"תן לי עוד סיבה לנשום" – עונה שניה, פרק שלושים וחמש

פרק 35 – בדיקה שגרתית

"אלוהים, זה היה סרט כל כך משעמם…" פיהקתי וקרסתי על המיטה בעייפות. השעה הייתה שתים עשרה בלילה, והייתי עייפה מאוד.
"כן…" מלמל אליאב ונשכב לצידי. הבטתי בו. עיניו היפות היו נעוצות בתקרה, גופו רפוי וחזהו חשוף. התקרבתי אליו וכרכתי את ידיי סביב ביטנו,
"אני אוהבת אותך." לחשתי בשקט ונשקתי ללחי שלו ברכות.
"בייבי, את צריכה לדעת, שלא משנה מה יקרה, את תמיד תהיי האחת שלי. אני בחיים לא אוהב מישהי כמו שאני אוהב אותך," הבטתי בעיניו, אני חושבת שהן היו לחות.
"אליאב, מה קרה?" אמרתי בדאגה והנחתי את ידי על הלחי שלו. בחיים לא ראיתי את אליאב ככה. הוא היה מבועת, מהורהר.
"אני… אני כל כך אוהב אותך, תום. אני בחיים לא אעזוב אותך." דמעה אחת זלגה על הלחי שלו. ליבי נצבט וידי מיהרה לנגב את הדמעה החמקמקה,
"אהוב שלי… אני אוהבת אותך הכי בעולם, גם אם תרצה לעזוב אני לא אתן לך," חייכתי חיוך מעודד ונשקתי לשפתיו ברכות.
"מבטיחה שבחיים לא תעזבי אותי?" ידו של אליאב נכרכה סביבי ומשכה אותי קרוב אליו,
"שבועת צופה," חייכתי חיוך רחב. שפתיו של אליאב התחככו בשפתיי והאפים שלנו נוגעים-לא נוגעים.
"אלוהים, איך זכיתי באישה כמוך?" אליאב תחב את ראשו בצווארי ושאף אל ראותיו את הריח שלי.
"זה הכסף שלך, איתו אני מתחתנת." צחקתי והרגשתי את כתפיו של אליאב רועדות,
"ידעתי מההתחלה." הוא הוציא את ראשו מצווארי וצחק.
חייכתי חיוך רחב ונשקתי לשפתיו ברכות, נשימותי מאיצות בזמן ששלו מאטות.
ידו עלתה אל צווארי והצמידה אותי אליו. שפתיו רפרפו על שפתיי והתחככו בהן. ליבי פעם במהירות, הפרפרים התעופפו בבטני וזיקוקי דינור התפוצצו בליבי.
אליאב עלה מעליי וידו משכה את כותונת הלילה שלי מעליי, עכשיו הייתי חשופה תחתיו.
הוא הצמיד את שפתיו לשפתיי והדף את תחתוני הבוקסר שלו ממנו.
ברגע בו הוא הסתכל בעיניי ולחש לי
"אני אוהב אותך",
ידעתי שזה הגבר איתו אני רוצה לבלות את שארית חיי.
***
"בייבי, בוקר טוב," שפתיו של אליאב ריפרפו על צווארי וידו שיחקה בשיערי.
"מממ…"
"קומי, בייבי. הצלחתי להקדים לנו את הפגישה עם מנהל חוות אלנבי." לחש באוזני אליאב. התיישבתי במיטה במהירות וכרכתי את זרועותיי סביב אליאב,
"באמת?" לחשתי בשקט, ראשי מונח על כתפהו.
"אני אעשה הכל למענך, בייבי. את האחת שלי, ואני כבר מחכה לעמוד איתך תחת החופה." אליאב נשק לצווארי נשיקה קטנה.
צחקקתי בשקט וקמתי מהמיטה, הולכת לכיוון חדר האמבטיה.
ציצחתי את שיניי ביסודיות וסירקתי את שיערי. לא התאפרתי.
הרגשתי מעולה גם בלי האיפור.
כשיצאתי בחזרה לחדר, אליאב לא נוכח בו. לבשתי בזריזות ג'ינס סקיני שחור וחולצה נופלת בצבע שמנת.
נעלתי את נעלי העקב השחורות והאלגנטיות שלי, שמתאימות לכל סוג לבוש, והזמנתי את המעלית. הנחתי שאליאב מחכה לי למטה.
יצאתי מהמעלית וראיתי את אליאב מתהלך לצד דלת הכניסה, מדבר בטלפון,
"מה זאת אומרת את רוצה לשמור אותו? לעזאזל, גם לי יש חלק בזה." הוא נשמע עצבני.
"אליאב?" שאלתי בשקט. הנחתי שזו שיחת עבודה, אז לא רציתי להפריע לו.
"טוב, אני אדבר איתך." היה שקט לרגע ואז הוא הוסיף,
"אני הולך עם תום לסגור תאריך לחתונה." העברתי מבט על ידי וחייכתי חיוך קטן. הטבעת הייתה מדהימה, עם חיתוך פרינסס מושלם.
"כן, בסדר. מחר בצהריים?" הוא העביר את מבטו אלי, משכתי בכתפיי. לא היה לנו שום דבר לעשות מחר בצהריים. למען האמת, חשבתי על להתחיל לחפש עבודה.
"טוב, ביי." הוא ניתק את השיחה והחזיר את הטלפון לכיס האחורי של הג'ינס שלו,
"עבודה." הוא משך בכתפיו. חייכתי חיוך מבין והנהנתי.
"חשבתי להתחיל לחפש עבודה. אולי ברמנית…" מלמלתי והרהרתי ברעיון. יכול להיות נחמד לעבוד בבר.
רק חבל שאני עדיין לא בת עשרים ואחת.
"חבל שאני לא מרשה לך," אליאב הרים את גבותיו. יצאנו מהבית וכעבור כמה דקות היינו ברכב של אליאב,
"טוב… אז עבודה אחרת." חייכתי והנחתי את ראשי על כתפו של אליאב בזמן שנהג.
***
"אז התאריך העשרים לחמישי, נראה טוב?" שאל אבי, מנהל חוות אלנבי. הנהנתי במהירות וגיששתי אחר ידו של אליאב תחת השולחן. כשמצאתי את ידו, לחצתי עליה ברכות והתרגשות.
התאריך של היום היה העשרים לרביעי, חודש לפני החתונה שלי ושל אליאב.
"זה מצויין." אמר אליאב וחייך חיוך קטן, מחזיר את מבטו אל הטלפון. כל הפגישה אליאב היה עסוק בטלפון שלי. לא אמרתי דבר ולא שיניתי את ההתנהגות שלי כי ידעתי שמדובר בעבודה שלו.
"מעולה, רק תחתמו," הוא הניח מולנו עט ודפים רבים. אליאב חתם בהיסח דעת, בזמן שאני שיחקתי באצבעותיי בחוסר מעש.
"מעולה, נפגש בשבוע הבא, לטעימות של האוכל." אני ואליאב קמנו מהכיסאות ונפרדנו לשלום מהמנהל. כשנכנסנו לרכב, אליאב הניח את הטלפון שלו על ירכי.
"תתקשרי שניה למספר האחרון ברשימת השיחות האחרונות," אמר אליאב בהיסח דעת, מביט בדרך. הנהנתי, והחלקתי את אצבעי על המסך. בדיוק אליאב קיבל הודעה.
השולח – אופיר
תוכן ההודעה – 'נפגש כבר שם'.
בלעתי את רוקי ולחצתי על 'התעלם'.
התקשרתי למספר האחרון, ואליאב דיבר עם גבר מהעבודה שלו לגבי פתיחת סניף חדש בהוד השרון.
הנחתי את ראשי על שמשת החלון ועצמתי את עיניי. מחשבות לא נעימות עברו במוחי.
לאן אליאב ואופיר הולכים? למה הוא לא אמר לי דבר?
"הכל בסדר?" אליאב הניח את ידו על ירכי. לא עניתי.
"בייבי," ידו השתחלה אל עורפי וקירבה אותי אליו. הוא החנה את הרכב בשוליי הכביש והביט בעיניי ברצינות.
"אני סתם עייפה." חייכתי חיוך קטן. אני בוטחת באליאב. הוא בחיים לא יבגוד בי, הוא בחיים לא יפגע בי.
"בואי הנה," הוא משך אותי מהמושב שלי אל ברכיו. ישבתי על ברכיו, מצחקקת בשקט,
"אליאב! זה כביש ראשי!"
"שום כביש ראשי לא יפריד בנינו," שפתיו של אליאב נשקו לצווארי ברעבתנות. מהר מאוד החשש שיראו אותנו הפך לתשוקה ענקית. לכמיהה אל אליאב ורצון עז שהוא יגע בכל חלק בגופי.
"אליאב…" גנחתי את שמו בשקט. למזלנו, חלונות הרכב היו אטומים, כך שלא יכלו לראות מה אנחנו מעוללים.
כעבור שניות אחדות חולצתי נשמטה ממני ונזרקה אל המושבים האחוריים. אליאב השכיב את הכיסא ונשק לכל חלק מצווארי בעדינות אך גם באגרסביות ותשוקה מתפרצת. ידי נקברה בשיערו ואילצה אותו לנשק את צווארי שוב ושוב, אך לא היה נראה שזה מפריע לו. הרוכסן במכנסיו נפתח, תחתוניי נעלמו כלא היו, ותוך שניה בכל חלל הרכב נשמעו אנקותיי והתחנונים שלי אל אליאב.
***
"אלוהים, בייבי." נאנחתי פעם נוספת וראשי קרס על חזהו של אליאב. אליאב ליטף את שיערי ברכות ונשק לראשי.
"את מדהימה. אני אוהב אותך." אמר, מתנשף.
"אני אוהבת אותך." לחשתי גם אני ברכות.
"נחזור הביתה?" גחך אליאב. הנהנתי ונשקתי לשפתיו בפעם האחרונה, לפני שקיפצתי חזרה אל המושב שלי ולבשתי את בגדיי.
***
"אני הולך לפגישה בייבי," אליאב נשק לשפתיי ויצא מהבית. נאנחתי בשקט, ובמקום להכנס לדיכאון ולתת למחשבות לא חיוביות לחלחל למוחי, חשבתי, זאת הזדמנות מצויינת לחפש עבודה.
פתחתי את העיתון והעברתי למודעות דרושים.
מודעה אחת תפסה את עיניי.
'מרפאה פרטית מחפשת בחורה צעירה שתוכל להיות פקידה, ליצירת קשר אנא התקשרי למספר הבא-'
חייגתי את המספר המבוקש, וקבעתי פגישה לבעוד שעה.
התארגנתי, הסתדרתי, ויצאתי לכיוון הרכב שלי.
התנעתי את הרכב וכעבור נסיעה של חצי שעה הגעתי למרפאה.
כעבור כמה דקות אשר חיכיתי בין כותלי המרפאה, קראה לי אישה מבוגרת ושתינו נכנסנו למשרד חמים ונוח.
אחרי ראיון קצר ונחמד, היא הודיעה לי שהתקבלתי. השכר היה טוב דווקא, שבע אלף נטו לחודש.
התחלתי לעבוד מיד, ואורה, מנהלת המרפאה, עשתה לי סיור קצר.
"בחדר הזה בדיוק עושים בדיקת הריון שגרתית," חייכה אורה.
"אני יכולה להסתכל מהחלון?" שאלתי בחשש. אורה הנהנה וצחקה מעט.
צחקתי והבטתי בחלון הקטן, הגבר היה עם גבו אלי, אך יכולתי לזהות את האישה. זאת הייתה אופיר. היא חייכה חיוך רחב, ולא הבחינה בכך שאני מסתכלת עליהם. הגוף של הגבר היה לי מוכר, חסון ויפה. אולי זה איתי?
הכי הגיוני.
הגבר הסתובב, ובלעתי את רוקי כשהבנתי מי זה.
מעדתי אחרונית והסתובבתי לפני שהוא יבחין בי.
אליאב.
***
אני מתה.