תן לי מפתח בשביל לפתוח את ליבך-פרק 18(אחרון..תגובות)

"הלו?" הקול המחוספס של רואי נשמע בטלפון
"הי.." מילמלתי בשקט
"הי,רצית משהו?" הוא שאל
"רציתי רק להגיד תודה..תודה על הכל." אמרתי בשקט
"הכל בשבילך,בהצלחה עם דור.אוהב אותך." הוא אמר וניתק משאיר אותי מבולבלת.אבל ידעתי שהוא לא רוצה לשמוע אותי יותר.
היה צילצול בדלת והבטתי בדור שעמד שם מתרגש ועם עוד אנשים לצידו.
"דור?" שאלתי בשקט והוא רק התקרב אלי ונשק לשפתיי,הרגשתי את ההתרגשות בנשיקה.הוא התנתק ממני והתכופף מוציא קופסא זהובה מכיסו.
"אני אוהב אותך ותמיד אהבתי,אני רוצה להיות לידך תמיד.האם תנשאי לי?" הוא שאל אותי
"דור תעמוד," מילמלתי בלחץ והוא נעמד מולי "אני לא אוהבת אותך." אמרתי בלחץ והבטתי בעינייו שנעשו עצבניות.
"נתתי לך את כולי וככה את מחזירה לי?!" הוא צעק
"אני אוהבת מישהו אחר." מילמלתי בשקט
"לא ניראה לי שיש מישהו אחר." הוא אמר והלך משם עם כולם אחריו,המשפט גרם לבהלה במוחי ורצתי לעבר ביתו של רואי בכאב בתקווה שהוא עדיין שם ולא קרה לו כלום.
דפקתי על הדלת בחוזקה אבל אף אחד לא ענה או פתח. "רואי!" צרחתי בכאב.

פתחתי את דלתו והבטתי על הרצפה עם גוף רועד. הוא שכב שם,אהובי שכב מדמם.
"רואי!" צעקתי בבכי והתיישבתי משעינה את ראשי על בטנו ונותנת לדמעותיי לזלוג.
"אני אוהבת אותך רואי!!" צעקתי בכאב ופרצתי בבכי,אהובי הלך ממני.הלך מחיי ומשאיר את לבי שבור.
****
הסתכלתי על הקבר שלו ונתתי לדמעותיי לזלוג עליו,אני לא יכולה לסבול בלעדיו.לסבול בלי אהובי.
"למה היית חייב ללכת?אני רק רוצה לראות אותך פעם אחרונה,את הפנים היפות שלך שתמיד הרגיעו אותי ואת הקול שנכנס לי עמוק לנשמה ולא עזב.אף פעם לא אהבת פרחים אבל הנה הם מונחים עכשיו במקומל כי בחרת ללכת ממני ולהשאיר אותי כאובה,אני אוהבת אותך." אמרתי בבכי ונשכבתי על הקבר שלו רוצה להרגיש את מגעו החם אבל ידעתי שאני לא יכולה, הוא הלך ממני.
***

נכנסתי לביתו מביטה על הפתק שהיה מונח על השולחן.
"יקרה שלי,אני מצטער.אני מצטער על הכל. אני מצטער שאני עוזב אותך אבל אני חייב,חייב לעשות את זה בשביל האהבה,בשבילך.
אולי את לא תזכרי אבל אני תמיד זכרתי ואזכור,אזכור את החברות שלנו כקטנים,את החיוך ואת העיניים שלא יכלתי דקה בלעדיהם ואני שומר עלייך מלמעלה. הלב שלי נמשך אלייך כמו שאמרת שאוהבים אז הלב נמשך לאותו הבן אדם ואני מאוהב בך.
אני תמיד שומר עלייך ואוהב אותך יפה שלי,
רואי."
הבטתי על המכתב והרגשתי אני נשברת,נשברת מכל מילה שהוא כתב פה.אני לאי כולה לחיות בלעדיו,אני לא יכולה להמשיך ככה.
הבטתי על הרובה השחור שהיה מונח על הרצפה ולקחתי אותו,מכוונת ללבי.
"הלב שלי נמשך אלייך!" צעקתי ויריתי…