תנו לגדול בשקט ~פרק 19~

לפני שהספקתי להגיב ,חבורה שלמה של נערים ונערות התנפלה עלי עם בלונים.
עדי,גיא,יוגב,עדינה,תומר וכמובן רומי .
"היום יום הולדת " הם צרחו
אני הייתי בהלם . מה ? מי מו? !!!!!
"מזל טוב" אמרה רומי וחיבקה אותי
בלונים צבעוניים הושטו לעברי . החזקתי אותם בידיים רועדות
"אתם פשוט לא נורמאלים ." אמרתי כשסוף סוף חזר לי הקול
יוגב נתן לי צ'פחה ועלה לחדר עם עדינה.עדי גיא רומי ותומר נותרו בחדר .
לא היו לי מילים ,לא ידעתי איך להגיב לדבר כזה ,
הרי רק לפני כמה שעות בכיתי על אביעד .
"איך את מרגישה ?" שאל אותי תומר
"יותר טוב" עניתי וחייכתי ,חייכתי !!!!!! כמה זמן לא חייכתי.
עדי חיבקה אותי והלכה למטבח ,מוציאה משם משהו שנראה כמו עוגה
"את באמת לא נורמאלית " אמרתי לרומי "מה זה צריך להיות ?!"
"אל תדאגי הכול מתוכנן ומתואם עם אמא שלך ."
רומי הלכה לעזור לעדי עם העוגה ,ונותרתי עם תומר לבד .
שתיקה
פתאום הוא בא לעברי ונתן לי חיבוק ארוך וחזק . "את חזקה ואת תעברי את זה " הוא לחש לי לאוזן
"הכול יהיה בסדר"
תחושת חמימות הציפה אותי ,הרגשתי שוב ,מוגנת וחמימה
הוא השתחרר ממני ,וגם הוא הלך לעבר המטבח
התיישבתי על הכורסא ,בנסיון לעכל את מה שהלך כאן הרגע .
"ברור לכם שאתם נשארים לישון פה ,כן ?" אמרתי
"אם את כל כך מתעקשת" אמרה עדי
"למה לא " השלימה אותה רומי
רק תומר לא הגיב
גיא ירד מלמעלה ,נותן לי חיבוק קצר ,ומתקדם אל עבר תומר ,לוחש לו משהו,ומתיישב ליידי
לא אמרנו מילה ,אבל ידעתי שקרה משהו ,לפי המבט שלו
"מה קרה ?" שאלתי
"כלום" הוא אומר מנסה להתחמק מעיניי
"נו ." אמרתי ,
"כלום !" הוא אמר עצבני והלך למטבח

"איך ההרגשה להיות בת 16 ?" שאלה לפתע רומי
"ממממ.. אחלה " עניתי וחייכתי
"את יודעת זה עדיין היומולדת שלך ,את צריכה לשמוח" אמר גיא
הנהנתי וחייכתי
"עזוב אותה " אמרה לו רומי ." זה לא כזה פשוט" . היא אמרה והסתכלה עליו .
הוא לא אמר כלום , רק מלמל משהו והלך מישם
"מה יש לו ?" שאלתי
"אה ,,סתם" אמרה רומי
"בבקשה תגידי לי " התחננתי אליה
"עדי עזבה אותו ." אמרה רומי,נכנעת
"מה !? הם בייחד מאז שאני זוכרת את עצמי !!"
"כן ,,כבר לא ..אל תקחי אישית ,הוא עצבני .."
הלכתי למטבח
ראיתי את עדי שמה נרות על העוגה ,שהמספר 16 מבצבץ מתוכה
"היי ,הייי !!!!! " היא צעקה לעברי "אסור לך לראות !!"
"בסדר בסדר" נכנעתי ויצאתי "יותר מאוחר נדבר
היא הנהנה והמשיכה לקשט את העוגה ,והפעם סוגרת אחריה את הדלת.

ראיתי את תומר יושב לבד על הספה ,בעוד שכולם מתכוננים
"מה קורה ?" שאלתי אותו
"מעולה "
"תודה שבבאת .."
"אין בעד מה ,אני עוד מעט הולך."
"מה לא למה ?! תישאר " אמרתי מתחננת
"לא יכול"
"בשבילי ?"
"טוב נראה ". הוא אמר וקם
נותרתי לבדי
מה קורה פה לכולם ?
עליתי לחדר ,משאירה את כולם מאחור ,ונשכבתי על המיטה .
הסתכלתי על הכוכבים שפעם תליתי שם . הם זהרו בחושך . פעם ממש התלהבתי מהם.
לפתע ניהיה לי קר ,התכסתי בשמיכה החמימה ,וכמעט נרדמתי .

מישהו פתח את הדלת
"היי" זה היה תומר "תראי אני מצטער"
"על מה ?" שאלתי עדיין שוכבת
"על מקודם ,"
"שטויות" אמרתי ופיניתי לו מקום "בוא שב"
הוא התיישב נזהר לא לשבת לי בטעות על הרגל
המצב עם תומר עדיין היה רגיש ,עדיין לא יכולתי לשתף אותו ברגשותיי ,אבל בכל זאת ,הרגשתי כאילו אני יכולה לספר לו הכול .

"תגיד ,פעם איבדת משהו שאהבת ?"
"כן ,הרבה פעמים ..' הוא אומר ועצב חודר לפניו
"באמת ? "
"כן."
"את מי איבדת תומר ?" שאלתי ,אחרי שאזרתי אומץ
שתיקה ארוכה ,הוא התנשם והתנשף ואמר לפתע :
'אותך"
הוא הסתכל עליי בעיניים כחולות עמוקות ועייפות .