תן לי מפתח בשביל לפתוח את ליבך-פרק 14

הבטתי באותה ילדה שחייכה אלי מהתמונה.אותה ילדה עם עיניים כחולות שתמיד הראו אושר,אותה ילדה עם פה שתמיד היה בחיוך שמח ואמיתי, ואותה ילדה שחייה השתנו.אותה הילדה זאת אני,האישה שלא יודעת לחייך והאישה שלא יודעת להנות.
"קלואי אני אוהב אותך." שמעתי את קולו של דור והסתובבתי אליו בחיוך,לא יודעת בעצמי אם הוא מזויף או אמיתי. "גם אני אותך." אמרתי בשקט
"בטוח?את לא אוהבת את הרואי הזה?" הוא שאל בחשש,עיצבן אותי שהוא מזכיר את רואי כל הזמן ועוד בנימה מזלזלת.רואי לא סתם בחור,הוא חצי מהלב שלי,חצי מהחיים שלי. "למה אתה חייב להרוס כל הזמן?! אולי תפסיק להזכיר את רואי?" צרחתי בעצבים והתקרבתי אליו בשנאה.
"רואים שאת אוהבת אותו,אם את אוהבת אותו למה את איתי?!" הוא צעק עלי בחזרה וגרם לעצביי לעלות. "עוף לי מהבית!" צרחתי והוא הביט בי המום
"מ..מה?" הוא שאל מופתע
"שמעת אותי.תתרחק ממני ומהבית שלי." אמרתי בארסיות והבטתי בו
"לא צריך אותך." הוא צעק ויצא מהבית בעצבים.התיישבתי על הרצפה ונתתי לדמעות לשטוף את הפנים.למה אני עוד חייה? לא נשאר לי כלום. לא אהבה,לא משפחה אז על מה אני תלויה עוד?.
הלכתי לארון והוצאתי משם אלכוהול בתקווה שזה יעזור לי לשכוח. שתיתי שלוק ועוד שלוק עד שהרגשתי את ראשי מסתובב ואת גופי רועד.
-נ.מ של רואי-
אחרי הרצח הרגשתי נוראי.שנאתי את עצמי על זה,רצחתי בן אדם חף מפשע והרסתי את משפחתו. דפקתי על דלת ביתה של קלואי,הייתי חייב לראות אותה.לראות את עינייה המרגיעות.
אבל היא לא פתחה. "קלואי!" צעקתי אבל לא הייתה תגובה. פתחתי את הדלת הפתוחה והבטתי על קלואי ששכבה על הרצפה עם בקבוקי אלכוהול לידה. "קלואי את לא נורמלית." צעקתי והתיישבתי לידה מביט בדמעות שזורמות מעינייה,כאב חד הכה בלבי,לא יכלתי לראות אותה בוכה היא חשובה לי מדי. ליטפתי את פניה מרגיש את אהבה תוקפת את לבי,היא חשובה לי כל כך. "רואי.." היא מילמלה
"מה יפה שלי?" שאלתי בשקט
"אל תעזוב אותי." היא אמרה בבכי
"לא עוזב." אמרתי בחששה וחיבקתי אותה,אסור לי לאהוב אותה.פשוט אסור לי. הבטתי על פניה,היא כל כך שלווה וכל כך יפה.אני אהרוס אותה, היא צריכה מישהו יותר טוב ממני.מישהו שאפשר לסמוך עליו,אני לא מגיע לה.