"תן לי עוד סיבה לנשום" – פרק עשרים

פרק 20 – סתומה

ידיים ארוכות ושריריות כרוכות סביבי. פקחתי את עיניי באיטיות, נותנת לאור השמש שבצבצה מהחלון לחמם אותי. ראשי היה מול חזהו החשוף של רועי, בחנתי בעיניי את הקעקועים הרבים שלו, שאת חלקם זכרתי מהפעמים הקודמות שראיתי אותו ללא חולצה. למען האמת, זו הפעם הראשונה שאני ורועי ישנים באותה המיטה. גם כשאנחנו שוכבים, הוא מיד בורח, או ההפך. קעקוע אחד משך את תשומת ליבי. זה לא היה קעקוע של חיה מסוימת, או קעקוע טיפוסי אחר, זה היה כיתוב מסולסל.
aviya
אביה? מי זאת אביה? העברתי את אצבעי על הקעקוע המסתורי, מבחינה בכך שהוא ממוקם בדיוק איפה שהלב נמצא. מחשבות אפפו אותי. רועי אהב פעם מישהי בשם אביה? למה הוא לא סיפר לי עליה? תום, למה באמת נראה לך שהוא יספר לך על האהבות שלו? את כולה זיון מסכן.
נשכתי את פנים הלחי שלי בהיסח דעת.
"תפסיקי לעשות את זה כל הזמן," שמעתי את קולו הצרוד והסקסי של רועי. ידי נשמטה מהקעקוע במהירות, לחיי מאדימות במעט. הוא היה ער כל הזמן הזה?
עיניו הירוקות בחנו אותי בקפידה. ידו עלתה אל הלחי שלי ומשכה אותה מבין שפתיי, הוא חייך בשעשוע,
"התכוונתי שתפסיקי לנשוך את פנים הלחי שלך. מה קרה, על מה את חושבת?" הוא שאל ברכות, גורם ללחיי להאדים רק עוד יותר. ממתי אני מרגישה נבוכה כשאני עם רועי? זה אף פעם לא קרה לי.
התבלטתי אם לשאול את רועי על הקעקוע שלו או לא. מצד אחד, הייתי סקרנית לדעת מי זאת אביה. הוא בחיים לא סיפר לי על בחורה בשם אביה. מצד שני, לא רציתי שהוא יתעצבן עליי ויחשוב שאני חטטנית.
"סתם…" מלמלתי לבסוף. רועי הרים את גבותיו בשאלה, משכתי בכתפיי. הרגשתי את ידו נתחבת בשיערי הפזור. הוא הצמיד את ראשי לראשו והביט בעיניי, עיניו הירקות נטולות שעשוע ומלאות ברציניות. אלוהים, העיניים שלו כל כך יפות…
"דברי." הוא ציווה עלי. הבטתי בעיניו, מהופנטת. השפלתי לרגע את מבטי, מסדרת את המחשבות במוחי. אני אשאל אותו.
"מי זאת אביה?" שאלתי בשקט, קולי כמעט ולא נשמע. מבטי היה נעוץ בחזהו, בקעקוע.
הרגשתי את ידו מתאגרפת ומושכת את הסדין. הוא נשם עמוקות, מנסה להרגיע את עצמו.
פאק, למה הכנסתי את עצמי? הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה שהוא יכעס עליי.
"האהבה הראשונה שלי." קולו היה שקט, הוא היה רגוע יותר ממה שחשבתי שהוא יהיה. לא הייתי מופתעת.
"למה היא מקועקעת על החזה שלך?" שאלתי ברכות, מרימה את מבטי אליו ובוחנת את עיניו היפות. סערה התחוללה בתוכו. ראיתי את זה במבטו. הוא נשף בשקט והעביר את ידו בשיערו. הוא היה נראה אבוד.
"אתה לא חייב-"
"אהבתי אותה יותר מאת החיים שלי. יותר מכל דבר אחר." הוא אמר במהירות, עיניו רטובות במעט. לראות את רועי במצב כזה היה מכאיב. רועי הוא גבר כל כך חזק, לראות אותו שבור בגלל אישה לא היה משהו שחשבתי שאני אראה.
"היי…" כרכתי את ידיי סביבו, מניחה את ראשי על חזהו ומנסה להרגיע אותו.
"היא נרצחה בפיגוע." הטיל את הפצצה. הרגשתי את ליבי מתכווץ בכאב. רועי איבד את אהבת חיו.
"נשבעתי לעצמי שאני בחיים לא אשכח אותה." הוא המשיך בקול רועד בזמן שידי ליטפה את חזהו החשוף ברכות.
"אז עשיתי את הקעקוע הזה." הוא אמר לבסוף, קולו נרגע במעט. הוא קבר את ראשו בשיערי.
"מלפני כמה זמן היא נפטרה?" שאלתי בשקט.
"שנתיים." אמר בשקט, ליבי פעם במהירות. הרמתי את מבטי אליו, מביטה בעיניו. מבטי היה רך ומזמין. התיישבתי על המיטה ופרשתי את זרועותיי לצדדים. חייכתי חיוך שובב ואמרתי בשקט,
"לא תמיד מקבלים חיבוק מתום." הוא נכנס אל תוך זרועותיי, מצמיד אותי אליו ותוחב את ידו בשיערי. ראשו היה צמוד לצווארי.
"יש לך ריח טוב…" הוא מלמל בשקט, כנראה מנסה להעביר נושא. חיוך קטן נפרש על פניי,
"אני אזכיר לך את זה שתריח אותי מזיעה." צחקקתי בשקט. הוא נהם,
"שכחת שכבר הרחתי אותך מזיעה?" אמר בשובבות. הדפתי אותו ממני וצחקתי,
"דיי מגעיל אחד!" נתתי לו מכה קטנה בכתף, הוא חייך חיוך שובב,
"את מזיעה כשאנחנו מזדיינים, יש לך את הזיעה הכי נעימה שאי פעם הרחתי." הוא קרץ לי. הנדתי בראשי וצחקתי. אני מניחה שזו מחמאה, כי הוא הריח כל כך הרבה בנות מזיעות מתחתיו.
***
ירדנו לחדר האוכל כשאני בין ידיו. חייכתי כשחשבתי כמה התקרבנו. איתי ואופיר חיכו לנו בחדר האוכל, יושבים בשולחן אחד ליד השניה ואוכלים. איתי הרים את מבטו אלי כשעמדתי לצד רועי מולם.
חייכתי אליו חיוך קטן והחזרתי את מבטי אל רועי. עמדנו קרובים.
"אני הולכת לקחת לי לאכול," אמרתי בשקט. הרגשתי את עיניו בוחנות את פניי. חיוך יפה נפרש על פניו. הוא הנהן והניח את ידו על גבי התחתון, מקרב אותי אליו. אפי נגע באפו, והוא נשק לשפתיי ברכות. לחיי הסמיקו. למה אני מסמיקה כל כך הרבה לידו?
נשקתי לשפתיו ברכות, התנתקתי ממנו והלכתי לכיוון הדגני בוקר, מתעלמת מהמבטים המציקים של איתי. לקחתי לעצמי קערה קטנה עם כריות וחלב וחזרתי לשולחן. רק איתי ישב בשולחן. בלעתי את רוקי והתיישבתי מולו, מטביעה את הכריות בחלב בעזרת כף המתכת.
"מה העניין איתך ועם רועי?" איתי שאל בשקט. הרמתי את מבטי אליו, פניי קודרות. אין לו זכות בכלל לשאול עליי ועל רועי. דווקא היה נראה לי שהם מאוד מאושרים כששניהם קנו אמצעי הגנה. אפשר לחשוב כמה כבר הם עושים את זה בלילה.
"אין עניין. אנחנו יזיזים." רועי התיישב לצידי, עונה לאיתי במקומי. מתי הוא הספיק להגיע, וגם לשמוע את שאלתו של איתי? ליבי נמחץ מעט מתשובתו של רועי, אך התעלמתי מכך.
"כן…" לחשתי בשקט, מסכימה עם רועי. אכלתי באיטיות את הדגנים, לאורך כל הארוחה מבטי היה מושפל לקערה. לא רציתי לפגוש במבטו של איתי, וגם לא במבטו של רועי.
"תום?" שמעתי את רועי קורא לי. הרמתי את מבטי והבטתי בו בשאלה. לא היה לי כוח לדבר. ידעתי שקולי יבגוד בי.
"מה קרה?" הוא שאל, מרים גבה שואלת. הנדתי בראשי והשפלתי את מבטי בחזרה לקערה. סיימתי את הדגנים. בהיתי בפירורי הדגנים ששחו בחלב שנותר.
"אני הולכת היום לים," הודעתי.
"גם אני רוצה לבוא!" אופיר קפצה מיד. נאנחתי בשקט, בכדי שאף אחד לא ישמע. הנהנתי.
"גם אני בא. תמיד כיף לראות כוסיות בבגד ים זעיר." קולו של רועי ריחף מעל ראשי. לא הגבתי למה שהוא אמר. הוא באמת הולך לים רק כדי לראות כוסיות בביקני? טוב, נו, הוא גבר. גבר ממש ממש חרמן.
"אוקיי…" מלמלתי בשקט, איתי צחק,
"אני חושב שהיא התכוונה שהיא רוצה ללכת לים לבד." אמר בקלילות. הו, הנה אחד שמבין את הראש שלי!
"ואנחנו לא ניתן לה לעשות את זה, כי אנחנו לא יודעים איזה גברים מסתובבים באיזור," הוסיף רועי, נהמתי בשקט.
"אני חושבת שאני ילדה גדולה. אני יכולה לדאוג לעצמי." התעצבנתי. למה רועי היה חייב להתערב עכשיו? בדרך כלל הוא לא מתערב בכל הנוגע אלי.
"בוקר טוב, בוניטה," שמעתי קול צרוד וסקסי מעליי. הפנתי את מבטי, מביטה באליאב. נאנחתי בשקט והנחתי את ראשי על השולחן.
שמעתי את אליאב מגחך.
לפתע הרגשתי נשימות על הלחי שלי,
"אל תדאגי, העייפות הזאת לא תשאר עוד להרבה זמן," הוא הוסיף ונשק ללחי שלי ברכות. הרגשתי את לחיי מסמיקות מזעם. הרמתי את מבטי ופתחתי את פי בכדי לצעוק עליו, אך הוא כבר התרחק מהשולחן.
"דפוק!" קראתי מאחוריו, עצבנית. למה אני עצבנית כל כך היום?
"מחזור?" שאל איתי, מרים גבות ומחייך. אופיר נתנה לו מכה קטנה בכתף בעוד רועי הנהן וענה ברצינות,
"מחזור."
***
אחריי שגם איתי, גם אופיר וגם רועי דנו במחזור שלי, הורשתי ללכת לים, אך עם ליווי צמוד- רועי.
איתי ואופיר בסוף הלכו לבריכת המלון.
הגענו לחוף. פרשתי את המגבת שלקחתי על החול החמים ונשכבתי עליה. רועי התיישב על החול לצידי.
"כוסיות בבגד ים…" הוא מלמל לעצמו והרכיב את משקפיי השמש שלו. גלגלתי את עיניי, אך הוא לא ראה זאת, מפני שמשקפיי השמש שלי הסתירו את עיניי.
"תמרח אותי," אמרתי וזרקתי עליו את קרם ההגנה. הוא חייך בשעשוע והתקרב אליי. הוא שפך מעט קרם הגנה אל ידיו ושיפשף, מניח את ידיו על גבי ומורח את קרם ההגנה עליו בעדינות.
חייכתי חיוך קטן והסתובבתי על בטני. הוא חזר על מה שעשה קודם אך הפעם מרח על בטני. הוא סטה מעט לחזי, וצחקתי. הנדתי בראשי והדפתי אותו ממני, קמה מחול והולכת לכיוון הים,
"אני חמש דקות חוזרת!" קראתי.
התקרבתי לכיוון המים. תחילה הכנסתי את קצה אצבעי, המים היו חמימים ונעימים. התקדמתי לעומק.
הלכתי עד שהמים הגיעו לי לחזה. לא היו מסביבי המון אנשים, אך הרגשתי בטוחה.
הרגשתי את הדגים שוחים סביב גופי.
אספתי את שיערי לקוקו גבוה והכנסתי את ראשי למים. החזקתי את עצמי למשך כמה שניות והוצאתי את ראשי בחזרה.
המחשבות התחילו לאפוף את ראשי.
הן נדדו אט אט אל אמי, ואל בעלה. מעניין מה הם עושים עכשיו. מעניין איך היא מתנהגת אל הילדים החדשים שלה.
הדמעות בצבצו בעיניי. למה היא התנהגה אלי ככה? מה עשיתי לא נכון?
המחשבות נדדו אל היום בו היא ואבא התגרשו…
אני חושבת שזה היה היום הגרוע ביותר שלה.
~~~
"בן זונה חסר רגשות שכמותך!" שמעתי את אמא צורחת על אבא. אני וליאור היינו בחדרו, מקשיבים למוסיקה. לפחות ככה הוא קרא להקשבה למוסיקה שבקעה מהמחשב הנייד שלו. אני רק שמעתי את הצרחות של אמא ואת ההתחנניות של אבא. הוא רצה שהיא תרגע. הוא אהב אותה יותר מאותי ואת ליאור ביחד, ואנחנו הילדים שלו.
"תרגעי, לעזאזל!" שמעתי את אבא צועק בזעם. אני מניחה שגם לו נמאס מאיך שהיא מתנהגת אליו. בדרך כלל הוא לא כועס על אמא. קשה לו לכעוס עליה.
"אני לא ארגע! אני לא!" שמעתי אותה צורחת, ואז דלת נטרקת. הנחתי שהם יצאו לחצר. אולי אבא בכל זאת חשב עליי ועל ליאור.
"זה שיר טוב," הוא אמר והזיז את ראשו קדימה ואחורה.
המחשב ניגן שיר רוק ישן, חייכתי חיוך קטן,
"הוא יפה." אמרתי בביישנות. אני וליאור לא היינו כל כך קרובים באותה התקופה.
"כן," ליאור אמר וניגן על גיטרה דמיונית.
צחקתי ומחאתי כפיים בהיסטריה.
לפתע הדלת נפתחה במהירות, אמא עמדה בפתחה. האיפור שלה, שתמיד היה מושלם ומשורטט, היה עכשיו מרוח על כל פניה. עיניה היו אדומות, שיערה מבולגן. צייצתי בפחד.
"אתם הטעות של החיים שלי," היא ירקה בארסיות, בלעתי את רוקי. ליאור קם מהמיטה ועמד מלפני. הוא לא רצה שאמא תפגע בי. הוא מאז ותמיד הגן עלי, לא משנה מה.
"אמא, לקחת את הכדורים שלך?" הוא שאל ברכות.
עיניה של אמא התרככו. היא הנידה בראשה והניחה את ידה על מצחה. ליאור תמיד ידע להרגיע את אמא.
"בואי נלך לקחת כדור, בסדר? את תספרי לי מה קרה עם אבא?" הוא אמר והתקרב אליה, מניח את ידו על כתפה. הם יצאו מהחדר, משאירים אותי עומדת עם דמעות בעיניים ובוהה בדלת הסגורה.
התיישבתי על המיטה וקברתי את ראשי בין ידיי, בוכה אל תוך כפות ידיי.
לפתע הדלת נפתחה שוב, אבא עמד בפתחה.
"אני ואמא מתחילים בהליכי גירושים." הוא אמר בשקט. הוא שכח שהוא דיבר באותה התקופה אל ילדה בת עשר. ילדה מבולבלת.
לפתע גם אמא נכנסה לחדר, נסערת. היא הביטה בי בעיניים רושפות אש,
"מה אמרת לאבא שלך?!" היא צרחה. היא כנראה שמעה אותו מדבר איתי ומספר לי שהם הולכים להתגרש. רגע, היא לא הייתה אמורה לדעת את זה לפני?
"א-אני-" גמגמתי, לא יודעת מה לענות.
היא שעטה לכיווני, אבא אחז בזרועותיה וניסה לעצור אותה.
"תרגעי, תרגעי!" הוא אמר לאמא, אך זה לא עזר. היא השתחררה מבין זרועותיו והתקרבה אלי.
מנחיתה על הלחי שלי סטירה מצלצלת.
~~~
הרגשתי מחנק בגרון. ניסיתי לנשום, אך כל האוויר נלקח ממני.
הרגשתי את כפות רגליי מאבדות שיווי משקל, ואותי נופלת אל תוך המים. הכל נהיה מעורפל. ניסיתי לנשום, אך הדבר היחיד שהצלחתי לנשום היה מים.
בעטתי ברגליי, מנסה להעלות את ראשי במחוץ למים.
"תום?!" שמעתי את קולו של רועי. ניסיתי לקרוא לו, אך המילים אשר יצאו מפי הפכו לבועות.
לאט לאט הרגשתי את עצמי מאבדת הכרה.
***
אני שוכבת על משהו רך וחם. אולי מיטה קטיפית. אני מתה?
פקחתי את עיניי באיטיות, שמיים כחולים נגלים למבטי. חייכתי חיוך זחוח, אך הוא נעלם מהר מאוד כשרכנתי אל החול והקאתי את כל המים שבלעתי. הרגשתי יד מלטפת את גבי, ושמעתי במעומעם את קולו של רועי.
"את בסדר, את בסדר." הוא לחש לתוך אוזני. לאחר שרוקנתי את קיבתי מהמים המלוחים, הרמתי את מבטי אל רועי.
מבטו היה כועס.
"מה לעזאזל חשבת לעצמך?!" הוא צעק בתסכול. השפלתי את מבטי. איך אני אמורה להסביר לו שעברתי התקף חרדה, ולא שניסיתי להתאבד?
"אני-"
"לא, את תקשיבי לי! אם עוד פעם אחת תחשבי על להתאבד אני לא יודע מה אני אעשה לך! את יודעת בכלל כמה הדאגת אותי?! כמעט עברתי התקף לב בגללך!" הוא צעק בזעם. הרגשתי חמימות מציפה את חזי. הוא דאג לי?
ניסיתי להישאר רצינית, אך חיוך רחב נמרח על פניי.
"דאגת לי?" לחשתי בשקט, מביטה בו. שכבתי את החול החם, שיערי מפוזר סביבי.
רועי גלגל את עיניו, אך החיוך לא ירד משפתיי,
"דאגת לי." אמרתי.
הוא נאנח והעביר את ידו בשיערי הרטוב, משכתי אותו אלי, הוא שכב מעליי, ראשינו קרובים.
"הפחדת אותי למוות." הוא הודה, מחייך חיוך זחוח. לאחר שניה גם אני חייכתי איתו יחד.
"סתומה," הוא מלמל וחתם את שפתיי בנשיקה.
***
אהאהאהאהאה אני מאוהבת ברועי!
איך הפרק? עשיתי אותו ארוך הפעם!
אשמח לתגובות (: