תמיד הייתי כאן. | פרק 2.

״אני לא מאמינה, איך הייתי כזאת טיפשה.״ עמית בכתה על כתפי.
״אבל מה קרה?״ שאלתי בדאגה, כבר כמה דקות שאנחנו יושבות ככה ואין לי מושג מה קרה כאן.
״זוכרת את עדי?״ היא יבבה, הגשתי לה טישו והיא מחתה את דמעותיה.
״עדי…?״ שאלתי בחוסר הבנה. לאחר כמה שניות נזכרתי ועיניי נפערו. ״עדי!״ צעקתי.
״ראיתי אותה אתמול, הייתי בתחנת אוטובוס וחיכיתי לקו הבייתה והיא עברה שם עם האוטו.״ החלה לספר. ״היא הציעה לי טרמפ הבייתה ולי לא היה כוח לחכות עכשיו לאוטובוס ואז לנסוע בו עוד שעה לפחות.״ המשיכה וכבר הבנתי לאן הסיפור חותר.
״אוי עמית…״ ליטפתי את גבה ולמען האמת קצת נרתעתי, אבל לא יכלתי להראות לה את זה, לא עכשיו.
״ואני כמו טיפשה הצעתי לה לעלות אליי, ושכבנו. שוב.״ היא החלה לדמוע חזק יותר, קשה לי לשמוע אותה בוכה, מאז ומתמיד היא החברה הכי טובה שלי. ״אני כזאת מגעילה, אני מגעילה את עצמי!״ היא החלה להכות את עצמה.
״די מיתמית, די.״ החזקתי בידיה וקירבתי אותה אליי, חיבקתי אותה חזק ונתתי לה להתייפח. ״את מתכוונת לספר לו?״ שאלתי בעדינות אחרי שהיא נרגעה קצת.
״אני לא יודעת, אני אוהבת אותו כל כך.״ היא החלה לדמוע שוב. אמרה וניגבה את פניה בעזרת טישו.
״חכי אני אביא לך מים.״ אמרתי והלכתי למטבח.
״נתנאל…״ קראתי לו, הוא הסתובב עליי בדומה למאי שהיה שם איתו. אין לו בית? ״איפה ליה?״ שאלתי ועיניו נפערו.
״פאק! ליה! שכחתי לאסוף אותה.״ הוא נלחץ.
״כן אני שמה לב. רוץ עכשיו.ולא אתה לא לוקח לי את האוטו.״ אמרתי בנשימה אחת ומזגתי מים קרים מבקבוק מים צונן לתוך כוס. הוא שם נעליים במהירות ויצא מהדלת.
״חמור.״ מאי צחק והעביר ערוץ בטלוויזיה. צחקתי איתו.
״לדעתי את חייבת לו את זה.״ אמרתי כשהתיישבתי על המיטה. היא הנהנה.
״אני אדבר איתו. מבטיחה.״ היא אמרה והתכסתי עד מעל הראש בשמיכה שלי. נכנסתי איתה מתחת שמיכה ולאט לאט נרדמנו.

״איך היה אתמול?״ נתנאל שאל אותי, השעה הייתה לקראת ערב, אני ועמית נרדמנו וכשקמתי היא לא הייתה. ניסיתי להתקשר אליה אבל היא לא ענתה.
״סביר.״ עניתי בפיהוק. ״עשית משהו אתמול?״ שאלתי ומזגתי מים חמים לכוס עם קפה נמס.
״תכיני לי גם. ולא ,עשיתי כלום, יש לי יום חמישי מבחן באנגלית, מה שמזכיר לי שאני צריך שתלמדי אותי.״ הוא אמר ואני הוצאתי עוד ספל מארון הכוסות.
״ממתי אתה לומד למבחנים?״ שאלתי בפליאה.
״מאז שזו השנה האחרונה שלי והחלטתי לקחת את עצמי בידיים.״ הוא אמר וצחקתי. ״מה את צוחקת?״ הוא שאל בחוסר הבנה.
״נזכרת קצת מאוחר מידי, לא חושב?״ צחקתי והוא אחריי.
״תשתקי.״ הוא השתיק אותי והנחתי את שתי ספלי הנס קפה על השולחן בסלון. נתנאל שם עליי את הראש ושיחקתי בשיערו.
״מה אחות?״ הוא הביט בי.
״מה?״ שאלתי חזרה ונשענתי את ראשי לאחור. חשבתי על עמית, מובן לי שבפעם הבאה שנדבר ברצינות היא תספר לי שהיא לסבית. ראיתי את זה עליה עוד בפעם ראשונה שסיפרה לי ששכבה עם בחורה. נזכרתי בכל הפעמים שראתה אותי במקלחת וקצת נגעלתי. זו לא עמית שאני מכירה, אני מרגישה חברה נוראית. חברה שלי עוברת משבר ואני חושבת על עצמי.
״על מה את חושבת?״ הוא שאל והתיישב כדי שיוכל לשתות את השתייה החמה שהכנתי לו כבר קודם.
״סתם… איפה הספרים שלך? נתחיל ללמוד.״ העברתי נושא וקמתי אל עבר החדר שלו.
״על השידה או בתיק שלי.״ הוא צעק.

״יש עבר פשוט, שזה הכי קל…״ התיישבתי חזרה בספה והתחלתי ללמד אותו.

״אתה רואה? למה אתה אומר שאתה לא יודע? גאון שלי!״ אמרתי אחרי כמה זמן של למידה, האמת התגאיתי בו, הוא הצליח את כל החומר לבד, רק הייתי צריכה לחדד לו כמה דברים.
״כפרה עלייך אחותי! הצלחת ללמד אותי בשעה מה שבשתיים עשרה שנה לא הצליחו!״ הוא התלהב ונשק לקודקוד ראשי.
״בוא תגזים.״ צחקתי ופיניתי את כוסות הקפה שלנו לכיור.
״אחי אתה לא מבין, הצלחתי את כל החומר באנגלית, באמא שלי.״ נתנאל התקשר לאחד החברים שלו והתגאה, ״אחותי לימדה אותי הכל, אין בדוק אני עובר את המבחן.״ המשיך ואני צחקתי.
התיישבתי בסלון, תכננתי על היום לעשות מרתון האנטומיה של גריי, ואני מתכוונת לבצע את זה בדיוק עכשיו. הדלקתי את הפרק הראשון, והכנתי את עצמי לעוד יום מרתק מול הטלוויזיה.

נקודת מבט עמית:
״אנחנו צריכים לדבר,״ התקשרתי לאלירן וקבעתי איתו להיפגש.
״קרה משהו?״ הוא ענה מעבר לקו השני, דמעות התחילו לזלוג על מורד הלחי שלי,
״בוא אליי.״ ביקשתי, הוא הסכים וניתקתי את הטלפון.
לפני שהוא בא סידרתי את החדר, מחקתי קצת איפור על הפנים כדי שלא יראה שבכיתי והחלפתי בגדים, שמתי גופיה ומכנס קצר.

״היי.״ הוא נכנס לחדר שלי לבוש בחולצה לבנה ומכנס גיינס עד הברכיים.
אני אוהבת אותך.״ התנפלתי עליו בנשיקה סוחפת. אצבעותיו טיילו בשיערו ראשי וידיי הונחו על זיפיו.
״מה קרה?״ הוא התנתק ממני ואחז בזרועותיי. קמתי מהמיטה ונעלתי את הדלת. אלירן היה ישוב על קצה המיטה והתקדמתי אליו לאט לאט, הוא נשכב על המיטה ואני מעליו, למרות שזו לא הפעם הראשונה שלי, זו הפעם הראשונה שלי איתו.
״את בטוחה?״ הוא שאל והנהנתי. פיסקתי את רגליי ומכנסיי עוד היו עליהם, נישקתי אותו נשיקה סוחפת ולאט לאט הבגדים של שניות ירדו מהגוף.
״במה זכיתי?״ הוא נישק את צווארי וליטף כל פינה בגוף שלי. התענגתי על המגע שלו והוא שם לב לכך. ״אני אוהב אותך.״ הוא לחש באזניי וחדר אליי בעדינות, פחדתי, לא ידעתי איך אמורה להיות ההרגשה לעשות את זה עם גבר. בהתחלה זה כאב ואז כבר התחיל להיות מהנה,
״יש לך גלולות נכון?״ הוא שאל והנהנתי, קניתי אותן כשחזרתי מאיה. ידעתי מה אני עומדת לעשות.
שכבתי במיטה, אלירן כבר נרדם, הסתכלתי עליו, כמה הוא יפה, כמה זכיתי. אני מרגישה טיפשה, אני מרגישה מנצלת, אני מרגישה חסרת כל. לקחתי גלולה והלכתי לשבת בסלון, חיכיתי שאלירן יתעורר כדי שאוכל סוף סוף לדבר איתו. איזה מגעילה אני, מוכרת את הגוף של לטובת האמת. אני כל כך שונאת את עצמי כרגע ופשוט לא יכולה להרשות לעצמי לאבד אותו.
״היי,״ הוא התעורר ובא לשבת לידי. חייכתי אליו, כיף לי איתו, הוא זה שמשלים אותי.
״נהניתי היום.״ אמר ונישק אותי.
״אלירן אני…״ התחלתי לגמגם, לא ידעתי מה אני הולכת להגיד, הוא הניח את ידו על ירכי והביט בי במבט שואל. ״אני בגדתי בך.״ זרקתי את הפצצה, הוא הרים את ידו ממני במהירות והביט בי במבט חודר.
״מה?״ הוא גיחך. התחלתי לדמוע, לא ידעתי מה לעשות חוץ מזה. הוא כל כך יקר לי, יותר ממה שמילים יכולות להסביר.
״אני כל כך מצטערת, אני אוהבת אותך.״ הנחתי את ידי על ידו והוא הרחיק אותה ממני.
״ומה חשבת שאם נשכב אני אסלח לך? עמית אני לא מבין.״ הוא התרתח ואני רק דמעתי יותר.
״אני לא יודעת! אלירן בבקשה…״ התחננתי שיקשיב לי, למרות שאין לי מה להגיד לו, אין לי הסבר למה עשיתי את זה, לא בפעם הראשונה ולא בשנייה.
״עמית אני אוהב אותך יותר מאת עצמי, אבל אני לא יכול לחיות עם בוגדת.״ הוא קם ויצא מביתי. לקחתי את האגרטל שהיה על השולחן וניפצתי אותו, לפחות מישהו מזדהה איתי, גם האגרטל שבור כמוני.