תנו לגדול בשקט ~פרק 51~ פרק לפני אחרון !

"איך נעיר את רומי ?" שאלתי בדאגה את תומר ,והסתכלתי על רומי החצי מעולפת חצי מהופנטת .
"יוגב" תומר ענה קצרות .
הנהנתי
עצרנו מונית ,וסוף סוף הרגשתי שאני באמת הולכת הבייתה . סוף סוף .
המונית עצרה לנו כמה סנטימטרים לפני הבית של תומר ,תומר יצא והלך להביא כסף . אני ורומי נשארנו במונית .
"אז מה ?" שאל הנהג "מבלים לכם ?"
"ברור" אמרתי . מה זה נהנים .. חשבתי בליבי
"רק אל תעשו דברים מסוכנים." הוא אמר וצחקק "אנחנו לא רוצים שיקרה משהו"
הנהנתי .אווי אילו הוא רק ידע מה עברתי ביומיים האחרונים . ובכלל בחצי שנה האחרונה .
תומר חזר ,"שמור את העודף" הוא אמר לו ,ויצאנו מהמונית
"המשטרה כבר פירסמה אותנו בתור נעדרים" הודיע תומר
נעצרתי והסתכלתי עליו בדאגה "אני חייבת להגיע הבייתה !"
רצנו אל הבית שלי ,שתומר סוחב את רומי .
נכנסתי הבייתה ,כולם היו עם עיניים דומעות ,היו שוטרים בכל פינה אפשרית .גם ההורים שלי וגם ההורים של תומר
ורומי היו שם .
הייתה דממה כשנכנסנו .
אמא שלי הסתכלה עליי בהפתעה "איפה הייתם ?!?!"
היא בחנה את בגדינו המאובקים ,שוטר הגיש לה כוס מים
אמא של רומי הסתכלה עלינו . "מה קרה לרומי ?"
רומי הייתה מעולפת בידיי תומר . יוגב ניגש אליה .
"רומי ?" הוא שאל בחשש
רומי פקחה את עינייה לאט לאט "יוגב ?" היא שאלה "מה זה איפה אני ?"
סיפרתי לכולם את כל הסיפור ,גם לשוטר שעמד בצד החדר וכתב הכול בפנקס קטן .
אחרי שכולם נרגעו ,השוטרים יצאו לחפש את "האנשים עם המסכות" מסתבר שהם מוכרים למשטרה .
אמא שלי לא עזבה אותי לרגע "כל כך דאגנו" היא אמרה והסתכלה על שלושתינו "לכולכם" היא הוסיפה
אימא הלכה ישר להכין לנו אוכל ,העיקר לא אורז אמרתי לה וחייכתי ,מאורז היה לי מספיק .
רומי רצה אליי ונתנה לי חיבוק "היית גיבורה"
"אתם הגיבורים פה" אמרתי לה
היא חייכה והלכה לחדר עם יוגב . פעם -כששניהם היו יחד ,זה היה עושה לי צמרמורת ..היום..אני חושבת שכבר התגברתי ,אני בהחלט עברתי כמה שינויים בתקופה האחרונה .
עליתי לחדר יחד עם תומר ,הייתי חייבת לדבר איתו .
"מה העניין ?" הוא אמר וחייך ,גומה התגלתה על לחייו
"אני צריכה לספר לך משהו" אמרתי לו ברצינות
"כולי אוזן" הוא חייך
"מתי שהיינו בחדר המוזר עם האנשים האלו.." התחלתי להגיד
תומר הנהן
"אז אתה זוכר שאיש אחד נתן לי מכה בראש ?" שאלתי
תומר עיוות את פניו . "מה ?!" הוא הופתע "מי נתן לך מכה ?!'
"אה..כנראה זה לא היית ממש אתה ." אמרתי
"מזאת אומרת ?" הוא שאל
"היפנטו אותך תומר .אתה לא זוכר ?!"
"לא" .
"היפנטו אותך ואת רומי ." אמרתי "ואז שניכם התעלפתם . אתה היית כמו רומי. חשבתי שאמרתי לך אתזה."
תומר הסתכל עליי "אוקיי תמשיכי" הוא עודד אותי
'האיש הזה ,נן לי מכה בראש ,אבל המכה הזאת ,זה הדבר הכי טוב שקרה לי " אמרתי
"מזאת אומרת ?" הוא אמר מבולבל
"תומר." עניתי והסתכלתי עליו "אני נזכרתי בהכול . נזכרתי מאיפה אני מכירה אותך ,אני זוכרת הכול . הכול."
הייתה דממה בחדר למשך כמה שניות ,הוא הסתכל עליי ,חייך "אני.." הוא אמר בקול רועד .
"אני ידעתי שלא תשכחי !! " הוא אמר נרגש "אויי מור" הוא אמר וחיבק אותי .
"אני כל כך אוהב אותך ."
הוא התקרב אליי ,ממש עד שהרגשתי את נשמותיו הקצובות בעורפי ,ונישק אותי .
הפעם ,ששנינו היינו בהכרה מלאה .