תן לי עוד סיבה לחיות – פרק 2 קרדיט לפירפיר המושלמת ששלחה לי את הדמויות ❤️❤️❤️

כמה הודעות – הוספת דמויות

אוקיי בנות לדמות הראשית לא קוראים נועה חמו קוראים לה טרייסי מונטאז׳
ואני מוסיפה כמה דמויות חדשות תודה לפירפיר אחת הסופרות הטובות באתר והחיימשלי ששלחה לי את הדמויות :

אדם אנדרסון-
בן 17 וחצי, כיתה יא.
שיער שחור פחם המסודר לבלורית גבוהה.
עיניים כחולות מהפנטות.
חיוך כובש.
גבוה ושרירי.
הוא שחצן מאוד. מודע ליופי שלו.
לא מכבד אף אחד. לא את הבנות, לא את החברים שלו ולא אנשים מבוגרים.
הוא יודע את ההשפעה שיש לו על הבנות בשכבה ומשתמש בזה למטרותיו האישיות.
הוא נחשב למלך השכבה, אין מסיבה בלעדיו.
כולם מתייעצים איתו מה לעשות, אבל זה לא באמת מעניין אותו.
יש לו חבר טוב אחד. יודע עליו הכל. הם גוררים אחד את השני.
אלכוהול ומוזיקה טובה זה זורם אצלו בדם.
לא מחושב ולא מתחשב.

קייל פיטרסון-
בן 17 וחצי, כיתה יא.
שיער חום פרוע ועיניים ירוקות שמטריפות את כולם.
גבוה ושרירי.
פחות שחצן מאדם אבל גם לו לא חסר.
הוא בניגוד לאדם, כן מכבד אנשים מבוגרים ואת החברים שלו. את הבחורות קצת פחות…
יש לו חוש הומור.
לא לוקח דברים ללב ולא נעלב בקלות.
יש לו בית ענק ורוב המסיבות מתקיימות אצלו.
לחברים שלו יש אינטרס.
או בגלל המסיבות השוות או בגלל אחותו הקטנה בכיתה י.
אדם הוא החבר האמיתי היחיד שלו וקייל יודע את זה.
אם קייל מסתבך אז גם אדם ולהפך.

אדריאן קולטר-
בת 16 וחצי. כיתה י.
בעלת שיער ארוך בלונדיני חלק.
עיניים ירוקות גדולות המעוטרות באופן קבע באיילנר כנף שחור שמדגיש אותן.
שפתיים ורודות בשרניות. גבוהה מאוד. רזה.
חייכנית. גם אם היא תהיה הכי עצובה בעולם- היא לא תראה את זה. היא אומרת שלהראות רגשות מעיד על חולשה.
היא הילדה הכי יפה בשכבה ובבית הספר בכלל.
עקבים הם החברים הכי טובים שלה.
בחיים לא תראו אותה עם נעל שטוחה אלא אם כן היא ממש בדאון.
מקובלת מאוד. הסטוץ המועדף על אדם.
הם ידידים טובים עם הטבות. ככה הם קוראים לזה.
היא לא אוהבת את אדם. אף פעם לא אהבה. היא פשוט נמשכת אליו.
אין לה חבר והיא מעדיפה ככה.
יש לה חברה טובה אחת. חברה אמיתית שאדריאן מספרת לה הכל מהכל.

אליז מונטגומרי-
בת 16 וחצי. כיתה י.
שיער גינגי מתולתל ועיניים כחולות.
הגינגית הכי יפה שתכירו.
יש לה נמשים.
שפתיים ורודות קטנות וחיוך נצחי.
יש לה אף קטן שמקושט בעגיל.
היא בגובה ממוצע ורזה מאוד.
היא חולה על כל המסיבות והבלאגנים.
היא נגררת אחרי אדריאן ותמיד נקראת החברה של-
היא פחות שחצנית מאדריאן וכולם.
היא יודעת מה היא שווה וזה מספיק לה.
אף פעם לא היה לה חבר רציני. היו לה כמה סטוצים פה ושם וביניהם קייל ואדם.
היא אוהבת לרקוד. היא בלהקת מחול מאוד מצליחה.
אבא שלה הוא איש עסקים גדול ומפורסם ולכן יש להם הרבה כסף.

הסיפור:

יום חדש, אולי היום אצליח להתקרב טיפה אל לוק, החזקתי את ספר ההסטוריה צמוד לבטני, ונשענתי על הלוקר.
אדריאן ואליז חלפו על פני, נעצו בי מבט שופט ציחקקו והמשיכו ללכת.
כבר היה לי הרגשה שהיום הזה, הולך להיות לא טוב.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי, בשקט כמו בכל יום, שולחנות הכיתה היו מעץ חום, וכיסאות הכיתה תואמים גם כן לשולחנות.
לוח הכיתה הוא לוח אלקטרוני, שהמורה רושמת בו בעזרת עט לייזר, ועל כל שולחן יש מחשב נייד בצבע אפור שחור, כן כן אמאתי לכם שזה בית ספר צפוני.
אדריאן ואדם ״המלכים של השיכבה״ פלירטטו אחד עם השני, יש בינהם איזה סטוץ.
אני שאני מתאהבת בהרבה, בחיים לא התאהבתי באדם, הוא שונה הוא טיפוס גורר ומדרדר.

מנקודת המבט של אדריאן:

אני ואדם דיברנו וניסיתי לפלרטט איתו, אני פשוט לא יכולה, הוא טיפוס כ״כ רדוד הוא כל הזמן בוהה לי ברגליים.
הוא גורם לי להרגיש לא בנוח לידו, אני לא יודעת מה עובר עלי, מצד אחד הוא שווה, הוא חתיך, זה כאילו אני והוא מיועדים להיות ביחד.
מצד שני הוא גורם לי להרגיש לא בנוח לידו, כאילו הוא רוצה רק סקס, אני לא מעניינת אותו, רק הגוף שלי.

הפסקה:

מנקודת המבט של טרייסי:

לפעמים אני מרגישה פשוט בודדה, אז אני מצותת לילדים בכיתה מדברים, כדאי להרגיש קצת יותר שייכת, הנחתי את ראשי על ידי המשולבות, ועשיתי את עצמי ישנה.
שולחן מאחורי כל ״המקובלים״ התערבו על משהו, לא שמעתי ממש ובלי לשים לב נרדמתי…

מנקודת המבט של אדם:

קייל התחיל לדרג את הבנות הכי מכוערות בבית ספר, אני לא הקשבתי, הייתי צמוד לאדריאן.
היא פשוט משגעת אותי, הוגף הזה, הפנים האלה, ואני יודעה שהיא רוצה גם אותי, אבל לא נוכל להיות ביחד.
אני מלטף את שערה ברכות, והיא מחייכת אלי קייל הסתכל עלי וישר התרחקתי מאדריאן.
איך שהוא ראה אותנו, ידעתי שהוא הולך לנקום בי, קייל הסתכל עלי ואז על טרייסי, ואמר ״עם אתה מנשק את טרייסי, אתה מקבל מה שאתה רוצה״.
החזרתי לו באותה צורה ועניתי, ״נשיקה מאדריאן״ אדריאן הסמיקה ואמרה סגור, קייל לא העז אפילו להסתכל לי בעיניים.
נדמה היה שהוא נדהם ממה שעשיתי, קמתי מהשולחן בגאווה ואמרתי צפו ותראו.
הלכתי לכיוון טרייסי וליטפתי את שיערה, הוא היה עבה נפוח והסתיר את פניה, עשיתי לאדריאן פרצוף נגעל והיא ציחקקה.
התכופפתי ולחשתי באוזניה, ״בוקר טוב היפיפיה הנרדמת״ היא התאוררה בבהלה ונתנה לי סתירה.
היא הסתכלה עלי במבט המום ושאלה ״מה אתה עושה כאן?״, שישפתי את פני וכל הילדים צחקו.
הושטתי לה את היד ואמרתי ״בואי נלך למקום אחר, יותר שקט״ היא נאחזה בידי והלכנו לארון השרת.
היה שם חשוך ומסריח, ליטפתי את פניה בעדינות, והיא הסיטה את ידי מפניה, לא הבנתי מה היא רוצה ושאלתי ״מה הולך? חלום של כל בת בבית ספר שאדם ילטף אותה״.
טרייסי מיששה את הקירות בתקווה למצוא את מתג האור, ולצאת מהמצב המביך הזה, שוב נצמדתי אליה הפעם צמוד יותר, והצמדתי אותה לקיר.
נדף ממנה ריח וניל קל ומקרוב היא נראתה שונה, אפשר להבחין שאפה היה קטן וחמוד, ונמשים זהובים מקשטים את לחיה וקצה אפה, שפתיה היו דקות וארוכות, היא היתה די יפה.
אני חיב לנצח בהתערבות, כדאי להראות לקייל, הצמדתי את שפתי לשפתיה ו…