"תן לי עוד סיבה לנשום" – פרק ארבע עשרה

פרק 14 – רוצה אותה

התעלמתי ממנו. התעלמתי מאיתי. כעסתי עליו שהוא דוחף את האף לעיניינים שלא שלו. עם אופיר בקושי דיברתי. חלף לו שבוע והיא באה אל איתי עוד לפחות ארבע פעמים, אלוהים, הדביקות.
שכבתי במיטתי, גם היום לא הלכתי לבית הספר. בהיתי בתקרה וחשבתי. לא על דברים ספציפיים, על דברים שלא באמת צריך לחשוב עליהם.
דפיקה נשמעה על דלת חדרי, ידעתי מי זה. איתי לא עובד עד הערב, רועי עובד עד הערב, אז תעשו אתם את החישוב הקצרצר הזה.
לא עניתי, לא רציתי לדבר איתו. האגרסביות שלו לא מצאה חן בעיניי.
הוא נכנס מבלי לשאול ונעץ בי מבט ארוך ונוקשה.
"מה?" פלטתי. הוא לבש רק טרנינג רופף, כך שבטנו המשורטטת חשופה. נאנחתי בשקט.
"אפשר לדעת למה את מתעלמת ממני כל השבוע? כי דאגתי לך?" הוא נהם, חייכתי חיוך נטול הומור. דאג לי? הוא צעק עליי!
"תפסיק לשחק אותה אח גדול, איתי. זה לא מתאים." אמרתי בזעם והתיישבתי במיטה. לא הייתי עם חזיה, אז הצמדתי במהירות את השמיכה אל חזי, מה שגרם לאיתי לבהות בגופי המכוסה למשך כמה שניות.
"תפסיק." נהמתי והצמדתי עוד יותר את השמיכה לחזי.
"את יפייפיה." אמר בשקט, הרמתי גבה.
"מה יש לך?" שאלתי, מבטו של איתי התרכך בעוד הוא התחיל להתקדם לכיווני. הוא התיישב על המיטה, לא רחוק ממני, מביט בי בעיניים גדולות.
"מה?" צחקקתי במבוכה, לא רגילה לכך שאיתי שותק הרבה זמן.
"תני לי לראות אותך." הוא אמר וידו נתפסה בשמיכה, מורידה אותה ממני באיטיות. לחיי האדימו, נשיפה קטנה נפלטה מפי כששמתי לב שהוא בוחן את גופי. הייתי לבושה בגופיה קצרה ומכנס פיג'מה קצרצר. הוא העביר את ידו על רגלי ברכות, ואני קפאתי למגע ידיו. המגע שלו היה חם, ידיו היו רכות אך מעט מחוספסות, והתענגתי על הדרך שבה הוא ליטף את רגלי ברכות.
"א…איתי…" מלמלתי בשקט, מהופנטת. אהבתי את המגע שלו על עורי. אהבתי את הדרך בה הוא נוגע בי ברכות ובמתינות.
"רציתי לעשות את זה מהפעם הראשונה שראיתי אותך במועדון. את היית כל כך יפה, תום. את כל כך יפה." הוא אמר בשקט, מחליק אל ידו אל ירכיי. נשיפת הפתעה חמקה מפי, הבטתי בפניו, הן היו מרוכזות בגופי. הוא היה יפה עד כאב.
"א…איתי…" נשפתי את שמו, ידי עלתה אל חזהו החשוף, שהיה מוצק ומשורטט, וליטפה אותו ברכות.
ראשו החל להתקרב אל ראשי, הסמקתי בכל פעם שהנשימה שלי התמזגה עם שלו. שפתיו הברישו את שפתיי, עיניי גדלו ואז נעצמו בבת אחת.
אני לא יכולה לעשות את זה לאופיר.
התרחקתי ממנו במהירות, מנידה בראשי, הדמעות כבר מעקצצות בעיניי.
אלוהים, מה עשיתי? דמעה זלגה על הלחי שלי. כמעט התנשקתי עם איתי.
החבר של אופיר. הוא אוהב את אופיר. כרגיל, הגוף שלי לוקח את המקום הקטן שבו יכלו להתאהב. הלב. הלב שלי.
"תום," הוא לחש בשקט. הדמעות המשיכו לזלוג על לחיי. מה יש בו שגורם לי לדמוע? מה יש בו שגורם לי לבכות כל הזמן?
"לא." גב כף ידי ניגבה את דמעותיי, הסטתי את מבטי למצעיי המיטה.
"אופיר. אתה אוהב את אופיר. צא מפה." לחשתי מבעד לדמעות, גופי רועד.
"לא, אני לא אצא." הוא אמר בעקשנות, ידו עולה אל הלחי הימנית שלי ומלטפת אותה ברכות.
"דיי, איתי. אתה אוהב את אופיר. אין לך מה לעשות פה." אמרתי בשקט, מתרחקת ממנו ואוספת את שיערי לקוקו הדוק, נעמדתי, מסדרת את הגופיה שלי, ככה שתראה פחות חושפנית.
"אני לא אוהב את אופיר, לעזאזל." הוא אמר, קם גם הוא. גלגלתי את עיניי. בעזרת קצת שקרים הוא חושב שהוא יכנס לתחתונים שלי?
"אתה יודע שכן, אל תעלה לי את העצבים." נהמתי בזעם.
"אני פאקינג לא אוהב את אופיר! היא בסדר, היא נחמדה וגם חמודה, והיא גם אחלה במיטה, אבל זאת לא אהבה!" הוא צעק בזעם, גבותיי הורמו בהפתעה וליבי נצבט במעט. הם כבר שכבו?
"שכבתם?" שאלתי בשקט, משפילה מבט. לא ידעתי שאופיר כל כך זריזה. היא בכלל הייתה בתולה?
"זה לא העניין, תום. אני והיא זה לא נועד לקרות. אם לא היית משדכת בנינו זה לא היה קורה. מהיום הראשון שראיתי אותך במועדון ידעתי שאת היחידה שאני רוצה להזדיין איתה, לעזאזל." הוא צעק, מתקרב אלי, ומצמיד אותי לקיר. לחיי התחממו, ידי נחה על חזהו.
"א…אתה…" מלמלתי, נושמת בכבדות.
"אני רוצה אותך, את לא מבינה?" הוא שאל בשקט, עיניו התרככו והביטו בעיניי.
"אתה עם אופיר. זה לא משנה מה אתה רוצה. אתה איתה." לחשתי בשקט, משפילה מבט לרצפה.
"אני רוצה להיות איתך."
***
היי. סליחה שלא העלתי פרק המון זמן, אבל היי, העניינים מתחילים להתחמם.
מקווה שאהבתם את הפרק 3>