תמיד הייתי כאן. | פרק 8.

נקודת מבט מאי:
״נתנאל די.״ אמרתי והוא התחיל לצחוק בקולי קולות,
״אתה החבר הכי טוב שלי גבר גבר.״ הוא אמר והנח את אצבעו על חזי. ״אוהב אותך אמי.״ המשיך.
״מאי.״ תיקנתי אותו. נכנסנו לבית שלו, ומשכתי אותו ישירות לאמבטיה, שטפתי לו את הפנים והוא החל לפשוט את בגדיו. לא עצרתי אותו כיוון שהצעד הבא שלי היה להכניס אותו למקלחת כדי שההשפעה של הוודקה תרד לו. אני שונא לראות אנשים שיכורים בכלל ואותו בפרט.
״הכל בסדר?״ מאיה נכנסה למקלחת חצי ישנה, צחקתי,
״הכל מעולה, תחזרי לישון.״ ביקשתי ממנה והיא הביטה בנתנאל השיכור ונאנחה. היא רגילה לראות אותו שיכור אבל אני בטוח שלא עד כדי כך.
״אני מכינה לו קפה.״ הודיעה ביאוש ופנתה אל עבר המטבח.
״תביאי אקמול.״ נתנאל דרש ממאיה כשהתאפס על עצמו, היא הייתה שעונה על השיש ואחזה בכוס מים. היא עשתה כדברו ובאה לשבת בסלון.
״אתה אחד הטמבלים שפגשתי.״ אמרתי לו כשלגם מהקפה והוא גיחך, מאיה בהתה באיזו נקודה ולא הגיבה למתרחש סביבה.
״נודר שאני לא שותה ככה בדרך כלל.״ הוא התגונן, מאיה הביטה בו בזלזול וגיחכה.
״כן שמענו עליך.״ היא אמרה והניחה את רגליה על ירכיו. צחקתי והוא אחריי.
״טוב חברים, היה נעים היה נחמד, אבל מתפוצץ לי הראש אני עף לישון.״ נתנאל הודיע בחגיגיות והוריד את רגליה של מאיה מעליו, הוא התקדם אליה ונשק לקודקוד ראשה. ״אוהב אותך אחי.״ הוא הביא לי כיף חברי והתקדם לחבר.
״רוצה לספר לי מה קרה?״ שאלתי את מאיה כששמעתי את דלת חדרו של נתנאל נסגרת,
״מה קרה?״ החזירה לי בשאלה והעיפה את שיערה השחור והחלק מפניה,
״את תגידי לי,״ אמרתי והיא נאנחה. ״נו.״ דירבנתי אותה והנחתי את ידי על רגלה.
״רבתי עם עמית.״ היא החלה להסביר, ״הייתי דלוקה על איזה אחד מהשכבה שלכם וכשהיינו אמורים להיפגש הוא הבריז לי, והלך אליה, הם שכבו ועכשיו הם ביחד.״ סיפרה בנשימה אחת ודמעות עמדו לה בעיניים, ״ואז הוא בא אליי והתחיל להגיד בחיים לא היה יוצא איתי ושאני לא חברה אמיתית.״ סיימה ואני הרגשתי איך הכעס משתלט עליי.
״מי זה?״ שאלתי בכעס, היא הביטה בי וניגבה את עינייה בעזרת שרוול החולצה שלה.
״הוא כבר קיבל ממני סטירה זה בסדר.״ היא צחקה ומשכה באפה,
״את לא עונה לי על השאלה.״ אמרתי בתוקפנות והיא השפילה את מבטה.
״איזה אחד נו מה זה משנה. בכל מקרה אני עולה לישון.״ התחמקה וקמה לחדרה במהירות, הלכתי אחריה והתיישבתי על הכיסא שהיה בחדר בעוד היא מתכרבלת בשמיכה.
״מאיה.״ אמרתי באזהרה,
״עומר משהו.״ היא אמרה והתיישבה על המיטה, נשענת על הקיר.
״יש משולם, כהן, אלגבסי, אבהרם, תהיי יותר ספציפית.״ ביקשתי ממנה והיא התעסקה מכשיר הטלפון שלה.
״אם זה יגיע לנתנאל…״ איימה, הנהנתי בתור הבטחה שלא אספר, ״אלגבסי.״ אמרה סוף סוף וכעסתי עוד יותר, מעולם לא אהבתי ועכשיו נהרס כליל הסיכוי שאוהב אותו.
״את הבן אדם הכי מדהים שאני מכיר, את חשובה לי כמו האחות השנייה שלי, ומי שלא רואה את זה בך או עיוור או ממש ממש טיפש.״ אמרתי וקמתי לנשק את ראשה. היא חייכה והרימה את מצחה אליי.
״לילה טוב.״ אמרה בקולה העדין,
״לילה טוב חיים שלי.״ אמרתי וכיביתי את האור בחדר שלה. כשיצאתי ממנו סגרתי את הדלת בעדינות, לקחתי מפתח של הבית מהחדר של נתנאל ונעלתי את הבית שלהם, שלא ישאר פתוח, אי אפשר לדעת מה יכול לקרות.
נסעתי הבייתה ברגשות מעורבים, הבטחתי לאמא שלי שלא אסתבך ומצד שני אני לא יכול להשאיר את מאיה פגועה ככה, זה כמו שאין ספק שאהרוג את האמיץ שיפגע במעיין, אבל אני לא יכול להרשות לעצמי להסתבך בחלק הזה של החיים שלי, לפני צבא וקרוב לסיום התיכון.
–
״בוקר טוב נשמה שלי.״ אמא שלי הסיטה את הווילון בחדר שלי וקרני שמש חדרו לתוכו.
״מאי!״ מעיין צעקה,
״חיים שלי!״ חיבקתי אותה חזק, לא מזמן עלתה לכיתה א׳ בכל שבת היא מספרת לי על השבוע שלה בבית הספר.
״קיבלתי מצויין בחשבון! והמורה לעברית רשמה לי הערה טובה ביומן!״ היא התלהבה וחייכתי,
״אני מת על הגאון שלי!״ חיבקתי אותה, ״לכי תביאי את היומן שאני אקרא את מה שהמורה רשמה.״ ביקשתי והיא קיפצה מהמיטה בשמחה. קמתי מהמיטה לאמבטיה לעשו את אירגוני. הבוקר שלי ואחר כך למטבח. נזכרתי בשיחה שלי עם מאיה אתמול ועוד התחבטתי מה לעשות.
״מה קורה?״ שאלתי את אמא שלי שעמדה במטבח וחתכה סלט, הטלוויזיה הייתה כבויה והפלטה לשבת דולקת, מעיין ואמא שלי שומרות שבת, גם אני שמרתי עד לפני שנה בערך והפסקתי.
״נחש מי התקשר אליי אתמול,״ היא אמרה ושטפה את ידיה מהמיץ העגבנייה, הבטתי בה במבט שואל, ״אבא שלך.״ היא אמרה ופערתי את עיניי,
״מה הוא רוצה?״ עניתי בחוסר סבלנות, אני מתעב את האיש הזה וכל מי שקשור בו.
״מתגעגע.״ היא גיחכה,
״התגעגע אחרי שש שנים? יופי לו.״ כעסתי, ״מה אמרת לו?״ שאלתי אותה והוצאתי שוקו מוכן מהמקרר.
״שכולנו כבר התגברנו על העזיבה שלו ושאני עומדת להתחתן שוב.״ אמרה וחייכתי,
״יופי. כל הכבוד. אני נשבע שאם אני אשמע שהוא התקרב למעיין אני שובר לו את העצמות.״ איימתי והיא חזרה לחתוך את הסלט. את החבר של אמא שלי אני אוהב, לא מחשיב אותו כאבא או משהו, אבל אני אוהב אותו. גם הוא פותח את פרק ב׳ בחיים שלו, הוא גרוש עם ילדה בערך בגיל של מעיין.
הכנתי לעצמי משהו לאכול והלכתי למרפסת,
״הלו?״ נשמע מהצד השני, קול ישנוני ומתנשא בכל זאת.
״מה נשמה? לא מאוחר מידי בשביל לישון?״ שאלתי בזלזול,
״מה אתה צריך?״ הוא נשמע מרוגז.
״המכה האחרונה שלי הייתה לפני חודשיים ועדיין לא ראיתי שקל. נשמע לך הגיוני?״ שאלתי בכעס,
״תבוא היום בערב נטפל בך.״ הוא אמר וניתק את הטלפון.

״את לא מראה לי מה כתבו לך ביומן?״ שאלתי את מעיין שכמעט נרדמה על הספה בסלון.
״אחר כך,״ מילמלה וצחקתי.
״אמא אני יוצא.״ הודעתי ולקחתי את מפתחות הרכב שלי.
״לא לחזור מאוחר.״ הפצירה בי וטרקתי את הדלת אחריי.

״עומר!״ קראתי בהתלהבות מזוייפת, הלכתי למקום העבודה שלו. הוא תמיד עובד בימי שבת הגוי הזה.
״הא?״ הוא הסתובב אליי,
״שמעתי שיש לך חברה חדשה.״ נשענתי על דלפק הקיוסק בו עבד.
״כן…״ הוא חייך בחולמניות. לא התאפקתי ונתתי לא אגרוף לעצמות הלחיים,
״אם תתקרב עוד פעם לשלי זה לא ייגמר ככה.״