תמיד תהיי לי מאושרת-פרק 18

נקודת מבט של אופיר.
"אולי אנחנו פשוט לא מתאימים" הוא אמר, בלי טיפה של רגש.
"אולי באמת" השבתי וניסיתי להראות שזה בכלל לא מזיז לי,אבל דמעה בוגדנית יצאה החוצה.
"תפסיקי זה היה בצחוק, את יודעת שאני לא התכוונתי" הוא ניסה להציל את עצמו.
"בכל צחוק יש טיפת אמת סהר" אמרתי בקרירות כזאת.
"בצחוק הזה לא" הוא קבע.
"סהר נמאסת עליי צא מכאן." אמרתי לו ופתחתי את הדלת כדי שיבין את הרמז.
"אופיר די כבר עם הדרמות שלך כוסראבקק הרגת לי את הבריאות" הוא צעק.
אסי ותהל עלו במהירות לחדרץ
"מה קרה?" אסי שאל בבהלה.
"תגיד לחבר שלך שיצא לי מהחדר" אמרתי בקרירות ודמעה יצאה לי מהעין.
"אה? הוא לא היה גם חבר שלך לפני חמש דקות?" אסי שאל לא מבין.
"היה." אמרתי.
"אופיר, אם אני יוצא מכאן תדעי שאין דרך חזרה, אנחנו לא נחזור" הוא אמר.
הורדתי את הראש,מכינה את עצמי לבכי שהולך לבוא, לדיכאון כשאני אראה אותו עם זונות שנמרחות עליו
"בי סהר" הרמתי את הראש, אמרתי. בלי רגש. קול קר.
הוא הסתכל לי בעיניים, הוא היה עצוב, אני מכירה את סהר.
"ביי אופירי שלי" הוא אמר, נישק לי בראש ויצא.
הדמעות כמובן הופיעו אחרי שנייה, אני רגישה רצח בדברים כאלה.
"מה קרה פה עכשיו?" תהל הייתה בשוק.
"אוף תהלי.. נמאס לי" קברתי את הראש בין הידיים.
"למה עשית את זה?" היא שאלה.
"כי אם אני לא הייתי עושה את זה הוא היה עושה את זה.." אמרתי.
"את פשוט מטומטמת אופיר. אין לי משו אחר להגיד לך" אסי אמר ויצא מהחדר בעצבים.
"תהל אני רוצה להיות לבד.." אמרתי לה
"בטח אהבה שלי דברי איתי" היא חיבקה אותי ויצאה מהחדר.
נכנסתי להתקלח, לשטוף את היום הזוועתי הזה.

נקודת מבט של סהר.
נסעתי הביתה, עצבני רצח ובעיקר מאוכזב.
היה טלפון.
"הלו?"
"סהר ביטון?"
"מדבר, מי זה?"
" זה דוקטור רוטשיין"
"אהה דוקטור מה המצב??"
"לא כל כך טוב, אתה יכול לבוא אליי לקליניקה?" הוא אמר.
"כן.. אני יוצא אלייך עכשיו." אמרתי וניתקתי את הטלפון.
שיניתי את הכיוון, נהגתי לבית החולים.
הגעתי.
"או סהר טוב שהגעת, שב בבקשה" הרופא אמר.
התיישבתי.
"למה קראת לי לכאן דוקטור?" שאלתי.
"תראה סהר, המצב שלך לא הכי טוב.. אבל, אם אנחנו נתחיל סדרה חדשה של טיפולים, יש לנו סיכוי להחלים. מה אתה אומר?" הוא שאל.
"מה זה אומר הסדרה הזאת?" שאלתי.
"כל שלושה ימים אתה תבוא לכאן לקליניקה שלי ואנחנו נעשה לך את אותם הטיפולים שעברת אתמול" הוא ענה.
"השיער שלי ינשור?" שאלתי. עד שגילתי תמארינס הזה, שניםם.
"זה משתנה מבן אדם לבן אדם" הוא ענה.
"מתי נתחיל בטיפול?" שאלתי.
"כבר ממחר" הרופא ענה.
"טוב.. אני יכול ללכת עכשיו?" שאלתי, חסר כוחות.
"כן סהר.. תשתדל להישאר רגוע בימים האלה, עצבים לא עושים טוב." הוא אמר ויצאתי לכיוון האוטו.
התחלתי לנסוע.. פתאום נזכרתי שהרגע אני ואופיר נפרדנו. אני כזה טיפש, איך יכולתי לתת לדבר הכי טוב שיש לי בחיים ללכת?
הגעתי הביתה נכנסתי לחדר והתכסיתי בשמיכה, נרדמתי.

נקודת מבט של אופיר.
יצאתי מהמקלחת. נכנסתי לפייסבוק, הורדתי את המערכת יחסים שלי ושל סהר.
"אופיר, ארוחת ערב את באה?" אסי נכנס לחדר ושאל.
"לא רעבה" עניתי לו, מכוסה בשמיכה.
הוא התקרב וישב על המיטה, ליטף לי את השיער.
"אופירי למה נפרדת ממנו? בגלל שטות?" הוא שאל.
"זה לא שטות. אנחנו כנראה לא מתאימים. הוא אמר את זה בעצמו." אמרתי ודמעה ירדה במורד הלחי שלי.
"אחותי שלי היפה, את רואה למה לא רציתי שיהיה לך חבר? בדיוק בגלל מה שקורה אחרי שהאהבה נגמרת" הוא אמר.
"האהבה לא נגמרה.לפחות מהצד שלי."אמרתי לו.
"טוב, אני יורד לאכול, להביא לך משהו?"הוא שאל.
"לא תודה."עניתי.
הוא נישק אותי בראש ויצא מהחדר.
הפעלתי את השיר 'מאושרת' ונרדמתי.

נקודת מבט של אסי.
ידעתי שאסור לי לתת לסהר ואחותי להיות ביחד. בסוף הוא תמיד פוגע בבנות, גם אם הוא אוהב אותן.
שלחתי לתהל הודעה 'חיים שלי הגעת הביתה?'
' כן עכשיו הגעתי' היא שלחה.
התקשרתי אלייה.
"אהוב שלי איך אופיר?" היא שאלה.
"היא עצובה.. אבל היא ילדה גדולה היא תתגבר" עניתי.
"מה קרה בכלל?" היא שאלה.
"אין לי מושג, מחר הם יחזרו מה את דואגת" עניתי לה.
"חחח כן הא" היא צחקה.
"טוב יפה שלי אני הולך לישון אוהב אותך" אמרתי לה.
"חחח תחלום עליי" היא צחקה.
"חחחח רק עלייך נסיכה" צחקתי גם וניתקתי את הטלפון.
נכנסתי קצת לפייסבוק. הייתה הודעה.
'אסי, אני ממש מצטערת על הכל. אתה לא מבין בכלל כמה אני אוהבת אותך. בבקשה תסלח לי. אני רוצה שנחזור להיות ביחד' ההודעה הייתה מעדן.
"תקשיבי עדן, את באמת אחלה והכל אבל המשכתי הלאה. יש לי את תהל וטוב לי איתה.' רשמתי לה.
'פחח אתה מחליף אותי בתהל?' היא שלחה.
' ממש לא. תהל באמת אוהבת אותי' עניתי לה.
' ואתה?' היא שאלה.
' מה אני?' שאלתי.
' אתה אוהב אותה?'
'כן. מאוד'
' אז שיהיה לך בהצלחה אסי, אני מאחלת לך רק אושר' היא רשמה.
' תודה' עניתי.
מה היא נזכרה בי פתאום??