תמיד הייתי כאן. | פרק 9.

נקודת מבט מאי:
״אני לבניון.״ אמרתי לפקידת הקבלה במשרדו המפוקפק של חיים בניון, איש עסקים מפולפל וחדרי חדרים עבריין צמרת.
״קבעת פגישה?״ היא שאלה והקלידה מסמך במחשב, תמיד שנאתי אותה. בכל פעם שבאתי לפה היא אמרה את אותם מילים באותה גישה.
״לא אבל הוא יודע שאני בא.״ עניתי והבטתי בעיניה החומות והריקניות. מנסה להבין מה מניע אותה להישאר במשרד ארור כזה, אני בטוח שהיא יודעת מה חיים עושה והיא לא רק פרצוף יפה.
״אתה צריך לקבוע פגישה.״ אמרה בסתמיות והרימה את שפורפרת הטלפון.
״עוד שנייה אני מקבע אותך לשולחן תגידי לבניון שאני פה!״ כעסתי והיא טילפנה אליו אחוזת בהלה. לא באמת כעסתי אבל רק ככה זה עובד איתה.
״אתה יכול להיכנס.״ היא אמרה בנימת שנאה ושלחה לי מבט שטני, החזרתי לה אחד כזה ונכנסתי למשרדו. המשרד היה מפואר ומרוהט בטוב טעם, מי שיכנס לכאן לא יחשוב שמאחורי תעודת עורך הדין ורואה החשבון עומד מי שאחראי על מעילות כספים, פריצות לחנויות תכשיטים ועוד רבים וטובים מאלו.
״את מי אני רואה פה!״ הוא אמר ונשען על הכיסא הגדול והמסתובב שלו. הרמתי את סנטרי לשלום והתיישבתי באחד משני הכיסאות שהיו מולו.
״עשר במזומן זוכר?״ ניגשתי לעניין.
״זוכר זוכר,״ הוא הרגיע. ״אני יודע שבפעם האחרונה יצאת בהצהרה שלא תעבוד פה יותר, אבל יש לי רק מכה אחת טובה שתסדר אותך להרבה זמן. מכה אחת ואני עוזב אותך אני נשבע.״ הוא התחיל לדבר והפסקתי להקשיב. הבטחתי לעצמי שלא אסתבך ולא אתעסק בזה יותר.
״בניון, הכסף.״ אמרתי בתקיפות והוא נאנח, פנה לכספת מתחת לשולחן המשרדי שלו והוציא ארבעה חבילות של שטרות קשורים בגומייה.
״אז איך אמא שלך?״ הוא שאל בטרם הגיש לי את השטרות. ״שמעתי שהיא מתחתנת.״ הוא אמר והרמתי את גבתי בספקנות,
״לעניין…״ דירבנתי אותו לחדול להסתובב סביב המטרה שלו ולגשת אליה ישירות.
״אתה לא רוצה לעזור לה? חמש עשרה יכולים מאוד לעזור אתה יודע.״ הוא שיחק לי על המצפון, אין ספק שגם עשרת אלפים יעזרו והמצב הכלכלי שלי לא בשפל כדי שאכנע לו.
״אני לא עובד אצלך יותר, תשכח מזה.״ עניתי במהירות, הוא הנהן בהבנה וקירב את השטרות אליי, שלחתי את ידי לעברם והוא פרס את כפות ידיו עליהם,
״אם תתחרט, אתה יודע איפה למצוא אותי.״ הזכיר והבטתי בו במבט חודר. לקחתי את השטרות ממשרדו וטרקתי את הולדת כשיצאתי. המזכירה המעצבנת נבהלה, הבטתי בה בקצרה והתקדמתי מחוץ לבניין המשרדים.

״הלו?״ ענה לי קול נשי לטלפון של נתנאל, לא הופתעתי אך הקול היה מוכר לי באופן מחשיד.
״מי זה?״ עניתי בחשדנות,
״מאיה, אידיוט.״ היא ענתה וצחקתי, היא אחריי. מאז מה שקרה עם עומר לא דיברנו ומעניין אותי לדעת אם היא שמעה על זה או שהוא תפס ממנה מרחק כמו שדרשתי.
״איפה נתנאל?״ שאלתי,
״אין לי מושג, הוא השאיר את הטלפון שלו פה ונעלם, בוא הוא בטח יגלה שהוא שכח את הטלפון ויחזור.״ היא אמרה, גיחכתי.
״אני בדרך. לאכול?״ שאלתי כיוון שהייתי קרוב למרכז קניות.
״סושי.״ ענתה במהירות וצחקתי.
״את צפויה שזה מפחיד.״
–
״טוב שבאת, נהייתי רעבה.״ מאיה קצפה על השקיות שלי ברגע שנכנסתי לביתה, ״נתנאל!״ היא צעקה וגם הוא הגיח לסלון,
״איכס מגעילים.״ הוא קרא כשהוציאה את תבנית הסושי, צחקתי, נתנאל שונא סושי, הוא שונא את המחשבה שיאכל דג חי, זה מחליא אותו למרות שהסברתי לו עשרות פעמים שאפשר גם בלי הדג ואפשר גם שלא יהיה חי.
״שתוק.״ אמרה מאיה וטבלה חתיכת סושי ברוטב סויה. ״הא מאי,״ קראה לפתע. ״אנחנו ביחד?״ שאלה בקלילות ונתנאל התחיל להשתעל, צחקתי והיא אחריי, רק שנינו ידענו במה מדובר.
״מחר שבוע לא?״ שאלתי והבטתי בה בחיוך, היא חייכה אליי בחזרה ונתנאל הביט בשנינו המום. הוא התחיל להאדים בהדרגתיות ולבסוף התפרץ,
״מה מה מה?!״ צעק,
״אני אוהבת אותו, הוא אוהב אותי, חשבנו שתקבל את זה.״ היא אמרה ופניה התממו,
״חשבתם לא נכון!״ הוא צעק ומחה אגלי זיעה ממצחו,
״תירגע טמבל, סתם איזה משהו בנינו מה אתה נלחץ.״ מיהרתי להרגיע את הרוחות, והוא המשיך להאדים, מאיה גם היא חשבה על משהו,
״רגע אני לא יכולה להיות עכשיו חברה של מאי?״ שאלה בהפתעה, ״גם אם אני אוהבת אותו?״
״ברור שלא.״ נתנאל ענה בנחרצות ואני התחלתי לחוש במתח שהצטבר באוויר, היא החלה לכעוס גם היא, ״חברים שלי זה מחוץ לתחום.״ הוסיף בהתנשאות מסויימת, היא הרימה גבה וקמה ממקומה,
״אז לך מותר לזיין את חברות שלי על ימין ועל שמאל, שלא נדבר על כל החברות שהפסדתי בגלל שאח שלי שבר להן את הלב, ולי אסור לצאת או להתקרב לחברים שלך?״ היא כעסה והתחילה להאדים, ברגעים של כעס בהחלט רואים נקודות דמיון בינה לבין נתנאל.
״מאיה, את לא מתקרבת לחברים שלי, אם זה כל כך מפריע לך אני לא אצא עם חברות שלך יותר.״ היא שתקה, לא אופייני לה בכלל, היא התקרבה אליי ונישקה אותי ארוכות על השפתיים, גם כשניסיתי להתרחק היא הצמידה את שפתינו שוב,
״תלמד כלל בחיים, נאה דורש- נאה מקיים.״ היא אמרה לנתנאל כשהתנתקנו ומיהרה לחדר. נתנאל היה המום, הוא קם לחדרה במהירות ופתח את הדלת בחוזקה,
״בפעם הבאה שזה יקרה אני נשבע לך שאני לא יודע מה אני אעשה לך!״ הוא צעק בחדרה ושמעו את זה עד לסלון.
״תגיד תודה שאני לפחות לא מזדיינת איתם! בניגוד למישהו פה בחדר!״ היא לא נשארה חייבת וענתה לו במהירות. לאחר הצעקות נשמע קול מכה חזקה ולאחריו שתיקה.
״תשקלי מילים כשאת מדברת לאחיך הגדול!״ נתנאל צעק אחרי כמה רגעים של שתיקה, קמתי במהירות לחדרה של מאיה,
״גם כן גדול, מגיל שלוש רק תפסת גובה.״ היא ענתה בקול חלוש, ניסיתי להוציא את נתנאל מהחדר אך הוא העיף את ידי ממנו ויצא בכוחות עצמו. לא נשארתי אדיש למאיה הבוכייה ואימצתי אותה לחיבוק חזק.
״די הוא לא התכוון,״ ליטפתי את ראשה, היא כבר הספיקה להרביץ לי על זה שהיא מרגישה יותר מידי בנוח איתי ובגלל זה היא עשתה את זה.
״מה יש להתכוון בכאפה?״ היא נאנחה, האמת הוא הכעיס אותי, לא משנה מה מעיין תעשה אני בחיים לא ארים עליה יד, יש דברים שאי אפשר לעבור לסדר היום עליהם, גבולות שאי אפשר לחצות.
״זה נתנאל, הוא יבוא לבקש סליחה גם.״ שתינו ידענו שזה מה שיקרה. היא קמה מהמיטה וניגבה את הדמעות שלה מול מראה, היא גיחכה.
״אז לא אכפת לך שכולם חושבים שאני חברה שלך?״ היא נשענה על הארון הלבן,
״אני אמור להתרגש שאת מסכימה לצאת איתי בכלל.״ צחקתי לחייה הסמיקו במקצת והיא צחקה אחריי, היא תמיד צוחקת כשהיא מובכת.
״כן… צודק.״ אמרה בציניות. אני חושב.
״אני עף לחפש אותו, רק אל תכעסי אותו ככה שוב.״ אמרתי ויצאתי מחדרה, ״ודרך אגב נשאר מלא סושי.״ הצצתי עם ראשי פנימה. היא צחקה ויצאה איתי לסלון.

נקודת מבט מאיה:
״הכל בסדר?״ מאי התקשר אליי אחרי שעה של צפייה בטלוויזיה, מחשבות על היום ובעיקר אכילת סושי. חשבתי אם לנשק את מאי היה צעד נכון, פחדתי שאולי נשיקה תעיר אצלו רגשות שלא נמצאים אצלי. אבל הייתי יותר מידי חדורת מטרה ומוטיבציה להראות לנתנאל שהוא לא שולט בחיים שלי ומה שאסור ומותר לי תקף גם לגביו.
״נגמר הסושי.״ צחקתי, ״מצאת אותו?״ שאלי בחשש שמא לא מצא, בוודאי שאני כועסת עליו וכשיגיע אבהיר לו שזוהי הפעם האחרונה שהוא מעז להרים עליי יד, פעם אחרונה שהוא צועק עליי.
״כן הוא אמור להגיע הבייתה, הוא פחות כועס אבל עדיף שלא תרגיזי אותו,״ אמר מאי. ממש יופי, לי מרביצים והוא זה שכועס.
״הוא אמר לך משהו?״ שאלתי, לא חשבתי על הצד של מאי ונתנאל כשעשיתי את זה.
״שהוא אוהב אותי והכל אבל הפעם שלא אתערב בריב שלכם.״ נשמתי לרווחה.
״הוא הגיע, אני אדבר איתך.״ שמעתי צעדים מבעד לדלת, שיערתי שזה הוא וניתקתי למאי את הטלפון. הדלת נפתחה וכמו שחשבתי, נתנאל נכנס בה, הוא הביט בי ארוכות ובוא להתיישב על הספה.
״מה.״ הגבתי בקרירות למבטו של נתנאל, הוא לקח את השלט וכיבה את הטלוויזיה.
״אני בחיים לא ארים עלייך יד, אבל אני וחברים שלי זה תחום שלא נכנסים אליו.״ התחיל לדבר ולא עניתי. ״אני אומר לך שאני אתרחק מחברות שלך אז את מנשקת אותו? כאילו מה?״ הוא המשיך וצירף תנועות ידיים,
״נתנאל, אתה לא טיפש, היית עם ליהיא חודש ועוד שכבת איתה ואז נפרדת ממנה, באותו יום התחלת לצאת עם נופר, מה ציפית שנישאר חברות הכי טובות גם אחריי?״ שאלתי בעצבים. ״לפחות אני לא אעשה דבר כזה כי אני חושבת עלייך, לא רק על עצמי.״ אמרתי והדלקתי את הטלוויזיה כסימן לכך שכדאי לו לשתוק.