“תן לי עוד סיבה לנשום” – פרק שביעי

פרק 7 – רועי

הרגשתי את הקרקע נשמטת תחתיי. אלוהים, במה הסתבכתי? לצד הסקסי מהמועדון ישב איתי, ולצידו אופיר, הם החזיקו ידיים ודיברו בשקט, בבועה משלהם.
הסקסי מהמועדון לא הבחין בי כלל, למען האמת אף אחד לא באמת שם לב שעמדתי שם.
שני נערים נוספים, בן ובת, אני מניחה שסול ואוראל, ישבו זה לצד זו וניהלו וויכוח לוהט, בזמן שהגבר המבוגר אשר ישב בראש השולחן קרא עיתון.
"תום! את נראת כל כך מקסים!" יצאה רוזה מהמטבח, ואני חייכתי ברוגע, בזמן שכל המבטים הופנו אלי. תודה, רוזה.
הראשון שהבחנתי בהבעת פניו היה הסקסי מהמועדון, זאת אומרת, רועי.
על פניו נמתח חיוך רחב וילדותי במעט, הוא קם מהכיסא אשר עליו התרווח שניות לפני, והתקדם לכיווני,
"תום…" הוא מלמל את שמי, וגליי חום עברו בגופי. אלוהים, מה הוא עושה לי?
"רועי." אמרתי בקור, למרות שגופי רתח.
"אתם מכירים?" איתי שאל בבלבול, בזמן שאופיר שלחה אלי עיניים גדולות ותוהות. בלעתי את רוקי, בזמן שרועי לקח את ידי וקירב לשפתיו, נושק למפרקיי אצבעותיי ברכות שהעבירה בי זרמים וגרמה לעקצוץ בין רגליי. התענגתי על מגע שפתיו שפגש בעורי הלהוט, אך משכתי את ידי ממנו במהירות.
"הכרנו במועדון…" מלמלתי והתיישבתי במקום הפנוי היחיד שהיה בשולחן- כמה מפתיע, לצד רועי.
"היי תום, שמענו עלייך הרבה. אני יוסי, בעלה של רוזה." אמר הגבר המבוגר אשר ישב בראש השולחן. הוא היה קירח, עיניו כחולות וגדולות, ופניו נאות למדי. חייכתי בנימוס ותחבתי קצוות שיער שהייתה על פניי למאחורי אוזני,
"גם אני שמעתי עליכם הרבה, תודה שאירחתם אותי לסוף השבוע, תודה רבה." אמרתי, מרגישה את לחיי מאדימות במעט. לא היו מספיק מילים אשר היו יכולות להמחיש כמה אני מודה לרוזה המדהימה ולמשפחתה.
הרגשתי את מבטו של רועי נעוץ בי, והובכתי עוד יותר. לא יודעת מה עבר עליי באותה השניה, אך הסטתי את מבטי אליו והבטתי בעיניו למשך דקה ארוכה. עיניו נצצו בשובבות, וחיוך מלבב שיחק על שפתיו האדמדמות והבשרניות. לא החזרתי לו חיוך, ובניגוד למבטו המקסים והשובה לבבות, מבטי היה יהיר ומזהיר. שנאתי בחורים כמוהו, שחושבים שהם מלכי העולם, מה שהם ממש לא. נכון, הוא חתיך, וסקסי ברמות מטורפות, אבל זהו. נשבעת שהוא רק בן אדם. עם לב, וריאות, וחלקים פנימיים… כן, בכל מקרה, בן אדם.
לבסוף הסטתי את מבטי אל הצלחת הריקה, לוכדת את שפתי התחתונה בין שיניי ומחפשת דרך להמלט מהמצב המביך-יותר-מדי הזה. לא תיארתי לעצמי שאני אפגוש אותו שוב.
אבל פגשתי.
***
לאחר ארוחת הערב המביכה, בה לא הרבתי לדבר, מיהרתי לחדר האורחים אשר הוקצה לי וסגרתי אחרי את הדלת. הם יצאו למועדון, ואני אשאר לי בחדר ואחשוב. אשן. אשתעמם. אלוהים, למה לא הבאתי את המחשב הנייד שלי?
דפיקה נשמעה על הדלת, ואני התפללתי שזה לא רועי,
"כן?" שאלתי בקול גבוה, והדלת נפתחה, איתי עמד במפתנה.
"אנחנו יוצאים למועדון, רוצה לבוא?" שאל ביובש, ואני תהיתי מה קרה לאיתי החם והנחמד שהכרתי שעות אחדות קודם.
הרהרתי לעצמי כמה שניות, ואז הנהנתי וחייכתי חיוך קטן, איתי לא החזיר לי חיוך,
"מה נסגר בינך לבין רועי?" הוא נכנס לחדר וסגר את הדלת. עכשיו אף אחד לא ישמע את השיחה הקטנה שלנו.
"זה… כלום. אלוהים, רק רקדנו במועדון בזמן שאתה ואופיר הכרתם." אמרתי בכנות, איתי הניד בראשו,
"מה בדיוק קרה?" תבע לדעת, החמצתי את פניי,
"מה זה משנה, איתי?" שאלתי בכעס. לא היה לי כוח לחקירות, לא עכשיו.
"אני צריך לדעת." אמר בעקשנות, ואני נאנחתי וסיפרתי לו על מה שקרה, על מה שרועי אמר ובצורה שבה הוא דיבר אליי, ושאני התעצבנתי. השמטתי את החלקים בהם רציתי אותו מזיע, מעליי.
"אלוהים…" מלמל איתי וקבר את ראשו בין ידיו. לא הבנתי מה הלחץ, אז מה אם הוא חבר שלו, ואני ידידה שלו? שנינו ילדים גדולים, אנחנו לא נעשה משהו מזיק.
בנתיים.
"אל תדאג, מבטיחה שלא נרצח אחד את השני." גיחכתי וקמתי מהמיטה, נעלתי את נעליי העקב שלי בחזרה ואספתי את שיערי לקוקו גבוה.
"אני מוכנה, הולכים?" שאלתי וחייכתי חיוך רחב.
איתי בחן את מה שלבשתי, ואז הניד בראשו,
"יהיה לך קר." קבע, ואני חייכתי,
"אז אני אקח את המעיל שלך." אמרתי ויצאתי מהחדר, משאירה אותו חסר מילים.
אופיר ורועי ישבו על הספה, ורוזה ויוסי לא נראו באופק. התקדמתי לכיוונם של רועי ואופיר, מחייכת חיוך קטן, ואיתי נעמד מאחורי,
"נהג תורן לחזרה?" שאל איתי, הנחתי שהוא האחראי שבחבורה שלו ושל רועי, ככה שהוא באמת מתאים לאופיר. גם היא אחראית.
"אני אנהג בחזור." אמרתי, רועי גחך,
"אני לא נותן לך לנהוג ברכב שלי." אמר בהחלטיות, הרמתי גבה. אז נוסעים ברכב שלו, הא? בכוונה אני אכנס באיזה רכב, נשבעת, רק שישתוק כבר.
"אז אתה תנהג בחזור." אמרתי בפשטות, רועי גלגל את עיניו,
"בקושי שעה את פה וכבר את משתלטת על העניינים?" הרים את קולו, לחיי התהלטו מכעס,
"מה אתה רוצה, תגיד לי? יודע מה, תשתה ותנהג, אתה תראה איזה יופי אנחנו נחזור הביתה." אמרתי בכעס, ידו של איתי הונחה על כתפי במטרה להרגיע אותי, וידה של אופיר הונחה על כתפי השניה.
"זה בטוח יהיה יותר טוב משאת תנהגי פיכחת." אמר בחיוך משועשע, נהמתי בזעם.
אלוהים, הוא מרגיז!
***
הגענו למועדון, הוחלט לבסוף שאני אנהג בחזור.
תודה איתי, תודה אופיר, ותמות, רועי.
ברגע שכף רגלו של רועי דרכה במועדון, שעטו עליו שתי בלונדיניות גבוהות ושזופות, בעלות חזה שופע במיוחד, שלבושות בשמלות קצרצרות שלא משאירות הרבה מקום לדמיון.
המחשבה הראשונה שעלתה במוחי היא,
"גם אני כזאת?"
הנחתי שכן, ותיעבתי את עצמי באותו הרגע.
רועי נעלם עם שתי הבלונדיניות, הם הלכו לכיוון הרחבה, וכך גם איתי ואופיר, שלחצה את ידי בעידוד, לפני שברחה איתו לכיוון רחבת הריקודים. נשארתי לבד. אבל כשחושבים על זה שוב, זה לא משהו שחדש לי. הלכתי לכיוון הבר, והתיישבתי על אחד הכיסאות הגבוהים.
סימנתי לברמן לבוא, והזמנתי בירה. הוא לא ביקש תעודת זהות.
הוצאתי סיגריה מהחפיסה שהייתה בתיקי והדלקתי אותה בעזרת המצית, הצמדתי אותה לשפתיי ושאפתי ממנה ארוכות. נשפתי את העשן, אשר הסתלסל ונעלם אט-אט.
"לעשן בגיל צעיר כל כך? לא מומלץ," רועי התיישב לצידי וחייך חיוך רחב,
"אפשר אחת?" שאל, הנהנתי באיטיות ושמתי את הקופסה על הבר, הוא לקח אחת והדליק את הסיגריה בעזרת המצית.
"אני מופתע ממך, לא חשבתי שאת אחת מהמעשנות." אמר ונשף עשן, חייכתי חיוך מריר,
"אתה לא מכיר אותי." אמרתי בקור, נושפת עשן גם אני,
"אני אשמח להכיר." קרץ לי, גלגלתי את עיניי. לא משנה כמה סקסי, חתיך, מדהים או לא יודעת מה הוא, אני בחיים לא אשכב איתו. זה יתן לו טפיחה לאגו, עוד אחת לאוסף וכאלה, ואני לא מוכנה לזה.
"דווקא נראה לי שהפרחה שם שנועצת בך מבטים שמחה להכיר," אמרתי והנדתי את ראשי לכיוונה, חיוך נפרש על פניו,
"לא רע, לא רע." תמצת, קם, והלך לכיוון הפרחה שחשפה את השדיים שלה יותר מדי, אפילו אני לא מראה אותם ככה.
הם דיברו כמה דקות, ואז נעלמו.
בטח הלכו להזדיין בשירותים.
למה אני לא מופתעת?
***
היי כולם! איך הפרק? שוב, סליחה על הגסויות, אבל זה הסיפור, אני לא הולכת לשנות את זה.
מה אתם חושבים על רועי? ועל איתי?
אני אשמח מאוד אם תגיבו ותדרגו,
אוהבת,
רוני 3>