תנו לגדול בשקט~פרק 31~

"אבא" אמרתי "אני כל כך התגעגעתי אלייך".
"גם אני אלייך מורוש שלי" הוא אמר ונתן לי חיבוק .כמה זמן לא הרגשתי אותו ,כמה זמן לא קיבלתי חיבוק מאבא .
"אני.." אמרתי בקול חנוק מדמעות "אני אוהבת אותך אבא ,וכל כך מתגעגעת . תמיד אני חושבת עלייך ,לכל מקום
אתה הולך איתי ."
"מורוש ,אל תבכי" אמר אבא והסתכל עליי בעיניו הירוקות . כמה זמן לא אמרתי את המילה 'אבא'.
"אני כל הזמן רואה אותך ,ואני כל הזמן איתך ,את לא צריכה לבכות .תמיד תמיד אני איתך !" אמר אבא ונתן לי חיבוק ארוך
התיישבתי על יד אבא שלי ,והנחתי את ראשי על כתפו ,כל כך התגעגעתי למגע שבין אבא לבת ,
"אבא ," אמרתי בקול מלא דמעות "למה הלכת ?"
"הגיע זמני ללכת "הוא אמר בקול רציני
"אבל כולם כל כך מתגעגעים אלייך ! יוגב ,ומאיה !! מאיה אף פעם לא ראתה אותך !היא לא זכתה לאבא משלה"
אמרתי בקול רועד
"אני יודע מור ,אני יודע"
"אז למה ?!"אמרתי כמעט צורחת
"כל אחד מגיע לסוף באיזשהוא שלב" אמר אבא והסתכל עליי
"אני כל כך מצטערת " אמרתי ולא הפסקתי לבכות "אתה מתת בגללי !"
"מפתאום !!!" הוא צעק "מור איך את יכולה להגיד דבר כזה ?!"
"זה.. זה כן בגללי " אמרתי בקול חנוק ,ומלא דמעות "אם .. אם אני לא הייתי אומרת לך לחזור ,כל זה לא היה קורה"
אמרתי והכנסתי את ראשי לתוך הכתף שלו ,מרטיבה לו את חולצתו הלבנה."האיש הזה לא היה מתנגש בנו ואתה היית חיי"
'אווי מור ." אמר אבא בקולו המרגיע
"זה כל כך לא נכון."
"זה כן !!!" יבבתי
"זה לא באשמתך ,זה הגורל ,הגורל שלי ."הוא אמר והרים את ראשי מכתפו .
"אז .. למה אני לא מתתי ?! למה דוקא אתה ?! למה זה מגיע למאיה שגדלה כל החיים שלה בלי אבא ?!!!"
"כי זה הגורל שלי" הוא אמר בקול מרגיע
"אז…הוא טעה" אמרתי וייבבתי מניחה לדמעות לזרום ולזרום
"מורוש אני לא יכול לראות אותך ככה ,איך הגעת לכאלה מסקנות ?"
"זאת האמת " אמרתי
"אל תבכי,אני רוצה לראות אותך שמחה ,תשמחי ,תסתכלי על הטוב ,אם אני הייתי חי ,מי היה דואג למאיה כמו שאת
דואגת לה ? מי היה עוזר ליוגב ?לאמא? "
יבבתי בשקט
"אני אוהב אותך מור ,ואני לא רוצה שתחשבי כאלה דברים" הוא אמר והסתכל עליי
העיניים שלו ,העיניים הירוקות שלו ,כל כך הזכירו לי את העיניים הכחולות של תומר
תומר !!! אווי תומר !
"אבא..אני לא יודעת מה לעשות" אמרתי אחרי שנרגעתי
"בקשר למה ?" הוא שאל
"אני רוצה להישאר פה,אבל אני גם רוצה לחזור למטה." אמרתי
"זאת החלטה שלך" הוא אמר "אסור לי להתערב" הוא הסתכל עליי במבט עצוב
"אבא ,אתה יודע ? אתה כל כך חשוב לי ,אני לא יכולה יותר אני לא יכולה !"
הוא רק הסתכל עליי בעיניו הירוקות והגדולות
"את חזקה מור ,את חזקה ,את הילדה שלי"
"אני לא חזקה ,"למה הוא לא יכול לעזור לי ??
"את כן . " הוא אמר מעודד "אין לך סיבה שלא . "
השענתי את ראשי ,על אבא ,תחושה של ביטחון וגעגוע הציפה אותי בבת אחת
אני לא יודעת מה לעשות!
אני כל כך רוצה לראות את תומר עכשיו,אבל אבא שלי…לא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן ,לא הרגשתי אותו כל כך הרבה זמן
אני כל כך התגעגעתי אליו.
"אבא" אמרתי לאחר שתיקה ארוכה
"כן ילדה שלי ?"
"הגעתי להחלטה … אני נשארת כאן איתך ." אמרתי ונחנקתי מדמעות
__
"לא לא לא !!" צעק הרופא "אנחנו מאבדים אותה" !!!!!
צפצוף ארוך נשמע מן מכונת ההנשמה.