תמיד תהיי לי מאושרת-פרק 15

נקודת מבט של אופיר.
עברו חודשיים. חודשיים מדהימים, אני וסהר עדיין ביחד, גם אסי ותהל עדיין ביחד. היא מצליחה להחזיק אותו קצר חחח. הוא הפסיק לעשן והוא כמעט ולא שותה. הלוואי וגם סהר היה לומד ממנו דבר או שתיים.
"וואי איך אין לי כוח להיכנס לשיעור" יללתי.
"סהר אולי אני ישאר איתך פה?" התחננתי.
"אין מצב כנסי לכיתה" הוא אמר בנוקשות.
"אוףף הורס שמחות" עשיתי פרצוף עצוב והוא צחק.

בדרך הביתה מבית ספר.
"אוף תהל משעמם לי בואי נצא הערב לאנשהו" אמרתי לתהל.
"לאן בדיוק?"היא שאלה.
"מממ מסיבה?"שאלתי בחיוך.
"את יודעת שאני שונאת מסיבות עם כל הבנות הזונות והבנים השיכורים" היא עיקמה פרצוף.
"אוףף אז סרט?" שאלתי.
"סרט." היא קבעה.
נכנסתי הביתה. כמובן ההורים לא בבית ואסי ישן כמו תמיד.
נכנסתי לחדר שלו בשקט וקפצתי עליו.
"אחיי החתיך" צעקתי לו באוזן.
הוא קם בבהלה ואני עפתי אחורה על הרצפה.
"מה את דפוקה?מה את מעירה אותי ככה?"הוא צעק.
"סתום. רק רציתי להגיד לך שאני ותהל הולכות לסרט היום בערב ואל תתוכח על זה" קבעתי עובדה.
"מה שתגידי" הוא אמר בציניות כזאת.
"רגע למה את לא הולכת עם סהר לסרט?" הוא שאל.
"הוא אמר שיש לו סידורים ענא עארף" אמרתי.
"לסהר? את בטוחה שאנחנו מדברים על אותו סהר? ממתי לבנאדם יש סידורים?" הוא שאל.
"מה אתה רומז?" שאלתי בחשדנות כזאת.
"לא רומז כלום אחותי.. פשוט כדאי שתבדקי אתזה" הוא אמר, נישק אותי בראש ויצא מהחדר.
"אסי אתה יודע משהו שאני לא יודעת?"יצאתי אחריו מהחדר.
"אווו איזה דפוק אני עכשיו את לא תעזבי אותי" הוא אמר.
"אל תגיד לא צריך" התעצבנתי ונכנסתי לחדר. התיישבתי על המיטה,שמעתי שירים, דפדפתי בפייסבוק ונעצרתי על סטטוס של מישהו.
"כולנו נולדים תחת אותה כיפת שמים אבל לא לכולנו אותו קו אופק."
וואלה משפט לחיים.
יצאתי מהפייסבוק וכיוונתי את השעון המעורר לשעה 18:00 ,כיביתי את האור ונכנסתי לישון.

נקודת מבט של סהר.
"אתה בטוח?" שאלתי את הרופא.
"כן אדון ביטון הבדיקות אינן משקרות.. יש לך סרטן תורשתי בדיוק כמו שהיה לאחותך" הרופא ענה לי. דוקטור רוטנשיין הוא הרופא משפחה שלנו.
"ואני אחייה?" גמגמתי.
" רוב הסיכויים שכן.. תראה סהר אצלך זה שונה מאחותך ליאן.. אצלך גילינו את זה בשלב מוקדם יחסית.. אצל ליאן זה כבר היה מאוחר מדי" הרופא ענה לי.
"ומה עושים עכשיו?" שאלתי אותו.
"בוא נלך על הסיכוי הכי טוב שלנו כרגע" הוא אמר.
"שהוא?" שאלתי.
"כימותרפיה" הוא ענה.
הרגשתי כאילו בניין ענק נופל עליי. אני,סהר ביטון רק בתחילת החיים. חולה בסרטן.
"מתי נתחיל עם הקקה הזה?"שאלתי.
"היום בערב." הוא ענה.
יצאתי מהקליניקה שלו עם הדף המזדיין הזה של התוצאות.
התיישבתי על איזה ספסל בפארק נטוש.
"כוסעמאקק הערסס של הסרטן המזדיין הזה" אמרתי וקרעתי את התוצאות.
טוב מה עושים עכשיו? להודיע למישהו? אני לא רוצה להלחיץ את אופיר.. בנתיים נשאיר את זה ככה.
התקשרתי לאסי.
"אהה אחי?" הוא ענה.
" אתה יכול לבוא דחוף לפארק הנטוש שהיינו מסתובבים בו פעם?" שאלתי.
"מה סהר עוד פעם התחלת עם הבעיות?" הוא התעצבן.
" נראה לך? נו אתה יכול לבוא?" שאלתי.
"כן עשר דקות אני בא." הוא ענה וניתק.
בנתיים הדלקתי סיגריה ואחריה עוד אחת ועוד אחת, גמרתי חצי חבילה מעצבים.
"כוסעאמק הערס" מלמלתי בעצבים וזרקתי את הקופסא לריצפה.
"מה? עצבים?" אסי בא מאחוריי והתיישב על הספסל.
עברו הרבה דקות של שתיקה.
"נו מה באתי לפה כדי שתייבש אותי? מה היה דחוף?"אסי התעצבן.
"קודם תישבע לי שאתה לא מדבר על זה עם אפחד, במיוחד לא עם אופיר!!" הזהרתי אותו.
"בגדת בה יזין?" הוא התעצבן.
" נראה לך שאני יבגוד בה יחמור? היא הבנאדם הכי חשוב לי" התעצבנתי יותר.
"אז מה יש לך??" הוא צעק.
"סרטן" צעקתי חזק יותר.
"שו סרטן? מה סרטן?" הוא התחיל לגמגם.
"כן..אבל אל תדאג אני אחייה ככה הרופא אמר". אמרתי.
"בטח שתחייה אתה סהר ביטון הכריש. אתה תנצח את המחלה הזאת" הוא ניסה לעודד.
"אבל אני צריך את העזרה שלך.. אם אני לא אשרוד.. קודם כל תשמור על אופיר. דבר שני אם הרופא אומר לי שאין הרבה סיכויים שאני אחייה.. איך אני מספר את זה לאופיר?" שאלתי.
" אחי אל תדבר שטויות. קטן עליך סרטן." הוא ניסה לעודד.
שתקתי. שקעתי במחשבות עם עצמי. מה יהיה עם הטיפולים לא יצליחו? מה יהיה עם אמא שלי? תאבד שני ילדים ובעל. מה יהיה עם כל היקרים שלי? מה יהיה עם אופיר? עם אסי? עם תהל?
מה יקרה עם אני לא אהיה פה?