תן לי מפתח בשביל לפתוח את ליבך-פרק 11

היי): זאת תקופה די קשה אצלי,סליחה אם יצא פרק מעפן.אבל באמת שאני מנסה.
__

פנינו התקרבו והרגשתי את לבי מכה בתוך חזיי מחכה רק לגעת בשפתיו אבל משהו עצר אותי,משהו לא נתן לי להתקרב אליו. "רואי.." מילמלתי בשקט והבטתי בעינייו שהסתכלו על שפתיי "אני..אני תפוסה,סליחה." מילמלתי וצעדתי אחורה
"צודקת,עשיתי טעות.ויודעת מה עוד טעות?שהתאהבתי בך ושהכרתי אותך.הרגשתי אלייך משהו שאף פעם לא הרגשתי,התאהבתי בך,עשיתי טעות." הוא אמר בקול צרוד והלך משם,משאיר אותי לבד עם דמעות.נגעתי בשרשרת וידיי רעדו,אני צריכה לשכוח ממנו. לקחתי את השרשרת וזרקתי לים כמו שזרקתי את השמחה.
"קלואי?" דור הביט בי סקרן
"מה?" שאלתי בשקט והתיישבתי לידו,אני צריכה לשכוח מרואי,אני צריכה לשכוח מהרגשות שלי אליו. "הכל בסד.." הוא לא הספיק להגיד את המשפט ונישקתי אותו נשיקה סוערת בתקווה להרגיש אותו רגש כמו שהרגשתי עם רואי.
-נ.מ של רואי-
"כוסעמק!!" צעקתי והכתי בסלע הגדולה שהייתה מולי "למה הייתי חייב להתאהב בה?!למה אני כזה דפוק?" צעקתי והתיישבתי כשגבי רוכן על הסלע ופני קבורות בברכיי. למה הכרתי אותה בכלל? למה היא הייתה חייבת להכנס לי עמוק ללב?.הרגשתי את הדמעות יוצאות מעיניי,מה לעזאזל יש לי?ממתי אני בוכה?. ניגבתי אותן והבטתי בכוכבים המחוברים, "רק אם היית פה,רק אם העיניים היפות שלך הביטו בי וחדרו לאט לעצמות.אולי את לא מבינה אבל הכוכבים כן קלואי.אני מאוהב בך!" צעקתי בתקווה שהיא תשמע אבל זה לשווא,היא הלכה ממני ולא תחזור אף פעם. פתחתי את דלת ביתי מביט בבית הריק,מה שווה בית גדול אם אין לי אף אחד בחיים?.
לקחתי את הוויסקי ושתיתי ממנו,רציתי להשתכר,רציתי לשכוח ממנה לפחות ליום אחד.
-נ.מ של קלואי-
"תגידי את מרגישה משהו לרואי?" דור שאל והביט בי,לא רציתי לשקר ולא רציתי להגיד את האמת. "הוא עבר ואתה ההווה." מילמלתי בחיוך מזוייף ונשקתי לשפתו.
"אני אוהב אותך." הוא אמר ועטף אותי בזרועותיו
"גם אני." מילמלתי ותפספתי בחולצתו בחוזקה מנסה לא לבכות,למה קשה לי להרפות מרואי?למה קשה לי להיות בלעדיו?.
"הכל בסדר?" דור שאל אותי
"כ..כן סתם לא מרגישה טוב." אמרתי בחיוך לא אמיתי
"אולי נלך לבית חולים?" הוא שאל מודאג
"לא,הכל בסדר." שיקרתי לו ונזכרתי שמחר האזכרה של אמי,לא רציתי לשתף אותו בזה.רציתי להיות לבד ליד הקבר שלה,להגיד לה שלא שכחתי ולא אשכח אותה אף פעם..