תמיד כאן- פרק שני, חלק א' ♥

"אמרו לי להרים את הראש, שלא יפול הכתר, אבל הרמתי גבוה מדי, האף שלי היה בשמיים, והכתר החליק.
הוא נפל, ובקול גדול התרסק על הרצפה הקשה. צלצול והלם שרר בחדר. כולם הביטו בי המומים, אני רצתי מהחדר, מבוישת, המומה וכואבת. שוב, זה חזר."
—
באותו יום, כולנו התאספנו באותו חדר, אני שוכבת על בטנו של אלאור, רגליי על ליאה ורז. נתניאל וטום ישבו יחד ודיברו עם לינור ושחף ואנחנו פשוט הקשבנו למילות השיר שהתנגן ברקע.
כולנו יושבים יחד, לא מבינים מה אנחנו עושים. לפתע נתניאל וטום החלו ללחוש ללינור ושחף והן השתתקו והביטו בי בחשש.
"מה קרה?" שאלתי בתקיפות
"כלום" לינור המהמה
"אני חושב שהיא צריכה לדעת" שמעתי את קולו של נתניאל, טעון גם הוא. כנראה שהם רבו גם מקודם.
"תספרו לי." דרשתי
שחף החלה להכנס ללחץ "עזבי, לא משהו מיוחד".
"מה?" שאלתי שוב.
קמתי ממקומי. פניתי לאלאור "תגיד לי!"
נתניאל בא אליי, נוגע בעדינות בכתפי "אמ, תראי… נהוראי וסהר חוזרים השבוע לאזור… וידענו שלך היה הכי קשה… אז קצת הסתירו ממך את המידע… זה כבר כמה שבועות ככה, ואנחנו מבקשים שלא תתרחפני. דיברנו איתם בסקייפ כבר כמה פעמים, והכל בסדר. אל תיכנסי ללחץ." הוא סיפר לי.
ובאותו רגע, הרגשתי שעולמי חרב עליי, ורצתי לשירותים, מתנשמת בכבדות, מבינה, שהחברים הכי טובים שלי שנעלמו לי מהחיים, שביליתי איתם חצי מהחיים חוזרים. לא ידעתי אם לשמוח או לבכות.