"תן לי עוד סיבה לנשום" – פרק עשרים ושבע – 14+

פרק 27 –

"בייבי, תתעוררי." שמעתי את קולו הצרוד של אליאב. קברתי את ראשי בכרית ועצמתי את עיניי בחוזקה, מסרבת להתעורר.
"כבר ערב, קומי. אני רוצה שנלך לאכול בחוץ, אני, את ואורי." הוא נשק לשיערי ברכות. שמעתי את צעדיו מתרחקים ונעלמים. נהמתי בשקט והתיישבתי במיטה, משפשפת את עיניי.
הייתי עדיין עייפה. לקחתי את הטלפון שלי מהשידה. שש שיחות שלא נענו. שתיים מליאור, ארבע מרועי. אלוהים, מה הוא רוצה?
חייגתי לרועי, מחכה שיענה.
"הלו?" הוא ענה, קולו ערני.
"רצית משהו?" שאלתי בישנוניות, מפהקת.
"מתי את חוזרת הביתה? חשבתי שנצא קצת, נדבר." הוא אמר, קולו רך. לכדתי את שפתי התחתונה בין שיניי. מה אני אמורה לעשות? לחזור הביתה או להישאר עם אליאב?
דלתות המעלית נפתחו, אליאב נכנס לחדר, מניח על מיטתי שקית קטנה ולוחש באוזני,
"תלבשי את זה. אנחנו נצא, ושנחזור תשארי לישון פה, בסדר?"
הוא נכנס בחזרה למעלית.
"תום?" רועי שאל, כנראה לא עניתי לו זמן רב.
"אני… אני לא יכולה היום, רועי. מצטערת." אמרתי בשקט וניתקתי את השיחה. אולי טעיתי? אולי אני צריכה ללכת לדבר עם רועי?
לקחתי את השקית הקטנה והכנסתי את ידי לתוכה, מרגישה בד משי נעים.
הוצאתי את תכולת השקית, מביטה בשימלת משי שחורה ויפה. השימלה הייתה ארוכה, שימלת מקסי מדהימה.
קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון המראה שהייתה בחדר. עמדתי מולה, מצמידה את השמלה לגופי. השמלה הגיעה עד כפות רגליי, אז הנחתי שאני צריכה לנעול את נעליי העקב השחורות והאלגנטיות שלי. אלוהים, איזה מזל שבאתי איתן לפה.
הבטתי בשיערי הפרוע, אשר היה מפוזר על כתפיי.
הלכתי לכיוון החדר אמבטיה הצמוד, סוגרת את הדלת. מילאתי את האמבטיה ופשטתי את בגדיי. השתקעתי באמבטיה, נותנת למים החמים להרגיע אותי ולקחת את מחשבותיי. עצמתי את עיניי ונשמתי באיטיות. אליאב מיוחד. הוא גורם לי להרגיש מיוחדת, הוא גורם לי להרגיש שאני שווה משהו. החיוך שלו… יש לו את החיוך הכי יפה בעולם.
אבל… רועי…
יש לו השפעה כל כך חזקה עליי.
"תום, את חושבת ש-" אליאב התפרץ לאמבטיה, ואני הרגשתי את לחיי מאדימות.
"אליאב! תצא מכאן!" התיישבתי באמבטיה, מניחה את ידיי על שדיי ומצמידה את רגליי. חיוך משועשע עלה על שפתיו של אליאב, בעוד עיניו נעוצות ברגליי הצמודות.
"יש סיכוי את פותחת אותן לשניה?"
"אליאב!"
"נו רק לשניה!"
"צא מפה!" צרחתי בכל כוחי והזזתי את ידי מחזי, בעוד ידי השניה עדיין מסתירה אותו. תפסתי את החפץ הכי קרוב אלי – בקבוקון סבון רחצה, וזרקתי על אליאב.
"יוצא! אלוהים… משוגעת…" אליאב ברח במהירות מהמקלחת וסגר אחריו את הדלת.
הוא עוד ישמע ממני.
***
עמדתי מול המראה בחדרו של אליאב.
הייתי לבושה בשמלת המקסי השחורה והאלגנטית, נועלת את נעליי העקב השחורות שלי. שיערי היה אסוף לקוקו גבוה ומתוח, כמה קצוות שיער מסולסלות נפלו על פניי, אשר היו מאופרות בקושי. את עפעפיי עיטרו שני קווי איילנר דקים, שפתיי היו מרוחות באודם אדום קלאסי, ומתחת לעיניי שני קווי עיפרון שחור.
שרשרת לב עדינה העשויה מזהב הייתה תלויה על צווארי, והוסיפה למראה האלגנטי והעדין שיצרתי לעצמי. ליאור קנה לי את השרשרת הזאת מלפני כמה ימים, עד עכשיו היא לא ירדה ממני. לא התכוונתי גם להוריד אותה ממני, רציתי שהיא תזכיר לי את ליאור בכל רגע נתון.
הזמנתי את המעלית, נכנסתי לתוכה כשהגיעה. לחצתי על קומת הסלון, וכעבור כמה שניות הדלתות נפתחו בשנית. לאן אליאב לוקח אותי ואת אורי? אני לבושה יותר מדי יפה.
נכנסתי לסלון, מביטה באליאב ואורי אשר ישבו בספה ועדיין לא הבחינו בי.
כובע הגרב של אורי חזר לראשי. בלעתי את רוקי.
"היי," לחשתי, גורמת להם לקום מהספה במהירות ולהביט בי. שניהם הביטו בי בפה פעור, בעוד אני הרגשתי את לחיי מתחממות ומקבלות צבע.
"מה?" שאלתי בשקט, נבוכה.
אליאב היה לבוש באלגנטיות, חליפה שחורה ועניבה לבנה.
"היא תהיה יותר יפה מהכלה!" אורי קיפץ. כלה?
"מה? כלה?" שאלתי במהירות, מביטה באליאב במבט מאשים. הוא ניער את ראשו ונאנח,
"אנחנו הולכים לחתונה של חברה טובה שלי, מאיה. לא סיפרתי לך כי ידעתי שתתנגדי. את נראת נהדר, אגב." הוא אמר בנשימה. נתתי למחמאה לגרום ללחיי להתחמם בשנית.
"טוב. אבל אני כועסת שלא סיפרת לי." לחשתי בשקט. הבטתי בפניו המשועשעות, הוא כל כך יפה. הוא כל כך סקסי. נשכתי את שפתי התחתונה והסטתי את מבטי מאליאב, מביטה באורי. גם הוא היה לבוש בחליפה שחורה ועניבה לבנה, שכפול קטן של אליאב. צחקקתי בשקט וכרעתי ברך ליד אורי.
"אתה כל כך יפה, אתה תרקוד איתי בסלואו?" הרמתי גבה, מחייכת חיוך רחב. אורי הנהן במהירות וכרך את ידיו סביבי, מחבק אותי בחוזקה.
צחקתי וחיבקתי אותו בחזרה, מרגישה את מבטו של אליאב נעוץ בנו.
"חשבתי שהסלואו שמור לי." שמעתי את קולו של אליאב מעליי. צחקתי והתנתקתי מהחיבוק שלי ושל אורי, מתיישרת ונעמדת מול אליאב,
"אורי הוא האח המועדף עליי." אמרתי בהתגרות ונעצתי אצבע בחזהו.
"אני עדיין מצפה לראות את מה שיש לך בין הרגליים." הוא לחש באוזני ונשק לה ברכות. צמרמורת עברה בי.
"דפוק אחד." לחשתי בשקט ונכנסתי בין זרועותיו. הוא חיבק אותי אליו וליטף את גבי ברכות,
"את מדהימה. אני רציני, תום." הוא לחש בשקט.
"אהמ, אהמ," אורי כחכך בגרונו. הסמקתי והתרחקתי מאליאב במהירות.
"נלך?"
***
הגענו לאולם האירועים, בו תתקיים החתונה.
"אני בכלל לא מוזמנת, אליאב." לחשתי באוזנו. ידו הייתה כרוכה סביב מותני, אורי היה מצידו השני.
"למה את חושבת שאת לא מוזמנת?" הוא שאל. התקדמנו לכיוון השולחן בו אנחנו יושבים.
"כי המארחת לא אמרה את שמי, וצריכים להוסיף לי כיסא בשולחן!" אמרתי בלחץ.
ידו של אליאב לחצה על מותני ברוגע,
"הכל בסדר, מאיה הזמינה אותך. היא שמעה עלייך." הוא אמר בקלילות, בזמן שליבי ניתר. הוא מספר עליי?
"אה… אוקיי." ניסיתי להיות קלילה ולא לקחת את הדברים שהוא אמר ברצינות, למרות שהרגשתי את הפרפרים מתעופפים בבטני.
כשהגענו לשולחן בו אנחנו אמורים לשבת, ראיתי שכבר סידרו לי כיסא. חייכתי בהקלה והתיישבתי על הכיסא הנוח, אליאב התיישב לצידי ואורי התיישב לצידו.
"אליאבוש!" נשמעה צרחה נשית, והכלה התקדמה לכיווננו, לצידה גבר נאה, סביר להניח שהחתן.
"מאיה!" אליאב צחק וקם ממקומו, מחבק את האישה הקטנה. שיערה היה שחור וקצר, שיקי בהחלט. עיניה חומות, ושאר פניה עדינות מאוד. השמלת כלה שלה הייתה יפייפיה.
"החמצתם את החופה." היא עשתה פרצוף חמוץ, אליאב הניד בראשו ומלמל,
"אני מצטער. אבל אנחנו הספקנו להגיע בסוף." הוא אילץ חיוך. מאיה הנהנה והעבירה את מבטה אלי. חייכתי חיוך קטן וצעדתי צעד קדימה,
"היי, אני תום." הצגתי את עצמי.
"תום!" מאיה אמרה בהתרגשות וחיבקה אותי. צחקתי וחיבקתי אותה בחזרה,
"המון, המון מזל-טוב!" אמרתי בשמחה.
"תודה! שמעתי עלייך המון!" היא צחקה והתנתקנו מהחיבוק. לחיי הסמיקו.
"זה בעלי, אוריאל." היא חייכה והציגה סוף-סוף את בעלה. אוריאל צחק וכרך את ידו סביב אגנה הצר של מאיה.
"סוף סוף אישתי נזכרה בי. היי תום. מה קורה אליאב?" אוריאל חייך אלינו.
אורי עדיין ישב בכיסא ואכל מהאוכל אשר היה בשולחן.
"אני אלך לאורי." חייכתי חיוך מתנצל והלכתי לכיוון השולחן. התיישבתי בכיסא בו ישב אליאב לפני, לצד אורי.
"אורי." קראתי לו בשקט. הוא שיחק עם האוכל שהיה לו בצלחת.
"היי." הוא לחש והרים את מבטו אלי. ראיתי דמעות נקוות בעיניו.
"אוריקוש, מה קרה?" שאלתי וחיבקתי אותו אלי. היה לי כואב לראות אותו בוכה. זה כמו לראות מלאך בוכה.
"אני רוצה ללכת הביתה, לא כיף לי פה. אנשים מסתכלים עליי כאילו אני מוזר." הוא לחש. כן, למרות הכובע גרב ראו שאורי חלש וחולה. הוא היה רק עור ועצמות, חיוור.
הדמעות הציפו גם את עיניי. זה כל כך לא מגיע לו. הוא ילד כל כך מקסים, כל כך טוב. למה דווקא הוא?
"אוקי. אני אלך לדבר עם אליאב, בסדר אהוב שלי?" לחשתי לאוזנו, דמעה זולגת על הלחי שלי.
אין צדק בעולם הזה.
"אוקיי." הוא לחש. קמתי מכיסא, הולכת לכיוון אליאב שעדיין דיבר עם מאיה ואוריאל.
"אליאב…?" שאלתי בשקט. לא היה לי נוח להפריע לשיחה שלהם.
"כן?" אליאב הביט בי, לא מבין מה קרה.
"אנחנו יכולים לדבר, רק לשניה?" חייכתי חיוך מתנצל אל מאיה ואוריאל.
"בטח." הוא אמר במהירות, ומאיה ואוריאל הלכו.
"אורי רוצה ללכת הביתה, הוא לא מרגיש בנוח כאן. אני יודעת שחשוב לך להיות כאן, אז אני מציעה שאני אחזור עם אורי לבית שלך, אני אכין אותו לשינה, נראה קצת טלוויזיה והוא ילך לישון." אמרתי בנשימה אחת.
מבטו של אליאב התרכך בשניה אחת.
"בייבי, אני אבוא איתכם." הוא חייך והביט בי ברכות. לחיי הסמיקו, עיניי מביטות בשלו. הוא כרך את ידיו סביב מותני, ואני כרכתי את ידיי סביב צווארו.
"את מדהימה." הוא לחש בשקט, לחיי האדימו. הנדתי בראשי במהירות,
"אני סתם אחת." אמרתי בשקט.
"שקט…" הוא מלמל וקירב את ראשו אל ראשי. מצחנו צמודים, עיניו מביטות בעיניי. הוא נשק לשפתיי ברכות, מעביר בכל גופי רעד וזרם חשמלי. ידיי עלו אל שיערו וקירבו את ראשו אל ראשי, מצמידות אותו אלי יותר. שפתיו רפרפו על שפתיי ברכות. הנשיקה לא הייתה סוערת.
היא הייתה מלאת רכות, מלאת עדינות. מלאת רגשות.
ידיו ליטפו את מותניי, וירדו אט אט אל ישבני.
התנתקתי מהנשיקה, צוחקת,
"הרסת הכל!" התלוננתי, מביטה בעיניו המשועשעות
"נחזור להפלקות?" הוא צחק והפליק לישבני, צחקוק נפלט מפי, בזמן שידו תפסה בישבני וסחטה אותו. מול כולם. עיניי נפערו בהלם.
"אפשר ללכת כבר?" קולו של אורי נשמע לצידנו. התרחקתי במהירות מאליאב, שעדיין אחז בישבני. סטרתי לידו, מאחורי גבי.
"כן! בואו נלך!" מיהרתי להגיד, בזמן שאליאב משחרר את ישבני ופולט "איה" קטן.
***
אני, אליאב ואורי ישבנו על הספה בסלון וצפינו בסרט "מולאן" אשר הוקרן על מסך הטלוויזיה הענקי.
"זה סרט כל כך יפה!" קראתי, תוחבת את ידי לתוך קערת הפופקורן, ידי פוגשת בידו של אליאב. אצבעותינו נגעו לכמה שניות, עיניי הביטו בעיניו.
הוצאתי את ידי במהירות מהקערה, סמוקה.
"אני עייף…" מלמל אורי, משפשף את עיניו בישנוניות.
"את יכולה לכסות אותי?" הוא חייך אלי חיוך תמים. חייכתי בשובבות, מושיטה לו יד,
"אני אשמח לכסות אותך." קרצתי לו, והתחלנו להתקדם לכיוון המעלית. היא נפתחה,
ונכנסנו לתוכה. אליאב נשאר בסלון.
השכבתי את אורי לישון, נשקתי למצחו ועליתי לחדרו של אליאב.
*חובה לקרוא!*
אוקיי, אז ככה, לפני שתתחילו לקרוא את החלק הזה, אני חייבת להודיע שמצאתי את שיר הנושא המושלם לספר! אני ממש מבקשת שתתייחסו לשיר ותשמעו אותו…
הנה קישור לשיר עם תרגום, תגיבו לי מה אתן חושבות עליו –
(הוא גם ממש מתאים לסיטואציה)

החדר היה ריק, אז פשטתי את השמלה וחיפשתי אחר בגדיי בחדר הענקי.
לפתע דלתות המעלית נפתחו, אליאב עמד בפתחן, ואני הרגשתי את לחיי מסמיקות. עמדתי מולו, לבושה רק בחזיה ותחתונים.
הוא בחן את גופי, בולע את רוקו.
"תום…" הוא לחש והתחיל להתקדם לכיווני. להט היה בעיניו. צעדתי אחורה, ככל שהוא התקדם לכיווני. לבסוף, נצמדתי לקיר. אליאב נצמד אלי והניח את ידיו מצידי גופי, כפות ידיו צמודות לקיר.
"את האישה הכי מושכת שראיתי בחיי." הוא לחש, קובר את ראשו בצווארי. רטט עבר בגופי, לחיי הסמיקו והרגשתי פעימה בין רגליי.
הוא פיזר נשיקות רטובות בצד צווארי, אנחת עונג נפלטה מפי. ידי עלתה לשיערו, מצמידה את ראשו לצווארי.
לאחר כמה שניות הוא הזיז את ראשו מצווארי. עכשיו עיניו הביטו בעיניי ושפתינו היו במרחק נגיעה.
הוא הצמיד את שפתיו לשפתיי בשניה, לשונו מלקקת את שפתי התחתונה. נאנחתי לבין שפתיו, מתמסרת לזרועותיו החסונות. הלשונות שלנו ליטפו זו את זו, עיניי עצומות.
ידו עלתה אל כתפיית החזיה שלי, מלטפת במעט את כתפי ומורידה את הכתפיה. כך הוא עשה גם בכתפייה השניה.
ידו נמשכה אל סוגר חזייתי ופתחה אותו. החזיה נפלה על הרצפה, משאירה אותי חשופה. הרגשתי את לחיי מאדימות, אך לא עצרתי את אליאב. רציתי אותו יותר מתמיד.
אליאב הביט בעיניי, שואל ללא מילים אם אני בסדר ואם להמשיך. הנהנתי, לא מסיטה את מבטי מעיניו הירוקות והמדהימות.
הוא הרים אותי, רגליי כרוכות סביב אגנו וידיי סביב צווארו. הוא השכיב אותי על המיטה, הוא מעליי.
ידי עלתה אל עניבתו, מושכת אותו אליי ונושקת לשפתיו ברכות.
כעבור כמה דקות הוא היה לבוש רק בבוקסר, ואני רק בתחתוני תחרה שחורים פשוטים.
אליאב נשק לכל חלק בצווארי, נגע, ליטף, ואני הרגשתי בעננים. כל נגיעה הכי קטנה שלו הרעידה את עולמי. כל נשיקה הכי קטנה שהוא נשק לגופי, גרמה לגופי לצרוב כששפתיו התנתקו מעורי הלוהט.
זה היה לילה שבחיים לא אשכח.