תמיד תהיי לי מאושרת- פרק 21

נקודת מבט של תהל.
"הוא.. הוא"
"הוא מה?" אסי ניסה לזרז אותי.
"הוא אנס אני" אמרתי.
ההבעה שלו השתנתה ישר, העיניים היפות האלה שלו נעשו עצובות
"מ..ה?" הוא גמגם.
"א..סי סליחה.." בכיתי.
"מה את מצטערת זה בכלל לא אשמתך"הוא אמר.
הורדתי את הראש, ובאתי לצאת מהבית.
"לאן?" הוא שאל.
"הביתה"עניתי.
"נראה לך?? את נשארת פה היום. אמא שלך תתחרפן אם היא תראה אותך ככה" הוא אמר.
הוא בא לחבק אותי, נרתעתי.
"סליחה, אני רוצה להיות לבד" אמרתי.
הוא הנהנן, הוריד את הראש ויצא לגינה.
"אומיייגאדדד תהלייי איפה היית?" אופיר רצה במורד המדרגות וחיבקה אותי.
עלינו אליה לחדר וסיפרתי לה הכל.
"אומייגאד איזה בן זונה" היא הייתה בהלם.
"אני לא יכולה להסתכל לאסי בעיניים עכשיו" אמרתי ודמעה ירדה לי מהלחי.
"וואי הוא בטח לקח את זה קשה.." היא אמרה.
"את לא מעודדת. תגידי אני יכולה להיכנס להתקלח אצלך?" שאלתי בהיסוס.
"ברור." היא אמרה.
ונכנסתי להתקלח, לשטוף את כל הגועל של הבנאדם הדוחה הזה.

נקודת מבט של אסי.
ישבתי בגינה, הרגל שלי רעדה,הדלקתי סיגריה, ואחריה עוד אחת.
"חשבתי שהפסקת עם זה" אופיר פתאום באה.
"אני עצבני. אני חייב סיגריה" אמרתי והרגל המשיכה לרעוד.
"אסי.." היא חיבקה אותי.
"אופיר את יכולה ללכת דקה? אני צריך לעשות שיחה." אמרתי. היא הנהנה ונכנסה חזרה הביתה.
התקשרתי לסהר. הרבה זמן לא דיברתי איתו.
"הלו" הוא ענה.
"סהר זה אסי" עניתי.
"פשש אסי אביב, מה זכיתי לשיחה ממך?" הוא אמר בטון מזלזל כזה.
"סהר זה לא זמן טוב עכשיו לריבים, אני צריך את העזרה שלך" אמרתי.
"מה קרה פתאום צריך את העזרה שלי? אני בטיפולים קשים אתה אפילו לא מתקשר לראות איך אני" הוא היה עצבני.
"תהל נאנסה. אני צריך את העזרה שלך."אמרתי.
"מה???" הוא היה בשוק.
"כן גם אני בשוק" אמרתי.
"מה?מו? מי? איך? מה אתה צריך אח שלי" הוא ישר נהפך לנחמד. חחח ככה זה בנים, דקה אחת רבים ואחרי שנייה משלימים.
"אני רוצה לשבור תבן זונה הזה מכות" אמרתי.
"אני איתך. טוב תקשיב אח שלי אני חייב להיכנס לטיפול, דבר איתי" הוא אמר.
"ביי"אמרתי וניתקתי.
עליתי לחדר של הבנות, נכנסתי בשקט, אופיר הייתה במחשב.
"ששש" היא אמרה לי והצביעה לכיוון המיטה, תהל ישנה שם. התקרבתי אליה וישבתי על המיטה לידה.
"יפה שלי, אני מצטער שלא האמנתי לך, אני מרגיש שהכל באשמתי, בבקשה תגידי לי שכל זה סיוט" אמרתי בלחש וליטפתי לה את הראש.
היא לא ענתה. ישנה כמו מלאך קטן ויפה.
פתאום היא התחילה למלמל.
"לא בבקשה לא, אני מתחננת" היא צעקה מתוך שינה. אופיר הסתובבה בבהלה.
"אסייי איפה אתהה בבקשה תעזור לייי" היא בכתה מתוך שינה.
"יפה שליי אני פה אני פה" אמרתי ונישקתי לה את הראש. היא נרגעה ישר וחזרה לישון.
.
"אסי?דיברת עם סהר?" אופיר שאלה.
"כן.. למה?" שאלתי.
"סתם.." היא ענתה.
"אין סתם"
"אוף אסי, יש לו חברה חדשה." היא הביאה את המחשב הנייד להראות לי.
"עם זאת? עם זאת את מתחרה?" שאלתי בזלזול. היא חייכה.
"את פי אלף עליה" חייכתי וחיבקתי אותה. איך הפכתי להיות זה שדואג לכולם פתאום??
"החלטתי." היא אמרה.
"מה?" שאלתי.
"אני הולכת להילחם על סהר." היא חייכה.
"בהצלחה עם זה" צחקתי.
"אתה מזלזל בי אחי?" היא שאלה בעצבים.
"סתם סתם תרגעי את יודעת שהוא מת עלייך" התגוננתי.
"יופי אז מחר אני הולכת למסיבה" היא חייכה.
"היית מתה." אמרתי לה.
"נוו אסי זה מסיבת יום הולדת אני אשמור על עצמי." היא התחננה.
"תבטיחי." ביקשתי.
"מבטיחה"
"את שומרת על עצמך, בלי שטויות, אני לא אהיה שם כדי לשמור עליייך, אני נשאר בבית עם תהל." הזהרתי אותה.
"יש יש תודה אח שליי אני מתה עלייך."

נקודת מבט של אופיר.
דיברתי עם שיר חברה שלי בטלפון.
"אני לא מאמינה שהוא הסכים לך" היא אמרה בשוק.
"הוא יודע שזה למען סהר, חוץ מזה סהר ישמור עליי" אמרתי וחייכתי לעצמי.
"חזרתם?" היא שאלה. איףף חטטנית.
"עוד לא, זה בתהליכים" חייכתי לעצמי שוב.
"בהצלחה אחותי" היא אמרה וניתקה את הטלפון.

נכנסתי לווצאפ והחלטתי לשלוח לסהר הודעה.
"היי" קלאסי כזה.
סהר ביטון מקליד/ה
"היי" הוא ענה.
"מה קורה" שאלתי.
"בסדר" הוא ענה יבש כזה.
"הכל טוב?" שאלתי.
"כן" הוא ענה יותר יבש. שונאת שמייבשים אותי.
"לך תזדיין." רשמתי לו. הוא יודע שאני שונאת שמייבשים אותי.
"את די מפריעה לי לעשות את זה.." הוא רשם.
שונאתת אותווו, זרקתי את הטלפון על הקיר, חוצפן. כולה שבוע אנחנו לא ביחד כבר הולך לזונות המכוערות שלו.
התכסיתי בשמיכה ונרדמתי.

נקודת מבט של סהר.
אופיר שלחה לי הודעה. איזה טיימינג יש לה זאת.
ניסיתי להיות הכי מגעיל אליה, תכלס היא וויתרה עלינו.
מהיום אני חוזר להיות סהר הישן, זה שלא דופק חשבון לאף אחד, מזיין בנות ומעיף אותם יום למחרת, סהר שכל העולם על הזיין שלו.

בוקר.
קמתי בבוקר לבצפר, לבשתי גינס קרעים, נעלי בד לבנות וחולצה טישרט פשוטה לבנה שמבליטה את השרירים. הסתכלתי על המראה, העיניים שלי נראו עייפות מהטיפולים, השיער התחיל לנשור כבר, נאנחנתי, שמתי את הכובע הנייק הלבן ויצאתי מהבית לכיוון בצפר.

נקודת מבט של אופיר.
בוקר.
שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, התקדמתי לכיוון הארון לבחור מה ללבוש.
לקחתי גינס בהיר ארוך קרעים, גופייה שחורה צמודה וכפכפי הוואינס שחורות.
סידרתי את השיער, התאפרתי הכי יפה שלי כדי לפוצץ את סהר. שיראה מה הוא הפסיד.
ירדתי למטה, אסי ישב שם, הוא לא ישן כל הלילה. תהל ישבה שם גם, מבוהלת ומכסה את עצמה בשמיכה.
"בוקר"אמרתי וניסיתי לחייך.
הם לא ענו לי.. לא התווכחתי.. הם לא במצב רוח של לריב.
יצאתי מהבית, התקדמתי לכיוון בית הספר.
"מה אין את אסי השפוט שיסיע אותך?" שאלו. הסתובבתי כדי לראות מי זה.
כמובן סהר. חתיך מתמיד, רק שיוריד תכובע הזהה כבר.
"עזוב אותי" אמרתי והמשכתי להתקדם.
"לא לא נראה לי" הוא צחק.
"למה היית מגעיל אליי אתמול?" שאלתי.
"הייתי רגיל אתמול" הוא אמר בקול משועשע.
"בחיים לא דיברת אליי ככה" אמרתי בקול נעלב כזה.
"תתרגלי חייםשלי זה קורה לטובות ביותר" הוא צחק.
"תמות. באמת שנמאסת עליי" התעצבנתי והתקדמתי יותר מהר.

הפסקה.
ישבתי בספסלים מול המחששה. סהר ישב שם על החומה, עם הכובע המכוער הזה שמסתיר לו את הפנים, מעשן סיגריה ומוציא עיגולים, העיניים שלו היו עייפות כאלה. קרה לו משהו אני בטוחה בזה. אני מכירה אותו.
היום נגמר מהר יחסית.
בערבבב מסיבההההה