תמיד ידעתי
ואוו זה התחיל , יום גשום אחד , לא זוכרת מתי , בוקר אחד אחרי 3 שנים , לא יכלתי לפקוח את העיניים . נזכרתי בו שוב , עכשיו כבר הוא לא פה , אני מחזיקה את הכרית שלידי , שהיה בה את הריח שלך , חקוק בה , לעד . ומסתכלת עליה במבט עצוב , איך הלכת לי ככה ? שאלתי . בכלל , איך אני נתתי לך , ללכת .
קמתי שטפתי את פניי , ויצאתי , , אני פה , איתך לתמיד לחשתי לעצמי כל הדרך .
עברתי בין השלוליות , בין העפר , והאדמה החלה , וחשבתי כל הזמן . רק עלייך . כשהגעתי ישבתי ליד מצבת האבן , שבה חקוק את שמך . התחלתי לבכות , סיפרתי לך איך רע לי בלעדייך , איך אתה חסר לי , איך אני מחכה שתחזור . כן , אני ילדה עם דמיון , אבל דמיון כמו שלך . אין לי , אני בוכה ונזכרת , איך כל פעם שהיינו יחד , היית גאה בי , שאני חברה שלך . הייתה אומר " את תמיד יכולה , את מדהימה . וזה ? הכי ריפא אותי . אני ממש מצטערת , מחאתי את הדמעות , הלוואי שלא , שלא היית עוזב ככה , אבל תזכור תמיד . אתה ? תמיד בלב שלי , כמה שקשה אני מתמודדת , כמה שרע אני נזכרת במילים הרכות והמרגיעות שאמרת לי , שם , בעבר . אם הייתי יכולה הייתי .. מחזירה את הזמן ל …
" שירן , בואי הולכים " . שמעתי קול עדין מאחורי קורא לי . מחיתי שוב את הדמעות , אבא קרא לי , וחזרתי , הביתה . אני כלכך רוצה שתהיה איתי , עכשיו . בבקשה צעקתי בבטן .
אף אחד לא ידע . אף אחד לא יקשיב
זה אתה , דין , אני מתגעגעת אלייך , תחזור לחיי , בבקשה .
תגובות (2)
הכתיבה שלך טובה, היתה בעיה רק עם הפיסוק. כששמים פסיק או נקודה צריך לשים אותו בצמוד למילה, בלי רווח. כך: "זה אתה, דין, אני מתגעגעת אלייך, תחזור לחיי, בבקשה."
אבל חוץ מהפיסוק הכל היה טוב מאוד????