תמיד הייתי כאן. | פרק 4.

״היי בית.״ נכנסתי הבייתה אחרי יום לימודים מפרך. עמית בכתה על כתפי במחצית היום ומחצית השנייה בכתה בשירותים. נראה שהלב השבור של אלירן מתחיל להתאחות קצת, הוא הרבה עם חברים ומחייך אליי מידי פעם כשאני בלעדיה. הנחתי את התיק ומפתחות הרכב שלי על השולחן והתיישבתי בספה.
״מי את?״ שאלתי מישהי שיצאה מהחדר של נתנאל. שיערתי שם לא שיחקו דוקים ביחד.
״טל.״ חייכה אליי. ״ואת?״ שאלה בספקנות,
״מאיה, אחות של הדבר.״ אמרתי בחיוך, היא הביטה בי כמנסה למצוא קשר בנינו, אני ונתנאל לא דומים כמעט, הוא דומה לאבא שלי ואני לאמא שלי. היא התישבה לידי בספה
״מאיפה את מכירה את אחי?״ שאלתי בסקרנות,
״נתנאל?״ היא חייכה חיוך מלא אושר, ״אנחנו ביחד.״ היא אמרה וגילגלתי את עיניי. מצחיק. מאוד מצחיק.
״באמת?״ שאלתי בספקנות, ״ממתי?״ חייכתי חיוך קטן ומזלזל, היא לא הבחינה בו. פניה היו קורנות והיא בהתה בנקודה מסויימת בחולמניות,
״מאתמול, הכרנו כבר לפני ואתמול זה קרה.״ היא הסבירה, גיחכתי והעברתי ערוץ בטלוויזיה.
״היי אח.״ חייכתי אחרי כמה דקות, נתנאל התעורר והביט בטל במבט לא ברור. צחקתי. כל כך צפוי.
״היי נתי.״ היא קיפצה מהספה בהתלהבות מוגזמת וקמה לנשק אותו נשיקה חטופה על השפתיים.
״היי.״ אמר וחיבק אותה, שולח לי מאחוריי גבה פרצוף שואל.
״נתי אתה זוכר שעוד חצי שעה אנחנו צריכים לנסוע עם ליה לקנות בגדים נכון?״ זרקתי לאוויר משפט שיגרום לה לעוף מביתי ולתת לנתנאל הזדמנות להסביר לי מה קורה פה.
״אוייש שיט, מאמי דברי איתי אחר כך?״ הוא שאל אותה והיא הנהנה והלכה לאסוף את דבריה.
״אתה כל כך חייב לי.״ אמרתי והדלקתי עוד פרק פרק של האנטומיה של גריי.
״הלו?״ עניתי למספר לא מזוהה שהתקשר אליי.
״מאיה?״ שאל הצד השני, זיהיתי את הקול והלב שלי דפק בחוזקה. ״לקחתי את המספר מעמית, אני מקווה שזה לא מפריע לך,״ הסביר,
״לא בכלל לא,״ ניסיתי לשמור על קור רוח אבל הלב שלי רקד במעגלים ופיתח חיים משל עצמו.
״רציתי לשאול אותך, את חושבת שתוכלי לעשות איתי את הפרוייקט של יא יב?״ שאל בהיסוס,
״איזה פרוייקט? שאלתי בחוסר הבנה, לא שמעתי על שום פרוייקט, או לא הקשבתי.
״זה במסגרת כישורי חיים, ילד מי׳א מספר לילד מי׳ב את החלומות והשאיפות שלו כשמיניסט, וילד מי׳ב מספר לו על עצם היותו שמיניסט.״ הסביר באי נוחות, מפחד לקבל דחייה.
״הא, הפרוייקט הזה, אני אשמח. מתי אתה רוצה להתחיל?״ שאלתי בחיוך, משחקת בליכלוך שהיה על הספר כאילו אוכל לחלוק איתו את המבוכה.
״יום חמישי?״ שאל, היום יום שלישי בשבוע, עוד יומיים!
״סגור.״ חייכתי, השיחה נותקה ושמרתי את המספר, עומר אלגבסי. אני כל כל חייבת לעמית, כל כך חייבת לה.

״מה הסיפור הזה?״ שאלתי את נתי כשטל עזבה, הוא היה נראה מבולבל ואני גיחכתי.
״אין לי מושג, אתמול הייתי שיכור, אני לא זוכר כלום, רק ששכבנו.״ הוא אמר, הייתי רגילה לכל הסיפורים האלה, כבר לא מחליא רותי כמו בעבר.
״אתה לא רוצה אותה?״ שלחתי, ״היא הייתה נראית מאושרת כאילו הבאת לה את הירח.\" אמרתי קצת בכעס.
״לא מאיה, ממתי אני רוצה מישהי?״ הוא אמר בזלזול ואני רטנתי. ״מה?״ אמר כמתגונן,
״אני מאחלת לך, שיום אחד תרצה מישהי כל כך, שתרגיש כאילו היא הבטיחה לך את הירח ויצא תעשה לך את אותן דבר.״ אמרתי בגסות וקמתי אל עבר המקלחת. נתנאל ישב על הספה, מבולבל יותר ממה שהיה וחשב.
״אז את אומרת שאני צריך להיות איתה?״ הוא דפק על דלתי כשפשטתי את בגדיי,
״אני לעולם לא אבקש ממך להיות עם מישהי שאתה לא רוצה או לא אוהב, רק ביקשתי שתעריך רגשות של מישהי אחרת, יום אחד גם אתה תרגיש ככה.״ אמרתי וזרם של מים חמים נפל עליי ושטף את גופי.

״בכל מקרה למה לא הלכת לבית הספר היום?״ שאלתי כשיצאתי מהקלחת, לבשתי פיגמה קצרצרה, למרות השעה חמש, כל התיכנונים שלי היו לצנוח למיטה לשנת יופי.
״לא התעוררתי.״ אמר וכיבה את מסך הפלאפון שלי. מניח את ראשו עלי ירכי.
״יש לי פרוייקט עם עומר אלגבסי, יום חמישי אנחנו נפגשים.״ אמרתי ושיחקתי בשערותיו.
״איך הגעת לקבוע עם ילד מהשכבה שלי פרוייקט?״ שאל בספקנות, עיניו היו פקוחות ונעוצות בתוך עיניי.
״זה פרוייקט בכישורי חיים. והוא ביקש ממני לעשות איתו את זה, עמית הביאה לו את המספר לי. ״ הסברתי והבטתי בו בחצי שאלה, תמיד פחדתי לספר לו על בנים. שלא יכעס שאחותו הקטנה מתבגרת.
״אני לא אוהב אותו, אבל תהני.״ הוא התיישב וחזר לשחק בטלפון שלו.
״למה לא?״ שאלתי והוא התעלם, חטפתי את הטלפון מידיו, ״למה לא?״ שאלתי שוב.
״כי הוא משחק בבנות וכל זה, הוא רק רוצה לסמן עלייך וי.״ הוא אמר והתרתחתי.
״אנחנו עושים פרוייקט ביד, לא מתחתנים. חמור.״ אמרתי בכעס וקמתי ממיטתו.
״נו מאיה!״ הוא צעק מאחוריי והתעלמתי. זה מדהים, כמה שאני אוהבת אותו, ככה הוא אטום כלפיי.