"תני עוד מבט אחד" – פרק שני
פרק 2 – אביגיל
חן כבר הלכה אל הדייט שלה. התפללתי למענה שאף אחד לא יגלה על הרומן הסודי שלה עם הבחור החילוני והמסתורי.
לאחר כשעה של חוסר מעש, התחלתי להלך בבית. לא ידעתי מה לעשות.
את כל הספרים אשר היו ברשותי כבר קראתי לפחות פעמיים, אני לא יכולה לראות טלוויזיה, טוב… כי… אין טלוויזיה.
הטלפון שלי לפתע צלצל, ועניתי במהירות, מבלי לבדוק אפילו במי מדובר.
"טליה!" שמעתי את קולה של חן ונאנחתי. חשבתי כבר אולי אחת מחברות הכיתה מתקשרת אליי, בכדי לקבוע להפגש בבית שלה, אך לא. זאת הייתה חן.
"כן, חן?" שאלתי והתיישבתי על הספה. הרי גם ככה אין מה לעשות בבית, אז לפחות אני אשב.
"אמא אמורה לחזור כל רגע, את יודעת מה התוכנית, נכון?" שאלה במהירות. שמעתי גיחוך גברי מהקו שלה, והבנתי שכנראה מדובר בחבר המסתורי והחילוני.
"ברור שאני זוכרת, חן. כמה פעמים תוכלי לשאול את אותה השאלה?" גלגלתי את עיניי, למרות שידעתי שהיא אינה רואה זאת בכלל.
"מעולה!" היא צווחה בשמחה, ועל הדרך הפכה אותי לחצי חירשת.
"ביי." ניתקתי והשלכתי את הטלפון על השולחן.
החוסר ביטחון של חן בי תמיד עצבן אותי. הרי אני אחותה הגדולה, עשיתי עבורה אין ספור דברים, סיכנתי את עצמי לא פעם ולא פעמיים, ובכל זאת, היא לא סומכת עליי.
אבל אני מניחה שזאת מי שהיא.
שמעתי את המנעול מסתובב ואת דלת הבית נפתחת.
"שלום, טליה." אמי חייכה את אותו החיוך החם והאוהב שלה.
"היי, אמא." חייכתי וקמתי מהספה. חיבקתי אותה ונשקתי ללחייה הימנית.
"שמעתי שחן בקניון," היא התחילה להגיד, "היא הרבה שם בזמן האחרון." אמרה בשקט.
"אני בטוחה שהיא מסתדרת." חייכתי, היא הנהנה.
"את יכולה ללכת לקחת את אביגיל מחברה שלה?" היא שאלה והתחילה ללכת לכיון המטבח.
"אלה." היא אמרה מהמטבח.
"אבל היא שונאת את אלה." החמצתי את פניי. אמי יצאה מהמטבח והושיטה את ידה, שמה בכיס מכנסי חמישים שקלים.
"תלכו לאכול גלידה ביחד. תתפנקו לכן." היא חייכה ונשקה למצחי.
אמא חזרה למטבח ואני יצאתי מהבית והתחלתי להתקדם לכיוון הבית של אלה.
אני דווקא זכרתי שאביגיל שונאת את אלה.
לאחר כעשרים דקות הליכה הגעתי לביתה של אלה. גם ביתה של אלה היה בבניין מעופש ומתקלף. ככה אני חושבת כל הבתים בדרום תל-אביב.
עליתי לקומה השלישית ודפקתי על דלת ביתה של אלה.
אישה שמנמנה במעט פתחה את הדלת.
"כן?" שאלה, עיניה נעוצות בחצאיתי אשר הגיעה עד הרצפה.
היא בחיים לא ראתה נערה דתייה?
"באתי לקחת את אביגיל." אמרתי בקול זועף. האישה השמנמה והמעצבנת הנהנה במהירות.
"תחכי כאן," הזהירה ונכנסה בחזרה לבית. כאילו ובאמת הייתי נכנסת אל הבית הזה מרצוני.
"טליה!" אחותי הקטנה, אביגיל, חיבקה את רגליי. צחקתי והרמתי אותה אליי. ליטפתי את שיערה בעדינות.
"גולה, איך היה אצל אלה?" שאלתי בחיוך והתחלתי לרדת במדרגות לכיוון היציאה.
"משעמם! היא לא נתנה לי לשחק בבובות שלה! רק היא שיחקה!" אביגיל הזעיפה את פניה המתוקות, מה שהיה נראה כל כך מצחיק.
"זה לא יפה," הסכמתי איתה, היא צחקה מעט והשעינה את ראשה על צווארי.
"גולה, רוצה ללכת לאכול גלידה בקניון, ואז נלך לקנות לך מתנה?" שאלתי ונשקתי לראשה.
מה שאמי לא ידעה, שהיו לי כבר מאה שקלים בכיס.
"כן!" היא קראה בשמחה, צחקתי.
אביגיל תמיד הצחיקה אותי. היא הייתה ילדה כל כך מתוקה.
"קניון עזריאלי, הנה אנחנו באות!" אביגיל קראה בקול נחוש ומתוק למדי, ושתינו צחקנו.
תגובות (3)
ייייששש פרקקק ;-);-);-);-);-);-);-) חחחחחחח איך התלהבתי כמו ילדה בת 4 ..חחחח פרקק חמודדדיייי <3 המשךךך !<3
פרק מושלםםם תמשיכיייי
תצשיכיי