תנו לגדול בשקט ~פרק 8~

אין לתאר את הרגשתי בבאותו רגע ,הרגשתי כאילו לוקחים לי את הלב וגוזרים לי אותו
לחתיכות קטנות קטנות , חוררו לי את הלב .חזרתי לרומי שעדיין התסכלה על הירח ,לבנה וחיוורת מתמיד
"הכול בסדר ?" היא שאלה במבט מודאג
"אה..כן" אמרתי מהורהרת
"לא מור ,רואים שקרה משהו ,מה ראית ?" היא שאלה "אפילו הירח פחות לבן ממך!"
"כלום!" צעקתי "בואי נלך"
רומי נבהלה וקמה הלכנו הביתה נכנסתי ,טרקתי את הדלת בעצבנות וטבעתי בתוך הכרית התחלתי לבכות ולבכות ולבבכות
שמעתי שירי דיכאון ,הייתי הכי בדיכי בעולם
בכיתי עד שנרדמתי
********
הגעתי למין גן עם מלא מלא פרחים היה שקט ,מה זה מה אני עוששה פה ? איפה אני ? יש פה מישהו ?
שמעתי קול
"מור ,אבל אני אוהב אותך אל תוותרי עלי " מי זה ? "מור זה אני ,אני אוהב אותך ,אל תגיעי למסקנות
כל כך מהר אני אוהב אותך ורק אותך"
"מי זה ?! " צעקתי
"זה אני תומר"
"מה אתה רוצה ?!"
"אותך"
"אבל אני לא תעזוב אותי בשקט." אמרתי והפנתי לו את גבי
"אבל מור ,אותך אני רוצה ,אל תכעסי עלי בבקשה !"
"מאוחר מידי" אמרתי בקול קר
"מור אני מצטער" אני לא התכוונתי ,זה לא הייתי אני
"מה לא היית אתה ? אני ראיתי אותך מתנשק איתה ."
"כן ,אבבל אני לא רציתי ,! היא רדפה אחרי ! בבקשה האמיני לי !!"
"לא מאמינה" אמרתי בברוגז.
"בבקשה אני מתחנן אלייך בבקשה תסלחי לי ,אני אוהב אותך " הוא אמר בקול הכי מתוק שיש
"לא תקנה אותי בפרצוף כלבלב ." אמרתי לו
"אני לא עושה פרצופים ,אני אמיתי ,בבקשה תאמיני לי" הוא אמר מסתכל עלי עם העיניים הכחולות הגדולות ממוסגרות ריסים שלו
לא הבנתי בכלל מאיפה הוא בא ,איך הגעתי לכאן ,מה אני עושה פה ?
שמעתי צלצול טלפון ,איך זה הגיוני ?
תומר הסתכל עלי מסתכל יותר ויותר עמוק ולאט לאט הוא התחיל להעלם
זה היה רק חלום.
התעוררתי ,הטלפון ממשיך לצלצל ,אנשים מעצבנים !!!
קמתי מבולבלת ,לא הבנתי מה מציאות ומה חלום ,אז זה היה רק חלום ? רק מה פה חלום ומה מציאות ?
התבלבלתי .
"הלו" עניתי מבולבלת
"הלו מור למה לא באת היום לביצפר ?!" זאת הייתה רומי
"אהה..לא הרגשתי טוב" אמרתי לה
"אה רוצה שאני אקפוץ אלייך ?" היא שאלה .
"לא זה בסדר ,אני כבר יותר טוב" עניתי לה בנימת תודה
"מה קורה בזמן האחרון ? גם אתמול בגן התנהגת ממש מוזר"
אז אחרי הכול זה לא היה חלום מה שראיתי אתמול .חשבתי לעצמי ..
"אה כלום ..אני אדבר איתך יותר מאוחר " עניתי בחוסר סבלנות
"ביי"
ניתקתי וחזרתי למיטה ,מקום המפלט שלי .
שקעתי שוב בשינה עמוקה עמוקה עד שנשמעו דפיקות בדלת ,זאת הייתה מאיה ,פתחתי לה ,אחריה נכנס יוגב ועדינה
כרגיל .
לא היה לי כוח לעוד מופע דרמה שלהם אז נמלטתי לחדרי שוב .
למה תמיד הכול חייב ליפול עלי בבת אחת ?! מה עשיתי לא טוב ,למה זה מגיע לי !? למה למה למה ?!
שוב פעם דפיקות בדלת לא היה לי כוח לקום ,אז לא קמתי ,מאיה פתחה מילמלה משהו למי שנכנס
ואז דפקו אצלי בחדר
זיהיתי שזאת רומי לפי קצב ההליכה שלה ,רומי תמיד עושה רעש שהיא הולכת . היא הולכת כמו ברווז חמוד
פתחתי לה עוד לפני שדפקה
"וואווו מור ?! מה קרה לך ?!!? כל העניים שלך אדומות !!" היא אמרה כולה מבוהלת
"אה זה סתם .. בכיתי כל הלילה ". לא יכולתי עוד לשמור את זה בבטן
"מה ? למה ?" היא שאלה מודאגת
"אתמול שהיינו בגינה ,ראיתי את תומר עם מישהי .."
"מה ??! את תומר !? את בטוחה ?"
"כן."
היא התחילה להרגיע אותי ולשכנע אותי שזה סתם עוד אחד ,ושיש עוד מלא חתיכים בים
ואני ידעתי שזה לא נכון ,עם תומר הרגשתי ..שונה .
מוזר לפני כמה ימים אני הייתי בצד של רומי ,והיא זאת שהייתה בדיכאון
כנראה שרומי ממש הצליחה לעודד אותי כי מצאתי את עצמי בגלדרייה אוכלת גלידת שוקולד הטעם האהוב עליי
"את עובדת היום ?" רומי שאלה לפתע
"יש ברירה ?" עניתי
"אז יאללה בואי אנחנו מאחרות ." היא אמרה
קמנו שילמנו למוכר החביב והלכנו לכיוון הפיצרייה
לבשתי את הסינר ,שמשום מה לא היה מסריח מישהו כיבס אותו ! איזה ריח טוב
לבשתי והתחלתי לנקות שולחנות מרוכזת כולי באיזה משהו בלתי מזוהה שנדבק לשולחן
כרגיל היה עומס ורומי המסכנה בקושי הצליחה לשרתת את הלקוחות
ואז בא אדון תומר.
התעלמתי ממנו ,פרפרים התחילו לפרפר בבטני
"היי " הוא אמר
התעלמתי
"מור ?"
התעלמתי
'הכול טוב ?"
התעלמתי
"טוב שמעי ! אני יודעת שהיית באתמול בגינה וראית אותי !! ואני רוצה להסביר לך בבקשה תני לי להסביר "
הופתעתי חשבתי שהתחבאתי טוב ,הוא גם היה עם הגב אלי איך הוא ראה אותי ?!
"לא רוהצ לשמוע" עניתי לו
"בבקשה ?" הוא מתחנן
הרגשתי קצת כמו בחלום
"לא"
לפתע הבחורה מאתמול נכנסה לפיצרייה ,וקראה לתומר .