תן לי מפתח בשביל לפתוח את ליבך-פרק 15

קמתי בשקט ובתקווה שלא תבחין. "שוב פעם אתה עוזב?" היא שאלה בעצב,התקדמתי אליה והנחתי את ידיי על פניה, "זה לטובתך." אמרתי לה בעצב.
"אם אתה עוזב אל תחזור אלי." היא אמרה בכאב,ידעתי שאני עושה דבר נכון.
"תשמרי על עצמך." אמרתי ונשקתי לראשה,הבטתי בעינייה כמה שניות והלכתי לכיוון הדלת מנסה לא להתחרט ולרוץ אליה,אני לא הולך לסכן אותה. הנה הפעם השנייה שאני משאיר אותה לבד בלי הסברים והכאב והטימטום שולט במוחי.
-נ.מ של קלואי-
שכבתי על המיטה מנסה להבין מה קורה לי,מה אני מרגישה. למה כל הבני אדם שהכי חשובים לי עוזבים? אולי זאת בעיה אצלי ולא אצלם? אולי אני צריכה להתבודד?. נאנחתי בכובד והבטתי על הצג של בר בטלפון שלי.אני זקוקה לה,זקוקה לחברה שלי,לבן אדם היחיד שיש לי בחיים.
"הלו?" עניתי בשקט
"שלום גם לך." היא אמרה בזילזול
"אני זקוקה לך," מילמלתי והרגשתי את הדמעות
"בדרך אהובתי." היא אמרה במהירות וניתקה. בנתיים הדמעות לא איחרו לבוא,אהבתי אותו.הוא היה כל עולמי והנה הוא הלך,משאיר אותי לבד.לא אכפת לו ממני,אכפת לו מעצמו.הוא יכול להשיג בחורה שווה ממני בדקה,למה הוא צריך אותי? להשפיל אותי ולהגיד כמה שאני מסכנה? לתת לי להשבר עד שאני לא יכולה יותר? למה הוא חייב להופיע וללכת כל הזמן?!.
"קלואי שלי." שמעתי את קולה של בר ורצתי אליה בחיבוק,לפחות למישהו אכפת ממני.
"אני ודור נפרדנו," מילמלתי ובלעתי את הרוק "ואני ורואי לא מדברים יותר."
"אל תצרי קשר עם רואי,הוא נשמע כמו מישהו שאי פשר לסמוך עליו.הוא לא שווה אותך. ודור אוהב אותך יותר מהכל,הוא דואג לך אז תתני לזה עוד צאנס." היא אמרה וליטפה את ראשי,היא צודקת,הוא היחיד שאוהב אותי. "אני אביא לזה עוד צאנס,תודה אהובתי." אמרתי וחיבקתי אותה.
"בבקשה ועכשיו תתקשרי אליו ותזמיני לפה!" היא אמרה בציווי והלכה לסלון.חייכתי ועכשיו ידעתי שזה חיוך אמיתי,חיוך שנוצר מאהבה.