תנו לגדול בשקט ~פרק 37 ~

הוא התקרב אלי ונישק אותי ,בהתחלה לא הבנתי מה הוא עושה ,אבל הרגשתי את ההרגשה המוגנת
והמוכרת הזאת שכל פעם הייתה לי שראיתי אותו .
תמונות התחילו לרוץ לי בראש ,ראיתי אותו ,קורא לי בשמי ,ראיתי אותו בגינה ,ראיתי אותו בבית שלי ,ראיתי אותי ואותו
יחד בשק שינה ,
ראיתי אותנו צחקים יחד ,מתחבקים יחד ,ראיתי אותו ,הרחתי את הריח שלו ,המוכר ,העיניים הכחולות ,
נזכרתי בהכול .
"תומר" אמרתי לאחר שתיקה ארוכה
"את זוכרת !!!" הוא צרח מאושר הוא חיבק אותי חיבוק קצר וחייך ,גומה מבצבצת מלחייו ."מור שלי "
הוא התיישב על צד המיטה וחייך אליי .הוא קרן מאושר
הסתכלתי עליו ,הוא היה נראה כל כך מוטש ,תומר ,איך יכולתי איך ?
"תומר." אמרתי שנית בקול שבור
הכול חזר לי לזכרון לאט לאט .
זה היה תומר ,תומר שלי .
"אני כל כך התגעגעתי אלייך " הוא אמר לי ונישק אותי בלחי "אני כל כך שמח שחזרת !"
"אני " אמרתי בקול צרוד "אני מצטערת "
"על מה ?"שאל תומר והסתכל עלי
"תומר אני כל כך מצטערת " אמרתי ונחנקתי מדמעות.
"על מה יש לך להצטער ?" הוא חזר שנית ולא הבין
"על הכול" אמרתי ודמעה בצבצה מעיניי "אני מצטערת על הכול"
הוא הרים לי את הסנטר וחייך אליי "את מתוקה את יודעת ?" הוא אמר לי וחייך
"אין לך על מה להצטער ,זה לא באשמתך"
"זה כן" אמרתי והסתכלתי על הריצפה .לא יכולתי להסתכל לו בעיניים .איך שכחתי אותו ? אייך !?
אמא נכנסה לחדר .
"מה קורה ?" היא שאלה והסתכל עליי ועל תומר .
"זה בסדר" תומר אמר באושר "היא נזכרה בהכול"
אמא חייכה וניגשה אליי ,היא נתנה לי נשיקה בלחי.
"מור חזרה אלינו" אמר תומר וחייך
"התגעגענו אלייך ." אמרה לי אמא .
"גם אני אליכם" אמרתי וחייכתי
"תגיד תומר " אמרה אמא "איך אתה תמיד מצליח להחזיר לי את הילדה ?" היא אמרה וקרצה לו
הוא חייך "זה לא אני ," הוא אמר בבישנות "זה הרופאים"
בדיוק אז נכנס הרופא לחדר ,
"מה שלומנו היום ?" הוא שאל אותי וחייך
"היא חזרה אלינו " אמרה אמא מאושרת
"הפתעה לטובה !" חייך הרופא .
"אז קדימה לא אכפת לכם שנעשה כמה בדיקות נכון ?" הוא שאל את אמא ותומר.
אמא יצאה מהחדר ,אבל תומר נשאר במקום ולא זז
הרופא
סימן לתומר לצאת מהחדר.
"אני אוהב אותך " הוא אמר התקרב אלי וחיבק אותי
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי לו
הוא נישק אותי בלחי,ויצא מהחדר .
"מה שלומך ?" שאל אותי הרופא ,והחליף לי את הצינור שהיה על ידי
"מעולה" אמרתי וחייכתי
"רואים רואים" הוא אמר וחייך "אפשר לומר שזה די בזכותו לא ?"
חיכתי "אפשר לומר" אמרתי במסתוריות
הוא לקח את ערימת הדפים שהייתה מחוברת למיטה שלי
ושירבטט שם משהו .
"יופי !!" אמר הרופא "את מתקדמת נהדר ! בקרוב תוכלי לחזור הבייתה "
חייכתי ,סוף סוף ,הבייתה !