תן לי מפתח בשביל לפתוח את ליבך-פרק 13

-נ.מ של רואי-
היא לא יכולה להתאהב בי.נכנסתי שוב לעסק של העבריינות,אני לא מוכן שהיא תפגע בגללי.היא חשובה לי מדי. התיישבתי מול החלון מביט בשמש הזורחת,אני רוצה אותה לידי,לנשק ולאוהב.להגן עליה כאילו אין מחר אבל זה לא יצליח לי.אנחנו לא מתאימים להיות ביחד.
עניתי לשיחת הטלפון שקטעה את מחשבותיי. "רואי צריך לרצוח מישהו שלא שילם." הבוס אמר
"אני בדרך." אמרתי בעצבים,רציתי לעשות משהו שישכיח אותי ממנה.
-נ.מ של קלואי-

התיישבתי ליד הקבר שלה עם דמעות בלתי נשלטות.הגעגוע חדר אל גופי והרוח רק העצימה את התחושה של הריקנות. הבטתי על התמונה שלה מחייכת את אותו חיוך שגרם לאחרים לחייך ולאוהב אותה יותר,את החיוך שעשה לי טוב כשהבטתי בה. הניצוץ בעינייה הכחולות בלט בתמונה וגרם לי לרצות לחבק אותה ולא לעזוב בחיים. ליטפתי את הקבר רועדת, רציתי לראות אותה פעם אחרונה,פעם אחרונה להגיד לה את השלוש מילים שתמיד רציתי להגיד לה 'אני אוהבת אותך'.
"אמא כואב לי לדבר.כואב לי לחשוף את מה שאני מרגישה עכשיו,התחושה של הכאב מתערבבת עם התחושה של האשמה,אני מתגעגעת לכל דבר שבך,לחיוך שלך,לצחוק המתגלגל והיפה שלך ולעיניים שלך שתמיד גרמו לי לרעוד מרוב אהבה אבל הנה אני לא יכולה לראות את זה יותר כי הלכת ממני,עזבת אותי למשך שארית חיי ואני חייה בכאב ובתחושה של ריקנות. מצחיק להגיד אבל התאהבתי במישהו,במישהו שאין לי סיכוי איתו והכל בגללי.לידו אני מרגישה מוגנת ואת החיים זורמים בגופי אבל הוא הלך ממני רחוק. אני לא יודעת מה לעשות,אני צריכה אותך לידי.את החיבוק שלך ואת הכל.בבקשה תחזרי." אמרתי בבכי והתמוטטתי על קברה רוצה להרגיש קצת את מגעה.
"קלואי," שמעתי את קולו של דור והסתובבתי אליו,הוא עמד שם עם פרחים והתיישב לידי.
"אני מצטער אהובה שלי." הוא אמר וליטף את פניי,קמתי וחיבקתי אותו,רוצה להרגיש בטחון ואהבה. "כואב לי,אני לא יכולה יותר." אמרתי בבכי
"אני איתך,מבטיח לך." הוא אמר ונשק לראשי
"תבטיח לי שתגן עלי מעצמי." אמרתי בלחש
"מבטיח." הוא אמר ונשק לשפתיי