"תן לי עוד סיבה לנשום" – פרק חמש עשרה

פרק 15 – רחוק ממך

הנדתי בראשי במהירות, מוחה את דמעותיי עם גב ידי.
"אתה צריך להיות עם אופיר. אני ואתה? זה לא ילך. רוצה לדעת למה? כי אנחנו הפכים. אתה ואופיר מתאימים. אתם מושלמים יחד." אמרתי והשפלתי את מבטי לרצפה. כל דבר שאני כלולה בו לא יכול להיות מושלם. אני דפוקה, רני שרוטה, אני סוחבת את העבר שלי לכל מקום, כל רגע מהחיים שלי. אני לא מצליחה לשכוח את המכות, את המשיכות, את ההתעלוליות. גם הנפשיות וגם הפזיות.
"זה לא יקרה." חזרתי ואמרתי, מכריחה את עצמי לחייך את החיוך הכי רחב ומזוייף שהיה לי באוסף החיוכים הנוראיים והשקריים שלי. חמקתי מבין ידיו והלכתי לכיוון הדלת, פתחתי אותה ולחשתי בקול רועד,
"תצא."
הוא העביר בי מבט בוחן, הוא לא היה נראה פגוע, גם לא כועס, אלא רק מאותגר. הוא חייך אלי חיוך רחב, רוצה להראות לי שאני לא היחידה שיש לה חיוכים מזוייפים ויצא מהחדר. סגרתי את הדלת ונשכבתי על המיטה באפיסת כוחות. אלוהים, תום, תשתלטי על עצמך. את לא יכולה להתחיל לחבב את חבר של אופיר. היא אוהבת אותו. היא מרגישה אליו דברים. הם באמת, באמת רציניים. טוב, לפחות מבחינתה. איתי הראה לי כרגע שהיחסים בינו לבין אופיר הם לגמרי לא רציניים.
　פשטתי את חולצתי, לבשתי את החזיה שלי ולבשתי את החולצה בחזרה. הבטתי במראה שהייתה בחדרי. שיערי השטני היה מבולגן לגמרי, פרוע. מתחת לעיניי התגלו להם עיגולים שחורים שהאפילו על פניי עוד יותר. הייתי נראת נורא, ואין לי כוח אפילו להתאפר. יצאתי מהחדר והלכתי למטבח. הוא היה ריק, ואני חייכתי חיוך קטן. שמחתי שלא נתקלתי באיתי. מזגתי לעצמי כוס שוקו קר ולגמתי באיטיות.
"שוקו, לא ידעתי שאת טיפוס של שוקו." רועי נכנס למטבח, מניח את המפתחות על השיש, לוקח את בקבוק השוקו וכוס פלסטיק ומוזג גם לעצמו. חייכתי חיוך קטן והעברתי את ידי בשיערי, מסדרת אותו,
"גם אני לא ידעתי שאתה טיפוס של שוקו," חיקיתי אותו, חיוכי גדל כשחיוך רחב נפרש על שפתיו.
"אני מצחיק אותך?" שאל, מתקרב אלי, הנדתי בראשי וצחקקתי, מתרחקת ממנו באיטיות. הוא הרים את ידיו, משך את חולצתו, מוריד אותה. שש קוביות משורטטות ויפייפיות היו מול עיניי, ואני נשפתי בשקט. יש לי חולשה לקוביות. התרחקתי באיטיות, נכנסת לסלון.
הוא רק התקרב אלי, לא אומר דבר. גם מכנסיו נעלמו בדרך. הוא השכיב אותי על הספה ונשכב מעליי, שפתיו מרפרפות על שפתיי,
"רועי…" לחשתי את שמו, גופי קפא תחת מגעו, ואז הפשיר מחום גופו. שפתיו ירדו אל צווארי, לא מפספסות שום סנטימטר. ידי עלתה אל ראשו ונתחבה בשיערו, מושכת את ראשו אל שפתיי ונושקת לשפתיו ברעבתנות. רציתי אותו. רציתי שהוא יעזור לי לשכוח מאיתי. ידעתי שהוא יכול. רועי נענה בחיוב וטרף את שפתיי. מפה לשם הבוקסר שלו גם נעלם, וגם כל בגדיי.
בלענו אחד את בשניה. ליטפנו כל סנטימטר בגופו של השני, מצאתי את עצמי רועדת תחת מגעו ולוחשת את שמו.
הדבר היחיד שהוא עשה היה להביט לי בעיניים. הוא לא הסיט את מבטו לשניה.
הוא גרם לכל סנטימטר בגופי להרגיש נגוע, לחוות עונג.
שכבתי עם רועי.
שוב.
***
סירקתי את שיערי בעזרת מברשת השיער שלי, עמדתי מול המראה וזימזמתי לי שיר פופ מוכר. רועי גרם ליום שלי להיות טוב יותר. אספתי את שיערי לקוקו גבוה ויצאתי מהחדר. הייתי לבושה בבגדיי הספורט שלי, הייתי מכונה לריצה ארוכה ומעייפת. כשאני צריכה להרגע, ריצה היא הדבר הטוב ביותר לסידור המחשבות שלי.
איתי ישב על הספה, צופה בטלוויזיה. הוא הביט בי לשניה והסיט את מבטו בחזרה לטלוויזיה.
"נהנת?" הוא שאל, חיוך ציני משחק על שפתיו. גלגלתי את עיניי וחייכתי גם אני בציניות,
"היה מדהים. הוא פשוט מזיין כל כך טוב. אני חושבת שהוא הכי טוב שיהיה לי אי-פעם." אמרתי במרירות והתקדמתי לכיוון היציאה.
"אני שמח שנהנת." הוא החזיר בעוקצנות. פתחתי את הדלת ובאתי לצאת, אך שאלתו עצרה אותי,
"לאן?" איתי שאל, הנדתי בראשי ולחשתי,
"רחוק ממך." יצאתי במהירות מהבית וטרקתי אחרי את הדלת. אלוהים, תום, אלו שטויות את פולטת? התחלתי לרוץ לאורך הכביש, מנסה לסדר את מחשבותיי. קדימה, תום, תחשבי. מה את הולכת לעשות עם איתי ועם רועי? ומה יקרה כשליאור יחזור לארץ? אני לא רוצה לגרום לריב בין שלושתם. לפתע שמתי לב שמישהו רץ לידי, זה היה איתי. עיניי נפערו בהפתעה, בעוד הוא שילב את אצבעות ידיו בשלי,
"אני לעולם לא אתן לך להתרחק ממני."
***
אני פשוט מאוהבת באיתי ורועי. אני בדילמה נוראית. שניהם פשוט מושלמים. אולי נעשה אותם בתור שלישיה, כמו ששי חמי ועוגן? אחלה רעיון. איך הפרק? מקווה שאהבתם 3>