תמיד הייתי כאן. | פרק 6.

״אז ממתי את מעשנת?״ שאל מאי, אנחנו בדרך הבייתה. השעה כבר שלוש וחצי, נהנתי בערב, הכרתי צדדים במאי ונתנאל שלא הכרתי.
״עכשיו התחלתי.״ הסברתי והדלקתי את הסיגריה השמינית שלי ליום הזה.
״אז תפסיקי.״ מאי שמט מידי את הסיגריה ודרך עליה.
״מאי!״ רטנתי. ״אם הייתי רוצה להפסיק לא הייתי מתחילה.״ התחכמתי.
״מה את מתחכמת.״ הוא ענה ומילותיו דעכו לאט, צליל הודעה קטע את משפטו באמצע, הוא הסתכל אל עבר המסך וחייך.
״מה אתה מחייך.״ חטפתי את הטלפון מידיו וקראתי את ההודעה, ׳ער?׳ היה בתוכן ההודעה מ׳שירה הכוסית׳. צחקתי. ״אתה יכול לפרוש לעניינים שלך.״ צחקתי שוב והוא אחריי,
״אני אסיים ללוות אותך ואז תסמכי עליי שאני אפרוש.״ הוא ענה בציניות וגיחכתי.
אחזתי בטלפון שלי, לחצתי על כפתור הנעילה על מנת להדליק את המסך והוא לא נדלק. לעזאזל, אזלה לי הסוללה.
״להקפיץ אותך?״ שאלתי והוא הנהן לשלילה,
״כבר הזמנתי מונית.״ הוא הסביר. נשקתי ללחיו ועליתי הבייתה. הוא חיבק אותי חזק ולבסוף הרפה.
כשעליתי הבייתה והטענתי את הטלפון חיכו לי אינספור הודעות, עמית שמבקשת שאתקשר, עומר שתוהה מה קרה לעמית, ואלירן שסתם שואל מה איתי. התעלמתי מכולם, הורדתי את העקבים המכאיבים, החלפתי בגדים וכמו שאני עליתי לישון.

נקודת מבט מאי:
״היי.״ שירה פתחה לי את דלתה בלבוש מינימלי ואיפור מוגזם. חייכתי אליה חיוך פלרטטני ונכנסתי פנימה.
״רוצה לאכול? לשתות?״ היא שאלה והתכופפה למקרר בכוונה מול פניי.
״יש וודקה?״ שאלתי, ממש התחשק לי לשתות.
״תמיד יש,״ צחקה והוציאה בקבוק מהמקפיא, שתי כוסות ושלוש משקאות אנרגיה שיהיו לנו כדי לערבב. התקדמנו אל עבר הסלון והתיישבנו על הספה, היא התיישבה צמוד אליי ואני כבר יכלתי לא התאפקתי והתנפלתי עליה בנשיקה סוערת. תחילה שירה הייתה מופתעת ואז זרמה.
היא נשכבה מעליי ושלחתי את ידי על מנת לפשוט את חולצתה, לאט לאט הבגדים של שנינו ירדו מהגוף.
–
״פאק שירה.״ התנשפתי כמוה, כמה שהיא נראית עדינה ככה היא חיה במיטה.
היא חייכ חיוך מרוצה ולבשה את חולצתי. קמה ומכינה לשנינו לשתות מהוודקה שהניחה על השולחן כבר קודם.
״מאי,״ היא קראה לי והסתובבתי אליה, ״מה יהיה איתנו?״ היא שאלה ונשכבה על בטני.
״מה יהיה?״ החזרתי אליה את השאלה, קיוותי שהיא לא תגיד את מה שאני מצפה לו.
״אתה אוהב אותי?״ היא שאלה, לעזאזל.
״שירה… תפסיקי לדבר שטויות.״ עניתי לה והיא רטנה. ״ברור שאני אוהב אותך.״ עניתי לה את התשובה המתבקשת.
״אתה אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותך?״ היא שאלה, שירה הייתה יפה אך מקולקלת. מבחינתי היא הייתה זיון טוב ולא מעבר.
״את יודעת את התשובה…״ עניתי והתחלתי לנוע באי נוחות. היא שמה לב לכך. היא התקרבה אליי ונישקה אותי בחושניות. ״אני לא חושב שכדאי.״ עניתי והזזתי אותה ממני. היא לבשה את התחתונים שלה בעוד אני מחפש אחר שלי, פשטה את חולצתי ושמה את חזייתה במקום.
לפני שיצאתי מביתה נשקתי לראשה נשיקה ארוכה, שלא תחשוב שמה שהיה בנינו היה כלום בשבילי ועזבתי אותה. האמת שהרגשתי קצת לא נעים, אבל אני מכבד את מי שמכבדת את עצמה. אם היא מחליטה לעשות את זה לא אני אהיה זה שיעצור אותה.
כשהגעתי הבייתה, מיהרתי לראות שאמא שלי ומעיין אחותי הקטנה ישנות. אלו הן בקיצור הנשים של חיי, בשבילו אתן הכל. הדלקתי את הטלוויזיה על שקט ושיחקתי בטלפון שלי, נכנסתי להודעות עם נתנאל שאני אוהב לקרוא כי הן תמיד מצחיקות אותי, וגם להודעות עם שירה. תמיד ניסיתי להבין מה קלקל ככה ילדה כל כך מיוחדת.

נקודת מבט מאיה:
בבוקר יום שישי קמתי לריח הבישולים של אמא,
״בוקר טוב.״ התקדמתי אל עבר המטבח, נתנאל וליה ישבו בשולחן ואכלו קציצות בעוד אמא שלי עמלה על הסירים. ״איפה אבא?״ שאלתי,
״תכף יבוא.״ ענתה אמא. ״לא רציתי להעיר אותך באת אתמול מאוחר, אבל קדימה לנקות.״ אמא שלי העירה אותי מהבהייה ברצפת הבית. שתיתי את הקפה שלי באיטיות ולבסוף קמתי להתחיל לנקות, תחילה את השירותים ואחר כך את כל הבית. זה הכלל של אמא שלי.

״הא אח.״ כשסיימתי הלכתי לחדרו של נתנאל שמסתבר ולא היה שם. ניצלתי את ההזדמנות וקפצתי לו על המיטה.
״מאיה!״ נתנאל צעק כשכמעט נרדמתי.
״בן זונה!״ צעקתי והנחתי את ידי על חזי כסימן לכך שנבהלתי.
״מה אני קשורה לזה שאח שלך מטומטם?״ אמא שלי צעקה מהסלון ושנינו צחקנו. פיניתי לו מקום בשמיכה והוא נשכב לידי. הנחתי את ראשי על חזהו ושמעתי את ליבו דופק דפיקות סדירות בהפרשי זמן מדודים.
״תגידי, מה נסגר עם עמית בסוף?״ הוא העלה לפתע את העניין ופקחתי את עיניי בבת אחת.
״מה קשור עמית?״ שאלתי בחשדנות, אחי בדיוק כמוני לא אהב את עמית ואם יוודע לו שהייתה עם בחורה ישנא אותה אפילו יותר, נתנאל הוא הומופוב במלוא מובן המילה.
״סתם נזכרתי בה. ואיך לא סיפרת לי שרצית את עומר?״ הוא העביר את השאלה אליי,
״לא יצא.״ סיכמתי את הנושא וחזרתי לנוח על חזהו של נתנאל.
״דברי איתה, תתקשרי אליה, משהו.״ ספק ביקש ספק דרש. לא הבנתי מה הוא רוצה, למה הוא כל כך לחוץ שאשלים עם עמית.
״מה הסיפור?״ שאלתי בתוקפנות, הוא נרתע לרגע ואז חזר למוטב,
״ראיתי אותה בסופר, היא לא נראית טוב.״ הוא הסביר,
״נו באמת, אנחנו לא מדברות בקושי ארבעים ושמונה שעות, נתנאל אל תעצבן אותי.״ כעסתי והוא ליטף את ראשי כדי להרגיע.
כשהגיע הערב, אחרי הקידוש, ישבתי בחדרו התחבטתי מה לעשות, האם כדאי להתקשר או לא. לבסוף נכנעתי לעצמי והתקשרתי אליה.
״הלו?״ ענתה לטלפון בקול ישנוני,
״רצית שאתקשר,״ עניתי ביובש והרגשתי צבועה קצת, אני כל כך פגועה ממנה ועם זאת היא חשובה לי,
״מאיה…״ היא בלעה את המילים, ״רציתי שתשמעי את זה ממני,״ היא אמרה ושתקה.
״מה?״ שאלתי בסקרנות,
״אני ועומר ביחד.״