר לבנאדם שאתה בדיכאון?…
שהראש מתפוצץ ממחשבות,שאתה לא רוצה לפגוע באף אחד אז אתה מעדיף לשמור מרחק מכולם ..וככה לא יקרה כלום ..
הבנאדם היחידי שאני רוצה לידי זה דור …
והוא לא נמצא פה,הוא לא נמצא פה ברגע שאני הכי צריך אותו …
אני חולם עליו …לא הבנתי עד כמה אני צריך אותו ….
אבל לא מזה התחיל הדיכאון הכל התחיל ליפני שבוע ..
אני נכנס הביתה אחרי יום של לימודיים,כן כן לימודיים ..מילה שלי זאת מילה …. במיוחד אם דור ביקש ….
אני רואה את אמא שלי יושבת על הספה ובוכה …. היא מחזיקה איזה נייר…
"אמא? מה קרה !?"
היא נבהלת ומנגבת את הדמעות ומסתירה את הפתק מאחוריי גבה …
"מה זה?! עשו לך משהו?!נגעו בך,פגעו בך?!"
"לא לא מתני הכול בסדר …"
"אמא…אל תנסי למרוח אותי …אני רואה שהכול ממש לא בסדר …רק דברי אליי כי את מפחידה אותי .."
היא מתפרקת ומתחילה לבכות שוב …
אני מתקרב ומחבק אותה …
"הי..הי…אמא מה קורה דברי איתי …."
היא מוציאה מכיסה את הפתק,יידיה רועדות ….אני לוקח מידיה את הנייר ופותח אותו …
אני מתחיל לקרוא …
הלב שלי נעצר …..אני מנסה לנשום …המחשבות טסות לי בראש
"תגידי לי שאת צוחקת…."
"הלוואי והייתי צוחקת …"
"לאלאלאלא,אמא לא ….."
זה הדבר הכי נוראיי שיכולתי לשמוע עכשו ….רע לי,רע לי …אני לא יודע איך להגיב..
אני קם ומתחיל ללכת מצד לצד …
כמה דברים אני עוד ייאבד,את מי עוד הוא ייקח לי ?!
למה אי אפשר לחיות בשקט?!
אני תופס את הפנים….מה אני עושה עכשו?!

אני מסתכל לכיוון שלה היא יושבת בוכה….
אני מתקרב אלייה ומחבק אותה …
"אל תידאגי,הכול יהיה בסדר….אנחנו נעבור את זה …."
היא בוכה בהיסטריה ….
"איך מתן…איך?..לא יהיה לנו כסף …לא בית אנחנו נגור ברחוב ,אתהלא תוכל ללכת לבצפר אתה לא תוכל להגשים את החלומות שלך …"
"את תיראי אנחנו נילחם,את תיהיה בסדר ,אני יעבוד בערב וילמד בבוקר,אני ירוויח את הכסף ואת פשוט תידאגי לזה שאת לא עוזבת ולא מוותרת…לא עכשו ולא בכלל.."

היא מהנהנת בהסכמה ועולה למעלה לנוח …
אני נכנס למקלחת …
ושם מתחת לזרם …אני מרשה לעצמי להתפרק …
אני לא מבין מה עשיתי שמגיע לי כל הסבל הזה ?!
השורות האלה מהמכתב רצות לי בראש …
אני לא יכול לספר לא אחד ..במיוחד לא למיכאלה …היא תישבר מזה …ואושרת ,כבר סבלה מוות אחד,אני לא יכול להפיל עליה את הצרות שלי ….
כמה הייתי רוצה שדור יהיה פה ,הוא היחיד … היחיד שהיה יודע מה להגיד ….
יצאתי מהמקלחת התלבשתי בטרנינג ארוך רק מכנס של אדידאס ונכנסתי למיטה …
מאז אותו היום אני כמעט ולא מדבר יושב וחושב מה לעשות ….

שמעתי את הדלת נפתחת וסובבתי את מבטי
זאת הייתה מיכאלה ….
היא עמדה בדלת ,הסתכלה עליי ושתקה …
"אני רוצה הסברים .."
"אין לי מה להגיד לך .."
"אין דבר כזה,מתן אני דואגת לך .."
"אמרתי לך לא לדאוג לי אני בסדר .."
סובבתי את מבטי חזרה לתקרה,ידעתי שאם אני אסתכל לה בעיינים אני ישבר …
היא התקרב אליי לאט … התיישבה לידי וחיבקה אותי …
הרגשתי שהקומקום עומד להתפוץ,שאני הולך להישבר כל שניה ..

"די מיכאלה,אני באמת אני בסדר …את יכולה ללכת .."
"לא..אני לא זזה מפה עד שאתה לא מספר לי מה עובר עלייך .."
הסתכלתי עליה בעיינים….
"אני..אני לא יכול ..אני לא יכול להפיל את זה עליך.."
"רגע..רגע.. שניה תקשיב,זה לא להפיל עליי אני ואתה ביחד בהכול ,אנחנו עוברים הכול ביחד …אושר צחוק כיף עצב בכי כאב הכול ! ..תספר לי מתן,לא טוב לשמור בבטן…"
חיכחתי את שיני אחת בשנייה מפחד שאני עוד שניה מתחרפן עליה …אם יש משהו שאני שונא זה שמחריכים אותי להגיד דברים…
"די..די מיכאלה אני לא צריך את זה עכשו,אני לא צריך את הרחמים האלה עכשו .."
"על מה אתה מדבר ??.."
"אני מנסה למנוע ממך את הכאב שלי אולי חלאס עם השאלות !!!"
"לא ! תספר לי !"
"לא יקרה! את יכולה ללכת !"
"זה מה שאתה רוצה !? שאני ילך ?!"
"כן ! תלכי !"
התפרצתי …זאת הדרך היחידה שלי להרחיק אותה מהבעיות שלי…לפגוע בה …
המחשבות טסו לי בראש עצבים,כאב,פחד,אבדון ….לא ידעתי מה לעשות
היא קמה ובאה לפתוח את הדלת ..

"יש לה לוקמיה …"
היא הסתובבה עליי…
"מה ?… למי?…"
"לאמא שלי … יש לה לוקמיה …"
היא עמדה והסתכלה עליי פשוט קפאה …
דמעות ירדו על לחייה …
היא התקרבה אליי
"אני…אני כלכך מצטערת"
"כן…גם אני.."
היא התיישבה לידי וחיבקה אותי …
הרגשתי שאני לא מסוגל יותר ששמרתי הכול יותר מידי ימים בפנים התפרצתי פשוט בכיתי ….כמו ילד .
"אל תדאג אהוב שלי ….אנ..אנחנו נעבור את זה ביחד …היא חזקה …"
"אני יודע שהיא חזקה …אני לא יודע עד כמה אני חזק …מתחיל להימאס לי מהכול,למה הוא פשוט לא הורג אותי למה לקחת ממני את הכול ?!
אבא שלי…דור….אמא שלי …די חלאס שיגמור אותי…שיהרוג אותי!! למה לגרום להם סבל?! למשפחות שלהם שלא עשו כלום?!"
"אל תגיד את זה מתן! די אני יעזור לך אנחנו נעבוד שנינו אנחנו נשיג את הכסף לטיפולים ….יהיה בסדר …"
"אני לא מאמין כבר לכלום והמשפט הזה שכולם אוהבים להגיד יהיה בסדר ,זה סתם!! זה גם על אבא שלי אמרו יהיה בסדר …על דור גם אמרו הוא יהיה בסדר ואחרי שעה הוא מת אז אני לא יכול להאמין לך שאת אומרת יהיה בסדר …אני לא יכול !"

היא שתקה …וחיבקה אותי …
"אתה לא לבד פה …אתה מבין את זה !?"

היא נישקה אותי נשיקה אוהבת וחמה ….