תן לי עוד סיבה לחיות פרק 9 מוקדש לאופק ❤️❤️❤️

מנקודת המבט של טרייסי:

עמדתי, ופשוט הסתכלתי על אדריאן ואדם מתנשקים, הרגשתי כזו טיפשה שהאמנתי לו.
אדם התנתק מאדריאן וראה אותי.
״טרייסי הגעת?״ הוא שאל בטון מופתע.
״בטח שהגעתי, אתה החרכתה אותי לבוא״.
אמרתי בשעה שאדריאן, נעצה בי מבטים לועגים.
״תקשיבי זה לא מה שאת חושב…״
קטעתי אותו.
״אני לא מאמינה שנתתי לך לשטות בי ככה״
וניסיתי להחזיק את דמעותי.
״ביי״ אמרתי ביובש והתחלתי לרוץ.

מנקודת המבט של אדריאן:

״עשיתי משהו רע? עם כן אני מצטערת.״ עניתי בשעה שליטפתי את שיערותיו.
״לא את לא עשית כלום, רק הבנתי שטרייסי משחקת בי, ונמאס חי מזה.״
היא הסתכל עלי במבט מלא תקווה,
אתה יודע אני תמיד פה, ואני באמת רוצה אותך.״
והעלתי את אצבעותי במעלה ידו.
״שמתי לב״, הוא ענה והתקרב אלי.
״כשבאמת תרצה אותי, אתה יודע איפה אני גרה״.
אמרתי תוך כדי הליכה, בזמן שהשארתי אותו שם.
אליז ישבה על ספסל לא רחוק וחיכתה לי.
״נחשי מי השיגה את הבן הכי חתיך בשכבה?״.
״די תינדרי?״ אליז אמרה והתנפלה עלי בחיבוק.

מנקודת המבט של טרייסי:

הבוקר היא תחילתו של סבל, אני יכולה לדמיין איך ייצחקו עלי היום, שאדם שיחק בי ועבד עלי.
התארגנתי וירדתי למטה, ״בוקר טוב״ צעקתי להורי בחיוך מאולץ.
״בוקר רע״ אימי מלמלה מבלי להרים מבט אלי, ״המניות ירדו בהרבה, אז אל תעצבני אותי עכשיו״.
שתקתי והסתכלתי לכיוון אבי, הוא שתק ולא אמר כלום.
״למה אתם כלכך רעים אלי?! עשיתי לכם משהו? אני הבת שלכם״
אימי הרימה את מבטה מהעיתון, ונעצה בי מבט קודר.
״שלא תעזי לדבר אלי כך הבנת?״
קולה העצבני גבר יותר ויותר.
״למה כי אתם ההורים שלי? אתם בכלל לא מתנהגים ככה״
אימי נראתה אובדת עצות, כאילו היא ממש רוצה לומר משהו, אבל לא יכלה לומר אותו.
״תיזהרי ממני הבנת?״
״למה מה כבר תעשי לי?״
פתאום נשמע קול חבטה וידה נראתה על הלחי שלי.
היא פערה את פיה וידה נדדה באויר.
״לא זה לא קורה לי, עם יגלו אני אלך למאסר״
העברתי את ידי על הסימן האדום והצורב בלחי.
״אל תגזימי בגלל שסטרת לי,״ אמרתי בהשפלת מבט.
״איתך זה שונה, אני לא יכולה לספר, פשוט לכי לבית ספר״ דחפה אותי למחוץ לדלת וסגרה אותה.