תסתכלי לי בעיניים תראי מה עשית ללב של גבר -43-

מנקודת מבטה של מיכאלה:
קמתי בשש בבוקר …
ישנתי שעתיים בלילה ..
שמתי חולצה שחורה וטייץ צחצחתי שיניים הברשתי את שערי ויצאתי בשקט מהחדר בשביל לא להעיר את מתן ..
עברתי ליד החדר של נתנאל …הוא שכב במיטה והתעסק עם השמיכה .
הוא התרוממם שראה אותי .
נכנסתי לחדר והתקרבתי למיטתו
"בוקר טוב מלאך קטן"
ליטפתי את ראשו וחיבקתי אותו ..
הרמתי אותו על שתי ידי והורדתי אותו על השרפרף במקלחת כדי שיצחצח שיניים.
ניגבתי את פניו וירדנו למטה ..
הכנתי לו חביתה ושוקו ,לעצמי קפה.
כולם עוד ישנו בסלון
התיישבנו שנינו בחוץ והוא זלל את ארוחת הבוקר שהכנתי לו
הרגשתי יד גדולה מונחת על ראשי
ונשקיה חמה על צווארי
"בוקר טוב לשני היפים שלי.."
"בוקר טוב תני.."
ככה נתנאל קורא למתן..
אני חושבת שאף אחד עוד לא עיכל …
כולם התחילו להתעורר ולארגן את הבית
מתן עלה עם נתנאל ושניהם ירדו עם גינס בהיר וחולצה שחורה
השעה הייתה 11 בבוקר עלינו על המכוניות ונסענו לבית העלמין.
כולם בכו…
נתנאל ומתן התפרקו כשסבתא שלהם הספידה את הבת שלה..
ואני רק חיבקתי את נתנאל ואת מתן …

מנקודת מבטו של מתן:
מצד אחד הקבר של אבא שלי ולידו מונח הקבר של אמא שלי ..
בור שלם נחפר מול העיינים שלי והנה עוד חלק בי נקבר יחד עם אדם שהיה כל החיים שלי ..אמא שלי האישה שהייתה החיים שלי ב 17 שנה האחרונות …שתמיד דאגה תמיד טיפחה הקשיבה הייתה פה כשאחרים לא היו.
גרמה לי להאמין שאני שווה הרבה יותר ממה שכולם רואים
שהאמינה בי כמו שאף אחד לא האמין,שלא ויתרה כשאני ויתרתי מזמן.
שלעולם לא אמרה לי כמה אגואיסט ורע אני כשהייתי הרבה יותר גרוע מזה…
שאהבה תמיד בלי תנאים וחוקים שהייתה פשוט אמא שלי בלי שום רווח והנחות רק אמא שלי .
האישה הכי אמיצה שהסתכלה על החיים בחיוב והפכה את הרע לטוב תמיד
שנלחמה בשיינים ולא ויתרה כשאחרים היו מוותרים מזמן .כן זאת הייתה אמא שלי המלאך שהציל אותי מהרבה דברים בחיים אבל בעיקר הציל אותי מעצמי..
בזמן שאני רואה את כולם מתחילים להתפזר למכוניות אני עומד על הקבר לבד…רק אני והיא ..מול כל העולם לא מסוגל לזוז לעזוב אותה לבד …אני מרים את ראשי ומרחוק מאחורי עץ בחורשה אני רואה דמות מוכרת…
אני רואה את הדמות אני מכיר אותה…
לא יכול להיות..
"דור!?"
אני מתחיל לרוץ לעבר הדמות …
הדמות מתחילה גם היא לרוץ…נעלמת .
אני מגיע לחורשה והיא ריקה…
אני מדמיין…אני רק מדמיין

אני נכנס למכונית מבולבל כולי, מיכאלה מסתכלת עליי העיניים היפות שלה אדומות מבכי היא מלטפת את פני
"אתה בסדר ?"
"כן.. חשבתי שראיתי…לא חשוב ,נסענו ?"
היא הנידה בראשה לחיוב .
הגענו הביתה כל העיר איתנו אנשים עוברים מולי מחבקים אותי,מנחמים אותי,משתתפים בצער שלי, אני צריך להיות חזק יש לי חברה בהריון ,אח שאני חייב שיהיה לו עתיד אחר ,ואסור לי להישבר אסור לי להרים ידיים כשאני ייפול כל מי שתלוי בי ייפול איתי ,כמו דומינו אני לא נופל אני ימשיך לעמוד אני יעבור את זה אני חייב .
המוות מביא איתו הרבה מעבר לעצב ולכעס ,הוא מביא איתו הרבה פחד ובילבול ,איך ממשיכים בלי אותו אדם ? ומי ימלא את החלל הזה ,וכשהוא לא יתמלא מה יהיה התחליף אליו ? כלכך הרבה דברים לא פתורים המוות משאיר ,זוהי דרכו של העולם ואנחנו האנשים החיים צריכים להסתכל לחיים האלה בעיניים ולהמשיך הלאה ,להתאושש ,לאסוף, לבנות הכל מהתחלה ועד הסוף .
לאסוף את השברים ולבנות מהם חיים חדשים .

האנשים ממשיכים לעבור מולי עוברים ושבים ,רובם אני מכיר חלקם לא אני מוקף במחשבות ואז אני רואה אותם את יוסי ,ענבל ,בר ,אושר ,וספיר..
יוסי מגיע אליי..
"אני מצטער מתן … על הכל ,אתה חזק אתה יודע את זה …ואני טעיתי , תמיד היית חלק מאיתנו ותמיד תישאר ..אבל עכשיו אתה בתפקיד אחר…עכשיו אתה אבא של הילד או הילדה של מיכאלה ולא יכולתי לבקש מישהו טוב יותר לתפקיד הזה …אנחנו איתך באש ובמים בטוב וברע כולנו .. ונעזור לך,לכם לעבור את זה .."
אני מסתכל עליו ,על האבא של האהבה שלי והוא עם דמעות בעיניים ,הבנאדם שהיה כלכך נוקשה אליי נשבר ,תאמת שכלכך שמחתי לשמוע את המילים האלה כאילו אבן ירדה לי מהלב ..חיבקתי אותו חיבוק קצר כך גם את אושר בר ענבל וספיר והם התיישבו לידי…מנסים לרפא את הכאב ולמלא את המחסור.
אני מסתכל ימינה ומיכאלה לא יושבת לידי ..
נכנסתי לבית ועליתי לחדר
אני רואה אותה בשרותים שוטפת פנים נעמדתי מאחוריה ..
וחיבקתי אותה
"הבהלת אותי.."
"אני מצטער..את בסדר?"
נישקתי את הכתף שלה היא הסתובבה אליי
"אתה יודע שאני אוהבת אותך ? שלא יכולתי לבקש משהו טוב יותר ממך?"
"את יודעת שאת המלאך שלי ?שבלעדייך לא הייתי מצליח להחזיק בלעדייך לא הייתי מי שאני היום..אני לא יודע אם הייתי בכלל מצליח לעבור משהו ,בלעדייך הייתי קורס .."
"אל תגיד את זה …אתה חזק אתה מי שמחזיק אותי … בלעדייך אני חצי …"
"את העולם שלי …את החיים שלי העבר ההווה והעתיד ,את האישה שלי .."
שאני רואה את החיוך הזה שלה מבצבץ לה בין השפתיים אני רוצה להקפיא את הזמן שהחיוך לא יעלם …לראות אותה עצובה זה הדבר שהכי שובר אותי לדעת שהיא בוכה זה מרסק אותי ושהיא מחייכת זה יכול להפוך לי יום הכי גרוע ליום מאושר ..
נישקתי אותה
"איך את מרגישה?"
"אני יהיה בסדר …אנחנו נעבור את הכול.."
היא הורידה את פניה לרצפה ולא הסתכלה לי בעיניים .
הרמתי את ראשה והחזקתי את פניה בשתי ידי
"אל תשקרי לי … אל תסתירי ממני ,את יודעת שאת והבריאות שלך חשובים לי יותר מהכול .כואב לך תגידי לי אל תישמרי ,זה רק יהיה יותר גרוע וזה יכול לסכן אותך ולא רוצה שתסבלי .."
היא הנהנה בראש ועצמה את עיניה ,נושמת נשימה עמוקה ..
חיבקתי אותה קרוב אליי..
"בואי נחזור למטה"
יצאנו מחובקים וירדנו למטה .
מנקודת מבטה של מיכאלה:
ירדתי למטה מסתכלת על כמות האנשים שהבית מכיל על כמות העצב שיש שם יצאנו החוצה אני רואה אנשים מוכרים אבא? האחים שלי ? הדמעות פורצות אבא קם ומחבק אותי ,כמה התגעגעתי לחיבוק שלו .
"ששש…אני פה ילדה שלי.."
הוא נשק לראשי …
הרגשתי שמכל העצב הזה משהו מתחיל להסתדר ..

כעבור שבוע וחצי
מנקודת מבטו של מתן :
השעה הייתה 21:00 ,השבעה נגמרה ליפני שלושה ימים … אני לא חושב שעיקלתי עדיין שזה נגמר יוצא לי בלילות לבוא אליה לחדר לחפש אותה ,ואז אני תופס את עצמי מכבה את האור וסוגר את הדלת …אני חושב שהיא הייתה חזקה בשבילי לא אמרה שכואב גם שכאב אז אולי זה נותן לי קצת נחמה ..שלפחות היא לא סובלת יותר. כשהשבעה נגמרה כאן החיים התחילו כאן הקושי פרץ.מיכאלה ונתנאל איתי בבית ,נתנאל כועס עליה כועס על העולם כועס כי היא עזבה אותו לבד…הוא מוציא את הכעס על כולם במיוחד על מיכאלה .אני רואה שזה פוגע בה אבל היא מבינה ,היא רק מחבקת אותו ומנסה לעשות לו את החיים קלים יותר..
קראתי לו שיתקלח

"נתי בוא למקלחת..מחר אתה הולך לבצפר."
"לא רוצה ! אני רוצה להישאר כאן .."
"אין להישאר כאן מחר אתה הולך לבצפר ,צריך לחזור לשגרה אין מה לעשות ."
"אל תגיד לי מה לעשות !"
"נתנאל אני אח שלך אני האחראי ואתה תלך מחר בלי וויכוחים"
"לא רוצה די כבר תעזוב אותי!"
מיכאלה נכנסה לשיחה .
"בוא תן לי יד נעלה למעלה תתקלח ונחשוב מה עושים .."
"אין מה לחשוב את לא אמא שלי ותפסיקו להגיד לי מה לעשות!"
הוא רץ לחדר וטרק את הדלת
מיכאלה נשענה על השיש ..דמעות זלגו על לחייה
"קטנה..אל תבכי.."
"אני יודעת זה יעבור לו,קשה לו אני בסדר..תעלה אליו.."
באתי אליה והרמתי אותה כמו כלה לספה התיישבתי והושבתי אותה עליי באותה צורה שהרמתי אותה.
"מה קורה ..תגידי לי ,אני רואה שזה מעבר שזה לא רק זה ,תספרי לי "
"אני הולכת ליהיות אמא גרועה.."
"מזה?! מיכאלה את הולכת ליהיות האמא הכי טובה שילד יכול לבקש.."
"לא ..אני לא ,אני לא מצליחה להתמודד עם נתנאל אז עם ילד משלי?!"
"רגע רגע …שניה נתנאל איבד אמא אל תשכחי ,הוא מורד בכולם..אז אנחנו נקבל את הצעקות שלו ונחבק אותו ויעבור לו לאט לאט …את תהיה אמא מדהימה.."
היא המשיכה לשכב עליי ולאט לאט נרדמה
השכבתי אותה על הספה וכיסית אותה והלכתי לבדוק מה עם נתנאל.
דפקתי בדלת
"לך מפה."
"נתי..זאת לא צורה לדבר בבקשה תן לי להיכנס ,רק לדבר ."
"אבל רק לדבר אתה לא אומר לי מה לעשות ."
"טוב אבל אני נכנס."
פתחתי את הדלת הוא ישב על המיטה.
"נתי.. אתה יודע שאני אוהב אותך נכון ?"
"אתה חייב לאהוב אותי אני אח שלך."
"אני לא חייב אני עושה את זה מרצון ומאהבה גדולה.."
"אבל את מיכאלה אתה אוהב יותר.."
"נתי די לדבר שטויות אני אוהב אותכם באותה מידה אתם זה כל מה שנשאר לי ואנחנו ננצח את הכל שלשותינו ביחד .."
"אבל אני לא רוצה לחזור ללימודים אני רוצה ליהיות כאן.."
"נתי אתה זוכר מה אמא הייתה תמיד אומרת ?"
"שכשאני יהיה גדול אני יגשים את כל החלומות שלי ."
"בידיוק אז בשביל שתוכל להגשים את החלומות שלך אתה צריך ללכת לבצפר בידיוק כמוני וכמו מיכאלה …וככה כל הדלתות יהיו פתוחות בפניך תוכל להיות כל מה שאתה רוצה.."
"אפילו ראש ממשלה ?"
"כן אם זה מה שתרצה להיות אז גם ראש ממשלה .."
"אז אני ילך מחר…אבל תבטיח לי שאם אני רוצה לחזור אתה תבוא ! תבטיח לי ."
"אני מבטיח.."
הוא נכנס למקלחת ביינתים אירגנתי לו את התיק והבגדים למחר הוא יצא ונשכב על המיטה
"לילה טוב נתי ..אני אוהב אותך"
"גם אני אוהבת אותך."
נתתי לו נשיקה וירדתי למטה..
מיכאלה עדיין ישנה
הרמתי אותה והעליתי אותה למעלה כיסיתי אותה .
נשכבתי לידה והדלקתי טלוויזיה
לא מצאתי כלום ..
בובספוג..
יאלה ניראה בובספוג

מיכאלה התעוררה ..
"למה אתה לא ישן?."
"לא מצליח להירדם .."
"בוא אהוב שלי .."
הנחתי את ראשי על בטנה ונישקתי אותה..
"מחר יש לי בדיקות אתה רוצה לבוא איתי ? "
"ברור שאני יפסיד את זה?"
חיוך התפרש על שפתיה
נישקתי אותה ונרדמנו מחובקים..

מנקודת מבטה של מיכאלה:
קמתי בבוקר הערתי את נתנאל ואירגנתי אותו לבצפר ..
החלטתי שנלך ביחד ברגל .
"נתי..נלך ברגל?"
"כן.."
נתתי לו יד לקחתי מפתח והלכנו ביחד הוא עם התיק בגודל הגוף שלו על הגב .

"נתי למה לא רצית ללכת לבצפר?"
"סתם.."
"מישהו מציק לך ? מישהו מעליב אותך ?"
"יש מישהו בשכבה שכל הזמן צוחק עליי "
"על מה יש לו לצחוק ?"
"הוא אומר שאני מכוער ושיש לי אח מכוער."
"הוא סתם מקנא …אל תתיחס אליו ,אתה חתיך והוא מקנא בך על זה .."
"את חושבת שאני חתיך כמו מתן ?"
צחקתי והתכופפתי אליו ולחשתי לו בסוד.

"אל תגלה לו אבל בעיני אתה הרבה יותר חתיך!"
"אני ישמור בסוד מבטיח!!"

העלתי אותו לכיתה ונפרדתי ממנו
מתן חיכה לי בחוץ והלכנו למרפאה.
התיישבנו בכיסאות.

"מיכאלה מזור?"
"כן זאת אני .."
"בואי תיכנסי.."

התקדמנו אני ומתן לחדר
נשכבתי על המיטה ..
"שלום אני אוסנת ,אני ילווה אותך עד הלידה"
"היי אני מיכאלה וזה מתן .."
"את רוצה לדעת אם זה זכר או נקבה ?"
"כן ..אני ישמח לדעת.."
"בואי תשכבי על המיטה…"