"תן לי עוד סיבה לנשום" – פרק שלוש עשרה

פרק 13 – למה לא?

נופפתי לליאור שהתקדם לכיוון הטרמינל, עיניי נוצצות מדמעות. היה לי קשה להפרד ממנו, בהתחשב בכך שרק מלפני שבועיים הוא חזר לארץ.
הוא נופף לי בחזרה ושלח לי נשיקה באוויר, מחקה פאקצה מרוגשת עד דמעות. צחקקתי ושלחתי לו גם אני נשיקה.
"אלוהים, אתם אסון…" מלמל רועי שעמד לצידי,
"גם אני מתחיל לראות את זה…" מלמל איתי, שעמד מצידי השני. אני רק נהמתי בשקט. שניהם היו חייבים לבוא?
"אגב, אופיר באה היום. למה את לא בקשר איתה? היא חופרת לי על כמה שהתרחקת ממנה בזמן האחרון." איתי נשא אלי עיניים שואלות, משכתי בכתפיי. הייתי דיי עסוקה בזמן האחרון, לא הלכתי לבית הספר, רק לבגרויות. רוב הזמן למדתי בבית, או שסתם הסתובבתי בקניון.
"לא התרחקתי. אני פשוט לומדת המון," אמרתי בשקט, מסתובבת ומתחילה ללכת לכיוון הרכב של איתי.
"אז היא באה היום." הוא חזר על דבריו, שמעתי את צעדיו ואת צעדיי רועי מאחורי, ליבי נצבט מעט,
"תהנו."
***
דלת הכניסה נפתחה, אופיר הגיעה. מחדרי שמעתי אותה ואת איתי ממלמלים משפטי קיטשיות מפורסמים.
ליבי נצבט במעט, אלוהים, מה קורה לי? מגע שפתיים קצר, ושניהם נכנסו לחדר של ליאור.
קמתי ממיטתי והלכתי לסלון, מסתובבת בבית בחוסר מעש. אכלתי את עצמי. למה אני מקנאה? אני זאתי ששדכה בניהם!
חה, אני לא מקנאה! אני שמחה בשבילם. הסתובבתי בבית, ולפתע עיניי ננעצו בדלת חדרו של רועי. חייכתי חיוך קטן ולשם שינוי חשבתי,
למה לא?
דפקתי על דלת חדרו, מודעת לכך שאני לובשת פיג'מה קצרצרה.
הדלת נפתחה, רועי היה לבוש רק בבוקסר ואני שרקתי בשקט, מתפעלת.
"אני בעניין." אמרתי לפתע, הוא הרים גבה,
"בעניין של מה?" הוא שאל, מסוקרן.
צחקקתי, מודעת לכך שהוא בוחן את גופי.
"לזיונים קבועים." הרמתי גם אני גבה, מאתגרת אותו. בסך הכל זה התאים לי. אני בעניין אם הוא בעניין.
הוא חייך והנהן, ואני שוב כמעט והפלתי לרגלי מהיופי שלו. הוא מדהים.
"נתחיל עכשיו?" שאל, ואני רק נכנסתי לחדרו, משכתי אותו לנשיקה ארוכה וסגרתי את הדלת.
***
"אלוהים!" זעקתי, ראשי נשמט על חזהו של רועי, התנשפויות בוקעות מפי. זה היה באמת טוב. הוא בהחלט לא רע במיטה.
"זה היה טוב," הוא הפליק לישבני, ואני חייכתי חיוך מרוצה וקמתי במהירות ממנו.
הוא לא הגיב כשחמקתי החוצה, כשאני לבושה שוב בפיג'מה שלי. זה היה טוב לדעת שזה סקס רק לסיפוק צרכים. לא שלא עשיתי את זה כבר בעבר.
הלכתי לכיוון המטבח, שיערי הפרוע מהודק לראשי בעזרת קוקו מתוח.
מזגתי לעצמי כוס מים והתיישבתי על הספה, לוגמת באיטיות. הצצתי בממיר וראיתי שהשעה כבר שלוש בלילה. הנחתי שאופיר נשארה לישון כאן. ידעתי שזו לא הפעם הראשונה שהיא ישנה אצל איתי.
צעדים נשמעו במסדרון, לכיוון הסלון, קיפלתי את רגליי לחזי, והנחתי את הכוס הריקה על השולחן.
איתי התיישב על הספה שמול הספה עליה ישבתי והביט בי ברצינות, הוא היה נראה זועם.
"אופיר ישנה?" שאלתי בקלילות. הוא רב עם אופיר שככה הוא עצבני?
הוא הנהן בנוקשות, שומר על ארשת פנים קשוחה. אלוהים, בקצב הזה כבר בגיל שלושים יהיו לו קמטים.
"מה יש?" שאלתי לבסוף, עצבנית במעט.
"למה שכבת איתו?" הוא התפרץ, ידו מתאגרפת בזעם.
אה.
בגלל זה הוא כועס.
"זה לא פאקינג עניינך." התעצבנתי גם אני. זה באמת לא עניינו.
"תגידי את זה לאופיר, ששמעה את כל הרעש שעשיתם, לעזאזל," הוא מלמל, מעביר את ידו בשיערו. אה, אז הוא כועס כי זה הפריע לאופיר. עכשיו התעצבנתי.
"אתה ואופיר מוזמנים ללכת או לבית שלך או לשלה, להזכירך, זה הבית שלי!" לחשתי בזעם, אגרופו של איתי הוטח בשולחן העץ.
"לעזאזל!" הוא צעק, אני הזעפתי את פניי,
"שקט! דיי לעשות דרמות! אני ילדה גדולה, אני אזדיין עם מי שבא לי מתי שבא לי ואיך שבא לי, מובן? אז פעם הבאה תגיד לאופיר שתביא אטמי אוזניים!" הטחתי את כל מה שישב לי על הלב, קמתי, והלכתי לחדרי. סגרתי את הדלת והתיישבתי צמוד אליה. קברתי את ראשי בין ידיי, נותנת לדמעות לזלוג.
מה אתה עושה לי, איתי?
***
פרק דיי משמעותי בסיפור, אבל יהיו יותר. סליחה שהוא קצר, רשמתי אותו מהטלפון ולא מהמחשב, כמו בדרך כלל.
מקווה שאהבתם את הפרק, אשמח לתגובות.
אוהבת 3>