תן לי עוד סיבה לחיות פרק 19 מוקדש לאלין תגיבוווו

תן לי עוד סיבה לחיות פרק 19

~בוקר~

״בוקר טוב״ אימי ליטפה את גבי עם ידיה החמימות. ״אמא, אתמול מישהו התקשר ואמר שאני מאומצת, זה נכון״? שאלתי בשיא התמימות, לא ציפיתי אפילו שהיא תעלה בדעתה לשקר לי. ״את לא מאומצת ולא כלום, לא צריך להאמין לכל אלמוני בטלפון.״ ״אבל אמא הם הזמינו אותנו לחקי…״ היא קטעה אותי, ״אני לא רוצה לשמוע מילה, לכי תתארגני לבית ספר״
הנהנתי להסכמה וניגשתי לאמבטיה.
הגעתי לבית ספר בחוסר חשק, וניגשתי ללוקר לקחת את הספרים.
הכל היה נראה מוזר, תלמידים הסתכלו עלי מצחקקים להם, חלק מתלחשים, חלק מרחמים, וחלק סתם נועצים בי מבטים.
אבל אף אחד לא העז לגשת אלי ולספר לי על מה כל המהומה. חיפשתי את ספרי החשבון וקול מתוק שאל מאחורי,
״זה נכון שאדם שכב עם אדריאן? בזמן שיצאתם?״ חיוך תחמני וחושף שיניים עלה על פניה. ״מי סיפר לך את זה?״ פני האדימו וידי התקפצו לאגרוף, וליאן הסתכלה על דמות מאחורי.

מנקודת המבט של קייל:

אף אחד חוץ ממני לא יודע את האמת, הכי טוב לא?! היא הסתכלה עלי בכעס, וחא אמרה מילה, פשוט שתקה. היא חלפה על פני בצעדים כבדים ונשארתי מחוייך, ואיפה אדריאן לעזזל, היא לא הגיע כבר כמה ימים לבית ספר.
מנוקדת המבט של אדריאן:

״בוקר טוב״ אותו קול מחוספס אמר לי. פתחתי את עיני באיטיות, הייתי על מיטה קטנה בחדר קטן לבן וריק, רק שידה קטנה קישטה את חללו הריק.
״דרך אגב אני אריק״ הוא הוסיף ושלח אלי מבט חודרני, ״אני אדריאן״ עניתי והפנתי את מבטי לקירות הריקים.
הוא התיישב על המיטה ותפס את זרועי, לא היה לי מה לומר, פשוט שתקתי. הוא קירב את פניו לפני, וליטף לי את הגב בצורה מטרידה. ״אעם יש משהו לאכול?״ שאלתי בתמימות לפני שיתחיל לגעת בי, ״לכי למטבח תכיני לך משהו״ הוא חייך אלי וליטף אותי. הצלחתי להשתחרר וקמתי, הרגשתי זרם קריר בגופי, וקלטתי שאני לבושה רק בבגדים תחתונים.
״למה אני לא לבושה?!״ צעקתי בטון דורש הסברים, ״דבר ראשון, בחיים אל תרימי עליי את הקול, דבר שני אין לך בגדים, היום בערב אני ילך להשיג לך כמה בגדים, בינתיים את לובשת את זה!״
הוא הפחיד אותי, לא ידעתי לאיזה צרה נכנסתי, פשוט רצתי למטבח בבגדים תחתונים, בחיים לא הרגשתי כזאת מושפלת בעבר.
״אפאפאפ לאן את ממהרת אדרי״ עצרתי והסתובבתי אליו באיטיות, ״עם את לא מרגישה בנוח עם הלבנים(?)״ הנהנתי לחיוב צצה לי מחשבה שאולי הוא מסוגל להיות בן אדם לשם שינוי, ״את תמיד יכולה להוריד אותם, אני לא אתנגד את יודעת.״
אותה מחשבה נעלמה, הוא משך אותי אליו ואמר ״תדעי שבסוף תצטרכי להחזיר לי על כל זה איכשהו, את יודעת איך?!״ הוא נעץ מבטים בחזה שלי, ונגע לי בסוגר של החזיה כדאי להציק.
״נמאס לי ממך אני הולכת״ הכרזתי בקול,
״אני לא מונע ממך ללכת״ הוא הביט בי בחיוך, ״באתי לאסוף את דברי וללכת, אבל אז קלטתי שאין לי דברים, הדבר היחיד שיש לי זה זוג לבנים שבקושי מכסים משהו. הבטתי בו במבט זועם והלכתי להכין לי ארוחת בוקר.

מנקודת המבט של טרייסי:

סוף סוף נגמר היום, בקושי הצלחתי לסבול את המבטים וצחקוקים של הילדים, עברתי במסדרון לעבר שער היציאה הכסוף, ויד משכה אותי לתוך ארון השרת. ״מה אתה רוצה אדם?״ כבר ניחשתי שזה הוא, ״אני רוצה אותך״ הוא תפס בכתפי והצמיד אותי לקיר. הכל היה חשוך, ולא ראיתי כלום חוץ מאת שיניו הלבנות הבוהקות, ״זה לא יעבוד לך, אתה שיקרת לי בחיים לא אסלח לך״
הוא הרפה מכתיפי והעביר את אצבעותיו בזרועי, ״את זוכרת את הפעם הקודמת שהיינו פה? שסיפרתי לך שאני אוהב אותך.״ הוא ניסה לפתות אותי אני לא מאמינה, ״כן שעשית את זה כדאי לנשק את אדריאן״ השתחררתי ממנו והלכתי כמה צעדים אחורה. ״אוח אי אפשר לדבר איתך״
״אתה מתכוון אי אפשר לפתות אותי?!״ עניתי בחדות וצעדי לכיוון הדלת.
הוא חסם לי את הדלת ואמר ״קודם תנשקי אותי״ טרייסי תישארי חזקה טרייסי תישארי חזקה אל תתפתי, ״פ׳חחחח היית מת״ אמרתי את משפט המחץ,וניסיתי לא להתלהב יותר מידי.
״לא ביקשתי״ הוא הוסיף, הצמיד אותי לדלת ונישק אותי, וואו התנשקנו ככה בלי לשים לב לזמן החולף. כשפתיחת דלת העיפה את אדם על הרצפה ואותי עליו, זה היה השרת, הוא הסתכל עלינו ושאל ״להשאיר אתכם לבד?״ קמתי ישר מאדם ואמרתי ״לא סליחה אני הולכת״ ואדם יצא גם אחרי.

הגעתי לגינה בשביל המוביל לביתי, התיישבתי על ספסל חום לח העומד שם ומעלה אבק כבר שבועות. וחייגתי למספר,
״שלום״ הם אמרו
״שלום״ עניתי
״את צריכה משהו?״ הם שאלו
״כן אתם יכולים לבדוק ברישומים שלכם עם יש ילדה בשם טרייסי מונטאז׳?״
״בטח״
-כעבור מספר דקות-
״סליחה אין שום טרייסי מונטאז׳ ברישומים שלנו, בדקנו מספר פעמים״
״אבל איך זה יכול להיות?״
״תקשיבי, יש ארגון בארץ שחוטפים תינוקות , מוחקים להם את הזהות ונותנים להם זהות חדשה יכול להיות שטרייסי מונטז׳ שאת מחפשת אחת הקורבנות.״
ניתקתי מיד וישבתי על הספסל דוממת…

המשך מחר❤️