תני לי מעט ממך-פרק 6

נקודת מבט אביאל-
איך אני אוהבבבבב את תל אביב,
אין דברים כאלה!!! כמעט שבוע עבר מאז שעברנו לכאן. התקבלתי לבית ספר שבר ליר ובתאל לומדים בו, חוץ מזה בר לא מרגיש טוב, אבל הסתדרתי עם בתאל במשך השבוע הזה וסך הכל, טוב לי. 
נקודת מבט ליר-
עבר שבוע שבתאל מתעלמת ממני
היא כועסת עליי שקפצתי עליהם ככה למיטה ׳היא הרגישה ממש לא בנוח והיא לא ציפתה ממני שככה אני התנהג היא נפגעה שעשיתי מזה צחוק שאני ככה קופצת להם למיטה שגרמתי לה להרגיש לא נעים מול בר ואביאל׳ זה מה שהיא הסבירה לי.
לפי דעתי?היא מגזימה! סך הכל קפצתי על המיטה זה היה בקטע של צחוק, לא ידעתי שהיא כזאת רגישה, בעצם היא בכלל לא כזו. אני בטוחה שיש עוד סיבה לזה שהיא מתעלמת ממני. ושלא נדבר שזה גם היה רעיון של אביאל. ואיתו?איתו היא מדברת לא עוזבת אותו כל הזמן בבית ספר הם צוחקים ביחד יושבים ביחד. בכלל לא כעסה עליו ובגלל זה אני בטוחה שיש בינהם משהו,אבל אביאל אחד שמחזיק בנות קצר, וכשאביאל אחרי בית ספר חוזר איתי הביתה כי הוא כל השבוע הזה בא לבר לראות איך הוא מרגיש וסתם להיות איתו, אז יצא לי פעם אחת בדרך לשאול אותו אם יש משהו בינהם הוא אמר שלא שהם סתם ביחד כשמשעממם לו בלי בר. זה התירוץ הכי עלוב ששמעתי אי פעם.
ולמרות הכל לא בא לי שהיא תפגע ממנו.
בר מתחיל להרגיש כבר יותר טוב עדיין יש לו חום ולפי מה שבדקנו הדלק גרון עדיין לא עברה לו אבל הוא החליט שהוא מרגיש יותר טוב…אני אישית לא רואה שהוא מרגיש יותר טוב חוץ מזה שהוא חולה, הוא כל הזמן עצבני, מתעלם ממני, מתנהג אליי מגעיל כאילו אני אשמה במשהו. סך הכל אני זאת שנדפקת משני הכיוונים ומקבלת יחס מגעיל משתי האנשים החשובים לי זה כל כל מתסכל!
בוקר-
קמתי לבוקר יום חמישי עם עיניים נפוחות אחרי עוד לילה מתסכל ומלא מחשבות בעיקר מחשבות כמו ׳מה עשיתי שהם ככה מתנהגים אליי?׳ ׳למה את הבעיות ואת התיסכולים שלהם הם מוציאים עלי?׳
לא היה לי חשק לקום בכלל, אבל הרגשתי שאני חייבת לצאת מהבית. יש לי את כל אחר הצהריים להשאר במיטה להרגיש מיואשת ולבכות,
אם יש לי הזדמנות לקום ולצאת מהבית אני צריכה לנצל אותה.
קמתי נכנסתי למקלחת ונתתי למים להרגיע אותי כשיצאתי מרחתי עליי קרם גוף של ויקטוריה שמתי חולצה חלקה בצבע ורוד זוהר ג׳ינס שחור ארוך וצמוד סנדלים של סטיב מאדן, מעט אודם ורוד מייקאפ באזור העיניים כדי להסתיר את זה שאני עייפה.
לקחתי את התיק ירדתי למטה הוצאתי שקית שוקו מהמקרר ולפתע שמעתי את קולו של בר ״בוקר טוב יפיופה״ הוא אמר בקול צרוד ובחן אותי. הוא היה לבוש כאילו הוא יוצא לבית הספר והחזיק קסדה ביד הוא עדיין נראה חיוור לאן בדיוק הוא חושב שהוא הולך,כשהו במצב כזה? התעלמתי ממנו ממש לא אכפת לי.
התקדמתי לצאת מהבית והוא עצר אותי ״שבוע אני לא יוצא מהמיטה,באת לבדוק אולי 3 פעמיים בכל השבוע הזה אם אני בסדר..וגם זה לא, ועכשיו שאני יוצא ואומר לך בוקר טוב את עושה עלי פוזות תזכרי ליר אחר כך אל תבכי שאני מדבר אלייך לא יפה כי מסתבר שגם שאני מדבר יפה את בוכה״
הוא אמר ובקול גבוה אך עדיין היה צרוד.
הייתי מתה להגיד לו שכך הפעמיים שבאתי הוא רק צעק עליי ודבר מגעיל אז לא התעניינתי יותר, ככה הוא חושב ובאמת נתתי לו הרגשה כזאת שאני לא מתעניינת, כי אחרי איך שהוא דבר אליי לא הגיע לו בכלל. אבל את זה שכל לילה לא נרדמתי כי הלכתי לראות אם הוא בסדר או כי לא נרדמתי כי חשבתי עליו על מה מה עשיתי לו את זה הוא לא יודע.. לא פשוט לא אמרתי כלום,כמו תמיד שמרתי לעצמי. 
לא נתתי לדמעות לצאת ולכן הן חנקו את גרוני עד שהדמעה הבוגדת החליטה לרדת ניגבתי אותה מיד והתיישבתי ברצפה.
נקודת מבט אביאל-
הייתי בדרך לבר אחרי שבוע שהוא לא יוצא מהבית הוא החליט שהוא משתגע בבית ומרגיש יותר טוב אז הוא יבוא היום לבית ספר. אנחנו מתחילים היום בשעה שנייה אז חשבתי אני יעבור דרכו נשתה קפה ונצא ביחד. הגעתי לכיוון ביתו שמעתי צעקות התקרבתי יותר לכיוון הדלת ושמעתי את קולו של בר ״אני שונא שאת מתעלמת ממני״ הוא צעק היה שקט לכמה דק לא ידעתי אם להכנס או לא..
כשנכנסתי הוא לא שם לב הוא היה עם הגב אליי וליר ישבה על הרצפה בוכה היא שמה לב אליי הסתכלה והורידה את ראשה בין רגלייה ״תעני לי״ בר צעק 
ותפס בידה, ״אתה מכאיב לי״ ליר אמרה בקול רגוע אך בוכה.
״בר די אח שלי עזוב אותה, אתה תצטער על זה סתם״ אמרתי והתקדמתי לכיוונם,
הוא עזב את ידה כך שהיד נפלה על הרצפה ״אל תתערב״ בר אמר לי.
וליר יצאה מהבית בריצה ״ליר נו תעצרי שנייה״ צעקתי לה, אבל היא לא עצרה רצתי אחריה ותפסתי בידה ראיתי שהיא נהייתה כחולה, כנראה מהאחיזה של בר היא הסתכלה עליי והשפילה מבט חבקתי אותה והיא התחילה לבכות חבקתי יותר חזר ״די קטנה אל תבכי״ אמרתי לה בקול מרגיע היא חבקה אותי גם ״תודה״ היא אמרה בשקט. ״זה בסדר״ אמרתי לה
התנתקנו מהחיבוק והתקדמנו לשבת בספסל שהיה קרוב אלינו.
״מה קרה?״ שאלתי אותה
״אין לי חשק לדבר על זה עכשיו״ היא אמרה ותוך כדי מנגבת את דמעותיה 
״את רוצה שאני אקח אותך לבית ספר?״
שאלתי אותה ״לא אין לי חשק ללכת״
היא אמרה. בר יהרוג אותי אם הוא ידע שאני לא התעקשתי איתה ללכת לבית ספר אבל בכל זאת מה היא חברה שלה? אחותי? חוץ מזה שהיא חשובה לי בגלל שהיא אחות של אח שלי אין כלום, אני לא מתכוון לריב איתה על ללכת! חשבתי לעצמי. ״אז את חוזרת הביתה?״ אמרתי וקמתי מהספסל מצפה שהיא תגיד כן..
״נראה לך??״ היא אמרה וגיחחה, ״הביתה?״ היא הוסיפה קמה גם מהספסל והסתכלה עליי במבט שואל. ״אז לאן את מתכוונת ללכת?״ שאלתי עם אותו מבט שלה. ״אני נשארת כאן״
היא אמרה כאילו זה היה מובן מאליו והתיישבה בחזרה על הספסל..התיישבתי גם ״אז גם אני נשאר כאן״ אמרתי ושילבתי ידיים. ״מה שבא לך״ היא אמרה.
טוב אז חצי שעה אנחנו יושבים ככה, כל אחד עסוק באייפון שלו בלי לדבר..
״אז מה עם בתאל״ היא שאלה והמשיכה לדפדף באייפון בלי להסתכל עליי.
״מה איתה?״ שאלתי סגרתי את האייפון והסתכלתי אלייה… ״לא יודעת אני שואלת!״ היא אמרה עדיין מתעסקת באייפון. ״לא יודע גם״ אמרתי ופתחתי שוב את האייפון… ״אני חושב שאני מרגיש אלייה משהו״ הוספתי ועדיין מתעסק באייפון, אבל היא סגרה את האייפון והפנתה את מבטה אליי ״אה מרגיש? מה תעשה לגבי זה?״ היא אמרה ונשמעה מאוכזבת.
״לא יודעת מה שיזרום בכל מקרה זה יהיה קצר״ אמרתי וגיחחתי. 
״אתה יודע..היא בכל זאת חברה שלי, אל תעצבן אותי.״ היא אמרה עם מבט עצבני.
צחקתי והננתי לחיוב, עברו להן עוד 5 דק שכל אחד מתעסק באייפון שלו בלי לדבר.
״אני רעבה״ לפתע היא אמרה שברה את השתיקה, ״גם אני״ אמרתי וטיפלתי על הבטן שלי. 
״הבית שלי חמש דק מפה תבואי איתי נביא עוד קסדה ונלך לאכול״ אמרתי לה
״יאללה מתאים לי עכשיו מסעדה״היא אמרה, צחקתי והתקדמנו לבית שלי..
״החדר שלך ממש מסודר״ היא אמרה כשנכנסנו לחדר.
״שתקי״ אמרתי וצחקתי,
״אני שנייה נכנס לעשות פיפי חכי״ הוספתי והלכתי לכיוון השירותים שבחדרי. חחחח וכשיצאו ראיתי את החדר פיקס!!!! 
״כפרה עלייך תבואי כל יום״אמרתי לה וצחקתי, איך כזה מהר היא סדרה?!
״מפגר״היא אמרה וגלגלה עיניים.
״אל תיסע מהר״ היא אמרה
וחבקה אותי מאחורה חיבוק חזק, 
״נשתדל״ אמרתי וצחקתי.
נסעתי סביר לא רציתי להלחיץ אותה..
״טוב אז אמרנו ׳קפה קפה׳?״ שאלתי אותה כשהגענו למתחם,״אממ כן״ היא אמרה. התיישבנו והזמנו לאכול, היא אמרה שהיא רעבה ואכלה שצי ביסים.
״מצטערת אין לי חשק לאכול יותר״ היא אמרה והשפילה מבט.
״היי מה יש? היית רעבה תאכלי כמו גדולה״ אמרתי 
״אולי אתה יודע״ היא אמרה ולא הבנתי למה היא מתכוונת, ״יודע מה?״ שאלתי כלא מבין.. 
״מה עשיתי לבתאל או בר..״ היא אמרה וראיתי שדמעות מציפות את עינייה. אבל עדיין לא הבנתי עם מה היא מדברת.
״מה עשית להם?״ שאלתי, 
״הם מתנהגים כאילו אני האוייבת שלהם 
מתייחסים אליי מגעיל שבוע, שבוע!!!! שאני לא ישנה, שבוע שהם מתעלמים ממני, שבוע שאני מרגישה מתוסכלת, מיואשת, בלי חשק לקום בבוקר, שבוע שאני לא ישנה כי אני הולכת לבדוק איך בר מרגיש, או שאני פשוט חושבת על מה עשיתי להם שמגיע לי יחס כזה..
ואז הוא קם בבוקר ואומר לי בוקר טוב כאילו כלום, ואז שאני מתעלמת ממנו כי אני לא חושבת שמגיע לו יחס ממני הוא צועק עליי?״ היא אמרה ודמעה זלגה מעייניה, העברתי את אגודלי מתחת לעינייה. ״לא משנה מה עשית להם שום דבר לא מצדיק את זה שהם התנהגו אלייך ככה או שיתנו לך הרגשה כזו״ אמרתי ושילמתי את החשבון..
היא חייכה חיוך מאולץ, ״תודה אביאל״ היא אמרה ונתנה לי נשיקה בלחי. ״שנחזור לפני שבר התעצבן?״ שאלתי וחייכתי