תמיד תהיי לי מאושרת-פרק 20

נקודת מבט של תהל.
קפאתי במקום, התחלתי להזיע בכל הגוף, רעדתי, אני פחדנית בדברים האלה,
פתאום הרגשתי יד שחוסמת לי את הפה ואני מתחילה להירדם… יש מצב שסיממו אותי הרגע?

נקודת מבט של אסי.
למה היא לא מתקשרת?? היא הבטיחה שהיא תתקשר שהיא תגיע.
עליתי לחדר של אופיר.
"תגידי תהל התקשרה אלייך?" שאלתי את אופיר.
"לא למה?" היא קמה ישר מהמיטה בבהלה.
"בואי נתקשר לאמא שלה לשאול אם היא הגיעה הביתה?" שאלתי.
"כןכן תביא לי את הפלאפון מהטעינה" אופיר אמרה.
הבאתי לה את הפלאפון והיא חייגה לאמא של תהל.
"הלו?" היא אמרה.
"היי גילה, תגידי תהל הגיעה הביתה?"אופיר שאלה בזהירות.
"לא.. היא לא אצלכם??" גילה התחילה לדאוג, ואני? מתתי.
"לא.. בטח היא הלכה לחברה או משו" אופיר ניסתה להרגיע אותה וניתקה את הטלפון.

"אומייגאד אסי איפה היא" אופיר התחילה עם הרגשנות שלה.
"אני לא יודע ואני על סף התחרפנות, אז באמאשלך אופיר אל תלחיצי יותר". אמרתי.

נקודת מבט של תהל.
התעוררתי במקום מוזנח כזה, לא מוכר. הדמות שהייתה מולי היה גבר בסביבות גיל ה40 לחייו אני חושבת, ניסיתי לזהות אותו.. אומייגאד זה החבר הכי טוב של אבא שלי מהעבודה שלו.
פחדתי. פתחתי לאט לאט את העיניים, הוא ראה שהתעוררתי, חייך והתקרב אליי.
"מה אתה הולך לעשות לי?" שאלתי ברעד והיה לי מבט של פחד בעיניים.
"אל תדאגי, סיפוק קטנטן בשבילי ואני אתן לך ללכת" הוא אמר בקול מאיים כזה, מפחיד, הוא התקרב עוד יותר.
"סיפוק?" פחדתי. יש מצב שהוא הולך לאנוס אותי עכשיו?
"קטנטן" הוא חייך ברוע כזה.
"בבקשה לא, אני מתחננת אלייך אל תעשה את זה"התחננתי.
"תראי תהל אני חבר של אבא שלך כבר הרבה שנים, חיכיתי לרגע הזה שתהיי גדולה מספיק כדי שאני אוכל לממש את הפנטזיה שלי" הוא אמר.
"פנזיה שלך? אתה פדופיל. אני כולה בת 16 וחצי, אתה מטורף" אמרתי.
"שתקי" הוא צעק והעיף לי את הסטירה של החיים, בכיתי. קיפלתי את הרגליים קרוב אליי ונשענתי עליהם עם ראשי.
הוא התקרב יותר, תפס אותי בכוחניות והתחיל להפשיט אותי.
"לא, בבקשה לא, אני מתחננת אלייך" בכיתי בחוסר כוח כבר.
הוא רק חייך והמשיך לבצע את מה שהתחיל.

נקודת מבט של אסי.
כוסעאמקק התקשרתי לכל החברות, היא לא אצל אף אחת מהן, אופיר לא עוזרת לי רק בוכה.
אחרי שעתיים שחיפשתי בכל הפארקים ובכל המקומות שהיא יכולה להיות, התייאשתי, חזרתי הביתה. אולי היא רצתה קצת שקט.
נכנסתי הביתה, התיישבתי על הספה והרגל שלי רעדה מעצבים. אופיר התיישבה ליידי וחיבקה אותי. ניסינו להרגיע אחד את השני, מה שלא כל כך הלך.
"היי אסי רוצה מרתון ארתור כדי להירגע?" היא שאלה וניסתה לחייך. חייכתי אליה וחזרתי לבהות בקיר, מחכה שתהיה לי תשובה מתהל.
"אופיר אני לא יכול אני משתגע" התחלתי להתהלך בבית.

– תפעילו את השיר whats a love without tragedy של ריאהנה זה מוסיף לדעתי-

פתאום הדלת נפתחה, תהל עמדה שם, הבגדים שלה קרועים, השיער מבולגן והאיפור העדין מרוח.
"תהללל חייםשליי דאגתי לךך מה קרהה??" רצתי אליה מבוהל.
היא לא ענתה, היא הייתה חסרת הבעת פנים, רק ירדו לה דמעות.
"תהל תעני לי מה קרה?מישהו עשה לך משהו?" שאלתי ובאתי ללטף אותה אבל היא נרתעה לאחור.
"א..סיי" היא התחילה לבכות.
התכופפתי לגובה שלה.
"יפה שלי, מה קרה בבקשה תספרי לי".התחננתי אליה.
"אבל אתה תעזוב אותי,אתה לא תרצה להיות איתי יותר" היא בכתה וחיבקה אותי חזק.
"אני איתך באש ובמים. כל דבר שקרה אנחנו נפטור ביחד. " ניסיתי להרגיע אותה.
"תבטיח לי" היא בכתה.
"נשבע לך בחיים שלי" אמרתי לה.
"אסי… חבר של אבא שלי מהעבודה.. הוא…הוא" היא התחילה לגמגם.
"הוא מה?" זרזתי אותה.
"הוא אנס אותי" היא אמרה אתזה.

מכירים את זה שאתם מרגישים כאילו בניין נפל עליכם? שאתם מרגישים שלא תצליחו להתאושש מהמכה?
שאין דבר יותר גרוע מזה?
ככה אני מרגיש עכשיו.